חצאית דמעות

לפני כשלושים שנה הסתובבו בכנסת שני הכתבים הצבאיים הצעירים עמנואל רוזן ואבי בניהו ואיתם קולגה חדשה בתפקיד, כרמלה מנשה. באחד המסדרונות הם נתקלו ברמטכ"ל לשעבר רפאל איתן ז"ל והם הציגו בפניו את מנשה ששאלה אותו כמה שאלות. "איך את יכולה לשאול שאלות רמטכ"ל לשעבר, את הסתערת פעם על מחבל שאת יודעת איך זה? איך את יכולה לדבר על מבצעים צבאיים?", הוא השיב לה. "על מה אתה מדבר", היא נזכרת היום בתשובה שענתה לו. "לשני הגברים פה שאיתי, ביחד, אין פרופיל צבאי של צנחן".

בימים האחרונים עולה הנושא הזה שוב לסדר היום לצד שידורי החדשות האינטנסיביים סביב מבצע "עמוד ענן". נשים אמנם מובילות את השידורים, אולם את הפרשנות ואת התוכן נותן הטון הגברי. הגנרלים לשעבר, הפרשנים הצבאיים ויוצאי מערכת הבטחון - כולם גברים - הם שמסבירים לנשים באולפן מה קורה בשטח.

"המסך מלא בטוסטסטרון, לצערי, כאשר מבצעים צבאיים נמצאים בעיצומם. הסיבה העיקרית לכך היא שאנחנו צריכים פרשנות על מה שקורה כרגע בשטח ופחות את הזווית של היום שאחרי - ואין נשים שהיו בשטח", אומרת עליזה ארנון, העורכת כיום את "משעל חם" של זכיינית ערוץ 2 רשת ובעבר שימשה כסמנכ"ל האקטואליה של הזכיינית.

אין נשים שיכולות לדווח או לספק פרשנות?

"בוודאי שיש. אנחנו מביאים לאולפן גם פוליטיקאים וגם פוליטיקאיות, גם אנשי אקדמיה וגם נשים. יש הרבה עיתונאיות שנמצאות בצמרת בתוך מערכות התקשורת עצמן".

כשאת מגבשת רשימת משתתפים בפאנל ואת צריכה אישה, עד כמה קשה למצוא?

"אני לא עושה הבדל בין גברים נשים, אבל אני גם לא אחפש בכוח אישה אלא אחפש לפי הגדרת התפקיד. אין פה מקום לאפליה מתקנת, כי כערך אתה מחפש את המרואיין הטוב ביותר לאותה הסוגיה. יש הרבה נשים לכל מיני זוויות, בעיקר מהאקדמיה שהן מומחיות בתחום המחקר של צבא ובטחון, אבל שוב כאשר אתה חוזר לשטח וצריך את הזווית הזו - אתה לא יכול להביא לאולפן את אותן נשים שהיו למשל חלק בפיתוח של כיפת ברזל או מפעילות אותה. יש שם המון לוחמות".

אז למה אנחנו לא רואים אותן?

"בכיפת ברזל יש גם נשים וגם גברים, אבל זו החלטה גורפת של דובר צה"ל שאף אחד מהם לא מתראיין. הפנטזיה שלי היא שראש השב"כ הבא תהיה אישה, ככל שתהיינה יותר נשים בעולם הביטחוני והצבאי זה יהיה עולם יותר מאוזן ופחות אימפולסיבי, וכך גם הלשעברים שמתראיינים יהיו לשעבריות. אנחנו צריכים לדווח את האמת לשקף את מה שקורה וכרגע, בחברה הישראלית, זה מה שקורה".

