כאן מתקנים

בשבוע שעבר הסתערה זכיינית ערוץ 2 רשת על טבלת הרייטינג השבועי. אחרי חודשים ארוכים של שממה הכניסה הזכיינית שלוש תכנית לרשימת חמשת המשדרים הנצפים ביותר של השבוע: "כלבוטק", "המפונקים", ואת הסדרה שעשתה את הזינוק הגבוה ביותר באותו שבוע – "אבודים" של צופית גרנט, שחזרה לעונה שנייה. עבור סדרה דוקומנטרית התמקמות במקום השלישי אינה דבר של מה בכך, והעלייה של כ-30 אחוזים ברייטינג – מנתון פותח של 17.8% לנתון של 23.1% - בולטת במיוחד את מול המתחרים בערוץ 10 שהציבו ממול תותח דוקומנטרי מוצלח משלהם, הסדרה "אללה אסלאם".

כשעורכת "אבודים" איריס אייזנברג-זק נשאלת על רקע נתוני הרייטינג מה לדעתה הצופים מעדיפים, לפחד או להתרגש, היא מצביעה דווקא על הדמיון. "אני לא מאלה שיודעים מה הצופים אוהבים לראות, ולא ראיתי את הסדרה של צביקה יחזקאלי, אבל הבנתי שגם הוא עוסק במה שמעבר לפוליטי ומספר סיפור אנושי - וזה גם מה שאנחנו מנסים לעשות", היא אומרת בשיחה עם וואלה! ברנז'ה. "רשת עשו קידום יפה מאוד והסרט הראשון יצר באז. בסופו של דבר אלה סיפורי משפחות והדרמה היא מובנית בהם", היא בכל זאת מבדילה בינה לבין המתחרה דובר הערבית. "אני לא צריכה לייצר את הדרמה - אני צריכה פשוט לספר את הסיפור בצורה הטובה ביותר, בלי להיגרר לצהוב וטלנובלה, וללוות את זה ברגישות".

רגישות היא למעשה הציר סביבו מסתובבת "אבודים", שזו כאמור עונתה השנייה בישראל. בסדרה, המבוססת על פורמט אוסטרלי בשם "Find My Family" המשודר שם בהצלחה כבר ארבע שנים – והתפתחה מסרט אחד באותו נושא ששודר בישראל. בהרבה אמפתיה ודמעות מפגישה צופית גרנט בין ילדים להוריהם שעמם ניתק הקשר, ומביאה בין לבין גם חלק מהכאב האישי שלה.

נכון שהדרמה מובנית בסיפורים, אבל אי אפשר להתעלם מהתרומה המכרעת של הביוגרפיה הכואבת של צופית גרנט. איך נקבע האיזון בין המנחה לבין הדמויות?
"כבר מלכתחילה כשקיבלתי את הפיילוט, תפרתי את זה על הפרסונה של צופית, על היכולת שלה להתחבר והרצון להיכנס לרבדים עמוקים יותר. יצרתי לה למעשה כמה תפקידים – היא מגישה את הסיפור לצופה, דרכה אפשר להבין את החור האמיתי שמותירה נטישה וילדות כואבת ואיתה אנחנו הולכים גם אחרונה בזמן עם הדמויות. היא המחפשת, המחברת והמפגישה בין הצדדים ודווקא בגלל היכולת שלה לבוא ממקום של חסד אישי. יש לצופית גם את היכולת לראות את הטרגדיה גם של הצד השני, וזה מאפשר לה מעבר לרק ללוות את הסדרה".

יש משהו קצת אנכרוניסטי במושג "חיפוש קרובים", שהיום בעידן הרשתות החברתיות הוא בעל אופי שונה והרבה יותר נגיש – למה אנשים מבקשים לעשות את זה במסגרת דוקומנטרית?
"באמת פעם שהיו מדברים על חיפושי קרובים זה היה מגיע מהמקום הזה של ניצולי שואה, ושכבת גיל מבוגרת. העונה הנוכחית של 'אבודים' שונה מהעונה הקודמת בכך שהבאנו סיפורי הורים וילדים. הסוגיה של קרובים בעידן הגלובלי רק מדגישה את זה שאנשים יכולים לעשות את זה לבד, אבל למרות שיש פלטפורמות כמו פייסבוק וכולי – בסופו של דבר הקטע הרגשי, של לעבור את זה לבד, הוא משהו מפחיד. כל סיפור שאנחנו ניגשים לצלם זה אחרי ארבעה חודשים של ריכוך של הצד השני שתמיד מלא רגשות אשם שמסוות בתוקפנות וחשדנות. הרבה מהאנשים שפונים אלינו עושים את זה כי אין להם את תעצומות הנפש לעשות את זה לבד, והם צריכים את הליווי של המערכת".

