הטקסט האחרון

בשעה 9:15 הקול המתכתי ברכבת הקלה הכריז שהגענו לתחנת "הטורים", התחנה שמול הדסק. ברכבת הריקה יחסית כולם הסתכלו עליי מוזר. בהתחלה לא הבנתי למה, אבל אז הרגשתי את הדמעות על הלחי. כנראה שהלב כבר הבין את מה שהמוח מתקשה להפנים: זו הנסיעה האחרונה למערכת. המהדורה שלנו, של החדשות המקומיות בירושלים, נסגרה.

בין השולחן של שרה וליטל תלוי עדיין השלט "חדשות מקומיות ירושלים". על השולחן של מורן המפיקה הכל מסודר, כמו תמיד. ליד השולחן שלי, משמאל, הציור שהבת שלי ציירה כשבאה לפה, כמו כל הילדים של העובדים, בחופשת סוכות. מאחורי הכיסא שלי השלטים מההפגנות. כל כך הרבה הפגנות. מול האוצר, מול ראש הממשלה, מול הכנסת. חצי שנה של הפגנות.

ואין אף אחד בדסק. וחדרי העריכה ריקים. ואף אחד לא יוצא לצלם היום. ועל הלוח המחיק שעליו כתובים האייטמים יש רק את הטלפון החדש של מאיה, המגישה, כי גם את הסלולריים של העבודה מחזירים היום, ואת המשפט שתמיד כתוב שם: "פה לא מתפשרים!!!".

והשקט הנורא הזה מסביב. הרי הטלפונים אמורים לצלצל, ואמור להיות רעש, ואמור להיות אור בחדרי העריכה, ואמורים להכין קפה. אבל לא. הרעש היחיד שנשמע הוא הלחישה המונוטונית של המזגן. אף פעם לא הבחנתי ברעש הזה. אף פעם לא היה פה כל כך שקט.

כשרוני העורך נכנס לדסק, רק שנינו נמצאים בו ולא אומרים אחד לשני שום דבר. מתחבקים והדמעות יורדות מעצמן. ואז יושבים על השמות של מי שלא נקרא לחתום על חוזה העסקה הבוקר. של מי שמפוטרים. עושים טלפונים לכל העולם בניסיון למצוא מישהו שיקלוט אותם. שתהיה להם עבודה. שיהיה להם ממה לחיות. ועוד טלפון להנהלה בתל אביב בניסיון לקלוט עוד עובד מעבר למספר שהוסכם שנמצא במצב אישי קשה. הם מחפשים לו תפקיד, וכנראה יעסיקו אותו.

בועז, מנהל המערכת מגיע. הוא מחלק עבודה: צריך לנתק את המחשבים. צריך להחזיר את הרכבים של הצלמים. לפרק את הדסק. פתאום הדסק מתמלא ברעשים. אבל אלה לא רעשים של עבודה – אלה רעשים של הפסקת עבודה.

וטלפונים מהעובדים שנשארים ששואלים מה יהיה, ואיך תיראה העבודה מעכשיו, ומי ינהלו אותנו, ומה יהיה עם אלה שפוטרו ואם אני יודע לאן הם הולכים. ואין לי תשובות. אין לי.

עשינו פה עבודה טובה. הבאנו סיפורים טובים. החזקנו אחד את השני. תמכנו אחד בשני. אהבנו אחד את השני. וזה נגמר. המערכת שלנו בירושלים, המערכת בחיפה ומערכת הערבית לא קיימות יותר. ירדנו משידור.

בעוד רגע ינתקו גם את המחשב הזה, על השולחן שלי. הוא בין האחרונים שעדיין מחוברים. אשלח את הטקסט הזה, הטקסט האחרון, במייל. יותר מעשרים עובדים עוזבים אותנו היום. ושוב, בפעם המי יודע כמה היום – דמעות.

* חיים הר-זהב משמש כיו"ר ועד העובדים של מערך החדשות המקומיות. בעברו שימש ככתב פרלמנטרי וככתב ערוץ 10 לענייני ירושלים

עוד בנושא:
היום: למעלה מ-20 עובדי החדשות המקומיות יפוטרו; הסדר קיבוצי בדרך
אושר: הארכת החדשות המקומיות בתקציב מופחת; ייתכנו פיטורים
עובדי החדשות המקומיות הפגינו מול הכנסת: "זה להיות או לחדול"