אלינור דוידוב, עורכת משנה בתכנית "לונדון וקירנשנבאום" אומרת שבעריכת התכנית, אשר עוסקת בעיקר בפרשנות, יש מודעות תמידית לסוגיה. "ככל שעובר הזמן עורכים יותר עוסקים בזה, וזה עולה בדיונים פנימיים בתוך המערכת אבל בשטח כשאתה מתחיל לעבוד אם יש לך אופציה טובה למרואיין אתה הולך עליה", היא אומרת. "אבל היום אנחנו נמצאים במקום אחר. כשאני מתקשרת לדוברים או יחצנים, למשל, אני מציינת ושואלת אם יש חוקרת או אשת צבא לשעבר. אני בהחלט מכוונת למקום הזה".

מרואיינים או מרואיינות שמגיעים לתכנית מתייחסים לסוגיה הזו?

"גברים באופן טבעי פחות מודעים לזה, והרבה אנשים מתביישים במילה פמיניזם. אבל יש גברים ששמים לב לזה ומדברים על זה. אנחנו רואים את הביקורת גם ברשתות החברתיות ומתייחסים אליה. כמו שהתכנית מתפתחת ומקבלת פידבקים מהסביבה כך גם אנחנו העורכים. חלק מהתודעה שמתפתחת באופן כללי בתקשורת ובקרב עיתונאיות נוגעת בנקודה של איפה הנשים על המסך".

ואת חושבת שיש לך אחריות לנושא הזה, כאשת חדשות?

"יש שתי גישות לאנשי תקשורת. השמרנית אומרת שאת הדעות האישיות שלך אתה שומר בבית בתור עיתונאי ועליך להיות אובייקטיבי לחלוטין, אבל יש גישה יותר פוסט מודרנית שלפיה אין מציאות אובייקטיבית וכל מה שאנחנו רואים או לא רואים על המסך משקף אג'נדה. אם אתה על המסך - ראוי שתשפיע. בתור אישה שעובדת בטלוויזיה, בוודאי שהתפקיד שלי הוא להביא כמה שיותר נשים, כמו גם קבוצות מיעט נוספות".

בימים האחרונים רבו התלונות על הנושא, רובן כוונו לחברות החדשות של הערוצים 2 ו-10. אחת מהן הייתה של יו"ר ויצו ישראל גילה אשרת שהתלוננה בפני הרשות השנייה. "התנהלות מעין זו של הרשות השנייה המאפשרת לזכייניות המפוקחות על ידה להדיר נשים ולהשתיקן מהשיח המקצועי והציבורי סביב מבצע "עמוד ענן", תוך פגיעה בוטה בזכותן לשוויון ולחופש ביטוי - הינה מנוגדת לכל דין ולעקרונות היסוד של חברה דמוקרטית", קבלה. "יש בה כדי להעביר מסר פוגעני כלפי נשים, לפיו נוכחותן והשתתפותן של נשים מצטמצמת ומתייתרת, לכאורה, ככל שעוסקים בסוגיות צבאיות וביטחוניות".

בעקבות התלונה הזו ודומות לה, ערכו אנשי ועדת הטלוויזיה של הרשות בראשות יעקב שחם פגישה בנושא עם אנשי חברת החדשות של ערוץ 2, העורכים גיא סודרי וגולן יוכפז, סמנכ"ל החברה חיליק שריר והבמאי הראשי אבי אטיאס. בפגישה נכחה גם יו"ר דיקרטוריון חברת החדשות, עו"ד תמי רווה. בסיום הוחלט כי הרשות תעביר לאנשי חברת החדשות רשימת מרואיינות פוטנציאליות, אותה תקבל מארגוני נשים שונים.

"הנושא הזה מטריד אותנו גם בלי שיפנו אלינו מהרשות השנייה, כמובן שאנחנו לא מרגישים בנוח עם זה שיש אולפן גברי לחלוטין", אומר סמנכ"ל חדשות 2 חיליק שריר בהתייחסו לנושא. "היינו שמחים שיהיו יותר נשים באולפן אבל פשוט חסרים מרואיינים".

ומה אתם עושים בעניין?