הרבה יוצרים דוקומנטריים מתלוננים על כך שהזכייניות עושות את הז'אנר רק כי זיכיון השידורים מחייב אותן. עד כמה קשה בישראל להביא דוקו לפריים טיים?
"אני מאמינה שסיפור טוב - תמיד עובר. אם הסיפור עשוי טוב ואתה יודע ומצליח לרתק את הצופה למסך אתה, אז עושה את זה. בשלב הבא זה כבר לא בידיים של היוצר אחרי זה הקידום, כמות יחסי הציבור לעומת דברים אחרים שמשודרים - זו כבר אסטרטגיה של הזכיין, אבל סיפור טוב הוא סיפור מנצח והדוקומנטרי הוא מוכיח את זה".

הסדרה עלתה לקראת יום כיפור, וזה נראה כמעט לא מקרי על רקע זה שיש בה הרבה תובנות בתחום חשבון הנפש.
"הרבה פעמים כשמישהו פוגע בך – בסופו של דבר זה בא מתוך חולשה של הצד השני, ולפעמים הוא מתבוסס בעבר שהוא לא יכול לעשות הרבה בקשר אליו. כשאתה מגיע מתוך חמלה, אתה מצליח להיות יותר גדול, ולגדול בתוך הסיפור. הדמויות בסדרה שהצליחו להיות גדולים מהסיטואציה ופחות נוטרים טינה ומאשמים – הן אלו שהצליחו להמשיך הלאה. מבחינת הצופים, כל אחד לוקח מזה בסופו של יום את מה שמתאים לו".

אייזנברג-זק היא עורכת תוכן וותיקה. היא ערכה בעבר את הסדרה הדוקומנטרית "התרחיש" של ערוץ 10 שהגיש ירון לונדון, ערכה את "גבר,אישה, אוכל, שתייה" עבור yes דוקו ופיתחה את "אדרנלין" שהגישה ענת גורן ושודרה ברשת. היא זוגתו של עורך "האח הגדול", יורם זק. אחרי החגים היא תמשיך עם צוות "אבודים" לצילומים שיתקיימו בין היתר באוזבקיסטן ובאתיופיה.

את אמא לשניים, איך לעשות סדרה כזו על יחסי הורים וילדים משפיעה עליך בתור הורה?
"כל מה שאתה עושה משפיע עליך ואתה מביא את מה שאתה ביום יום לתוך העשייה הטלוויזיונית. אתה חוזר הביתה ומעריך את מה שיש לך, שום דבר לא נראה מובן מאליו".

בעלך עושה ריאליטי ואת עושה דוקומנטרי. מי בבית מנצח בוויכוח של הפופולארי אל מול האיכותי?
"אני לגמרי מגנה על מה שיורם עושה",היא צוחקת. "פשוט הז'אנר שהוא עושה מקבל המון קידום על המסך, אבל לצד זה הוא באמת עושה עבודה מדהימה והוא יודע לספר סיפור בצורה יוצאת דופן. הוא גם היה דוקומנטריסט לפני זה והוא מביא את היכולות הללו שלו לתוך הריאליטי. נכון שיש לז'אנר הזה המון קהל – אבל מצד שני גם צופית בעצמה מביאה הרבה קהל. בעקרון אין לי בעיה עם תכניות ריאליטי כל עוד הן נעשות באופן מצוין".

וזה שאתם עובדים עבור זכייניות מתחרות?
"זו ממש לא בעיה... אני פרוייקטורית, עשיתי תכניות גם בשביל קשת, גם עבור yes, גם לרשת וגם לערוץ 10. אני נעה בין הזכיינים בנוח, ומכירה אנשי טלוויזיה משם ומשם".

אנחנו מדברים באחת התקופות בהן לא הכי נוח לעבור בין זכיינים, ושוק הטלוויזיה במשבר שפוגע קודם כל ביוצרים. את אופטימית?
"מניסיוני, זה כל הזמן בגלים. יש תקופות של משבר ואחריהן באתה תקופה של פריחה כי בכל זאת, יש ימי שידור וצריך למלא אותם. אני מצליחה אמנם לנוע בין פרויקטים אבל אני יודעת שמסביב יש מיתון וקשה ואני מרגישה מאוד ברת מזל, אבל זו באמת תקופה קשה ובמיוחד ליוצרים חדשים. אנשים שיוצאים מבתי ספר לקולנוע, קשה להם מאוד להשתלב. אני מקווה שהטלוויזיה תצא מהתקופה הפסיכית הזו, שערוץ 10 ימשיך לשדר וגם שמעריב ישרוד. אלה סוגיות שהן הרי הרבה מעבר לתעסוקתיות".