ההוכחה המספקת לאמרה הידועה לפיה התחקירנים של התכניות היומיות הם הפועלים השחורים של תעשיית הטלוויזיה - היא השעה שבה הם צריכים לקום: רק פועלים זרים של ענפי בניין וחקלאות הם היחידים שהיו בחוץ עוד לפני שהשמש יצאה כשיצאתי מהבית.
4:30 - יוצאים מהבית
בארבע וחצי בבוקר כבר הייתי על מונית בדרך לאולפני הרצליה ומערכת תכנית הבוקר "אורלי וגיא", שם פגשתי את שרון התחקירנית כבר קבורה עמוק בתוך ערימות של עיתוני הבוקר ודולה מהם כותרות לדיונים אקטואליים קצרים. בניסיון להסוות את שאריות הנמנום של הנסיעה אני דוחק בה לתת לי עבודה. "קודם כל תכין לנו קפה", היא מצווה. אז הכנתי, המשימה הראשונה שלי כתחקירן בתכנית בוקר.
5:09 - מנסים להשיג ללא הצלחה את הדובר התורן של משרד החוץ
שישה או שבעה תחקירנים עובדים במערכת "אורלי וגיא" על תכנית של שעתיים וחצי בכל בוקר, שישה ימים בשבוע. במהלך השידור נמצא תחקירן אחד, שמגיע למערכת בארבע וחצי, אחרים מצטרפים אחרי העלייה לשידור ומתחילים לעבוד על התכנית של מחר. בצהריים מגיעים אחרים שיעבדו עד הלילה וחוזר חלילה. הם למעשה אחראים על כל שרשרת החיול של האייטמים חוץ מההגשה לצופים: הם הוגים רעיונות, משיגים מרואיינים, מתחקרים אותם ואוספים מידע, ומתאמים בין גורמי ההפקה שמביאים אותם לשידור. אני מבקש משרון לסקור לי את כמות המשימות שלה ביום ממוצע, ומתקשה לעקוב.
בזמן שהיא מנסה להשיג ללא הצלחה את הדובר התורן של משרד החוץ (עוד נחזור אליו), תוך שהיא גוזרת קטעי עיתונים שיועברו לעיונו של עורך המשנה, אני מתחיל להבין למה בתעשייה רואים בזה עבדות. שילוב של עבודה סיזיפית יומיומית עם כמות מטלות עצומה שרק מעטות מהן מניבות פרי והופכות לאייטם משודר. כישלון בסגירת אייטם הוא כישלון של תחקירן, אבל אייטם טוב ייזקף לטובת התכנית. מכל בעלי התפקידים במערכת, התחקירנים הם אלה המשתכרים הכי פחות.
5:30 - הליין אפ על סף סגירה
השעה חמש וחצי, אני ושרון כבר סיימנו הכנות אחרונות לקראת השידור. אני בעיקר קראתי עיתונים והפרעתי לה בשאלות, אמנם, אבל כשהיינו בדרך לאולפן - חצי שעה לעלייה לשידור - כבר היו מוכנים התחקירים של המרואיינים שנסגרו אתמול, הכותרות שעליהן ידברו צמד המגישים בחצי השעה הראשונה של התכנית, כמה אייטמים לתכנית של מחר וכמה הצעות לשינוי הליין-אפ של היום שמחכות שאחד משני העורכים הראשיים של התוכנית - דני ליבר ואילן שניג, או אחד מעורכי המשנה אורי שחורי, יעברו עליהם. שרון מעדכנת שאת דובר משרד החוץ עדיין לא ניתן היה להשיג ומוסיפה בהערכת אגב ש"גם אתמול בחצות הוא לא ענה".
אני נפרד משרון שנבלעת בהמולת הקונטרול לקראת השידור והולך עם אחד העורכים חזרה למערכת למצוא אייטמים למחר. תוך כדי דפוף נופל לי אסימון: אם היא ניסתה לדבר עם הדובר בחצות, ובארבע כבר הייתה במערכת - כמה שעות שינה היו לה? אני מזדעדע מהחשבון הפשוט וגוזר מהעיתון ידיעה על ישראלים שנתקעו בשלגים באירופה וחושב על מרואיין כדי להכין אייטם למחר - שבטוח לא אצליח לקום בזמן לראות.