"איפה שיש לי אפשרות לבחור אני מעדיף להביא אישה במקום גבר, למשל אם אנחנו צריכים זווית של פסיכולוג או אקדמאי למשל. ערכנו פניות לדוברים של כל המוסדות האקדמיים בבקשה למרואיינות. רצינו לראיין למשל את סימה ועקנין (הצנזורית הצבאית הראשית, ד.א.), אבל היא סירבה, נשים שמעורבות בפיתוח של כיפת ברזל סרבו לדבר איתנו, וכך גם קצינות במילואים בדרגות של אלוף משנה".

"אבל השיח סביב המבצע הבאי הוא לא רק בטחוני והוא כולל הרבה נושאים אחרים, ואנחנו מנסים לאזן במידת האפשר. כמעט ואין פוליטיקאית שלא התארחה אצלנו באולפן".

ובכל זאת, כשזה מגיע לצבא וביטחון יש הדרה של נשים מהמסך, זה ניכר.

"הבעיה היא שגם בקרב הפוליטיקאים וגם בקרב הגנרלים במיל' אין בימים אלה מספיק נשים. גם אלה שיש מסרבות להתראיין. אין פה ניסיון להדיר מרואיינו, הביקורת צריכה להיות ביקורת על המצב הזה שקיים בחברה, האולפנים הגבריים משקפים במובן הזה מציאות מסוימת . מבחינתנו המבחן הוא רלוונטיות לנושא הדיון".

הכתבת הצבאית הוותיקה של קול ישראל כרמלה מנשה דווקא כן מאשימה את התקשורת. "בתקשורת באופן אוטומטי מתקשרים לאלופים במילואים ובצה"ל. יש גם נשים ששירתו במודיעין שיכולות לתת הערכות מצב ויש נשים שהיו לוחמות ויש כאלה שהיו במעצה לביטחון לאומי ויש שעוסקות במחקר של טרור. לא חייבים לדבר רק עם אלופים".

אז מי אשם בזה, התחקירנים? העורכים? המנכ"לים של חברות החדשות?

"כולם אשמים בתפיסה מקובעת. בסופו של דבר אנשי החדשות מגיעים לאותו מאגר של מרואיינים. אני יכולה להגיד לך במכה אחת מי הם המרואיינים הקבועים בנושאים כאלה. אבל אני לא חושבת שזה במכוון. צריך פשוט לשנות את השיטה המקובעת. אנחנו העיתונאים מקובעים על האלוף עם הנעליים הגבוהות שמדבר בשפה גברית מוכרת והוא מייצג עבורנו מתן של בטחון בעוד אישה תדבר על ילדים במצבי לחץ, האם חסר לחיילי המילואים אוכל, ואיך נפרדים מהבית".

יוצא שמתייעצים איתך מהמערכת בנושא הזה?

"בטח, הרבה פעמים. שוב, זה לא שיש כאן משהו מכוון, אבל החשיבה הייתה ונשארה מקובעת".

כשזה מגיע לסיקור בפועל, מקומן של הנשים דווקא נעדר פחות. "אני שלחתי לדרום יותר נשים כתבות מאשר גברים כתבים", אומרת ראש מחלקת החדשות של גלי צה"ל, גלית אלטשטיין, והיא מונה את שמותיהן של החיילות. "הפרונט של השידורים של גלי צה"ל, וזה לא שונה בין עתות מלחמה לעיתות שלום, הוא תמיד כולל נשים. כל עורכות תכניות האקטואליה אצלנו הן נשים והן אלה שיוצקות את התוכן לתכניות".

ועדיין, אין הרבה נשים שנותנות פרשנות ביטחונית. אתם עושים חשיבה בעניין הזה?

"האנשים שיודעים לתת פרשנות על הדברים האלה הם אנשים שהיו גנרלים בצבא והם גברים. האם צריך לשלב יותר נשים בתפקידי לחימה, זה דיון שונה על תפקידן של נשים בצה"ל ובחברה הישראלית. אצלנו עושים את החשיבה בכל ההיבטים. גם בהיבט של תכנית העורכים קשובים לדבר הזה, וגם בהיבטים יותר מערכתיים".

"כשעושים אפליה מתקנת צריך להיות מאוד זהיר. אנחנו מחפשים קולות נשיים וזה לא שהתכנית עושות רק דיונים עם פרשנים צבאיים ויש עוד היבטים אזרחיים למצבי לחימה. אבל כל עוד לא תהיה אישה בתפקיד, למשל, של אלוף פיקוד דרום - אז עוד עשר שנים היא לא תוכל להיות פרשנית לאירועים בדרום".

עמותת קשב בדקה גם היא את הסוגיה. "יש קצת נשים בחדשות - אלה שבוכות על בתיהן ההרוסים, ילדיהן המפוחדים, או בני משפחותיהם הקשישים או החולים", התייחסו לכך בעמותה. "הן מוצגות כאומללות, חלשות, מפוחדות, שלא לומר "נטולות חוסן" – היסטריות. אותן לא ישאלו מה דעתן על היציאה למבצע צבאי, מה מטרותיו וכיצד עליו להגיע לסיומו. מהן יבקשו לספר כמה קשה להן, כמה הן סובלות. הן אמורות לייצג את המחיר האנושי של המבצע".

עידית בן-יאיר, מנהלת התכניות של ערוץ הכנסת ולשעבר עורכת של תכניות אקטואליה בערוץ 2 וגלי צה"ל, אומרת שיש שינוי בקרב גופי התקשורת בתפיסה הזו שאותה מציגים בקשב, ושאנו נמצאים בעיצומו. "במלחמת המפרץ אמרו לכל הנשים בתקשורת שהן לא יכולות לשבת מול המיקרופון ולהביל שידורים. כהן שאלו למה, אמרו להם שנשים מדברות מהרחם", היא נזכרת. היום הן בפרונט של המסך - יונית לוי, תמר איש שלום, דה ויס, אושרת קוטלר, סיון רהב מאיר - הן עיתונאיות שמובילות את השידורים של המבצע הצבאי וזה שלה אחד בדרך.

אבל גם היום הן יותר מנחות מאשר יוצקות תוכן. למה זה קורה?

"כי לצערי אין לי כרגע אלוף פיקוד צפון או דרום אישה. זה מאבק איטי נורא, אבל הוא כן מתחיל להיראות ומתחיל לשאת פירות. כשאנחנו רואים פוליטיקאיות מחוות דעה ביטחונית אנחנו לא מרגישים עם זה מוזר וחושבים שהיא היסטרית או מדברת מהרחם. עם מירי רגב מדברים מתוקף תפקידה כדוברת צה"ל וצנזורית ראשית, כשהיא יושבת באולפן לא מדבירם איתה אחרת מאשר מדברים עם פואד ואת ציפי ליבני לא שואלים שאלות אחרות מאשר את מופז".

איפה הקושי לערוך תכנית אקטואליה כאשר לא מדובר בפוליטיקאים?

"כשהטלוויזיה צריכה למלא 24 שעות של מומחים קשה לעבור דרך הדוברים, אנחנו צריכים מרואיין כאן ועכשיו אז מדברים ישירות עם האנשים עצמם - ואלה תמיד הלשעברים הגברים. דובר צהל לא נותן מרואיינים שהם אנשי מקצוע בחום הצבאי ולך תעבור עכשיו מסכת אישורים. אם אתה רוצה לדבר עם אדם שהוביל גדוד למלחמה אז עובדתית, אין נשים בדימוס שעשו את זה".

"אבל אם פעם תחקירן היה מביא רק גבר, היום הוא יהסס לזמן לאולפן אישה שתחווה את דעתה על המבצע הבטחוני - גם אם היא לא אשת בטחון. היא לא תדבר על האם הביאו לחייל סנדביץ' או לא - מה שפעם היה קורה. היום ישאלו גם את הנשים האם צריך להיכנס פנימה או לא. אני חושבת שעוד 10שנים - הכתבה הזו כבר לא תהייה רלוונטית".