"לפעמים אתה צריך להשיג מרואיין ופשוט אין שום דרך להשיג אותו", יספר לי אחר כך אמנון התחקירן על קושי מקצועי נוסף מלבד השכמה בשעות שהטבע התכוון שנישן בהן. "במצב כזה אתה צריך להגיע אליו בדרכים יצירתיות, כי לפעמים גם להתקשר לכל מי שמופיע במודיעין 144 זה לא מספיק", הוסיף בחצי תסכול. אני שואל אותו לאן אפשר להתקדם ואחרי כמה זמן. "אחרי שנה בערך מתקדמים להיות רכז מערכת", הוא אומר, אבל אני לא מוצא סביבי את רכז המערכת כדי לשאול אותו אם זה שווה את זה.
התסכול היומיומי שהוא חלק מהתפקיד, שעות העבודה המוטרפות, המשכורות הנמוכות באופן יחסי - כל אלה לא ייחודיים למערכת תכנית הבוקר של "אורלי וגיא". לתנאים זהים למדי זוכים גם תחקירני תכניות הבוקר המתחרות של קשת ורשת, וגם תחקירני תכניות האקטואליה היומיות כמו "שש עם" או "חמש בערב עם רפי רשף". חלק מהתחקירנים, לרובם זו עבודה ראשונה בתחום, יגלו שמה שנראה כעבודה נוצצת מאחורי הקלעים של המסך הקטן הוא לא יותר ממלכודת דבש מלאת מפחי נפש על בסיס יומי, אחרים יצליחו לטוות רשת קשרים ולאסוף מוניטין עיתונאי שיקפיץ אותם לתפקידי עריכה. משך הזמן המקסימאלי לתחקירן טלוויזיה בתעשייה המקומית, מספר לי באולפן איש הפקה שעושה רושם של וותיק, הוא שנה לכל היותר.
6:01 - "עוברים בפעם האחרונה על התחקירים של המרואיינים"
שש בבוקר, חצי שעה לשידור אני חוזר לאולפן ופוגש את גיא מרוז מעיין באייפד ותוהה אם הוא צופה באייטמים של דנה רון מאתמול. "אני עובר בפעם האחרונה על התחקירים של המרואיינים", הוא גולל בפני את אחד הטקסטים וניכר שהושקעה בו עבודה רבה. מעניין אותי כמה, ואני מחפש את שרון. "תחקיר יכול לרדת לטמיון ככה", היא אומרת ונוקשת באצבעות. "אבל זו העבודה - זו תכנית אקטואליה ודברים יכולים פתאום לצוץ ובשנייה משהו אחר מתבטל, אין מה לעשות".
רק דיברנו על ביטולים והעורך מעדכן כי את אחד המרואיינים הטלפוניים שנקבעו לבוקר, עורך דין בכיר, צריך לבטל. בשלב הזה צצה תכונה נוספת שנחוצה לתחקירנים - בין כל המולת ההפקה של התכנית וההתרוצצויות בין הקונטרול למערכת, הם צריכים גם להצליח להיות מנומסים ועדינים עם האורחים של התכנית, שכן הם הפנים של המערכת כלפי חוץ.
7:14 - "אבל אל תכתוב מבאסת"
"כבר חוויתי ניתוקים כועסים", שרון אומרת בתשובה עדינה לשאלה מה השעה המוקדמת ביותר שתחקירנים מרשים לעצמם להתקשר למרואיינים. אני רוצה לחסוך ממנה עוד כעס ומציע לדבר במקומה עם עורך הדין הבכיר, אבל הוא לא עונה לי לטלפון. אני משאיר לה את העבודה השחורה ומנסה לתפוס את עורך המשנה אורי שחורי לשיחה עקרונית.
"התחקירנים עובדים הכי קשה במערכת, חד משמעית", הוא מסכים איתי. "דברים יכולים להתהפך מאה פעם לקראת שידור, וגם תוך כדי שידור כי ככה זה טלוויזיה - ומי שמתפעל את זה אלו התחקירנים, עבור מספר שעות שידור מטורף. העבודה הזו קשה ולפעמים מבאסת", הוא אומר ומחייך: "אבל אל תכתוב מבאסת". אני אומר לו שאכתוב בכל מקרה ושעה אחרי שהתכנית עולה לאוויר אני מבין קצת יותר טוב למה התחלופה של התחקירנים היא הגבוהה ביותר בענף. כל משימות התוכן מתנקזות אליהם, וזה לא מפסיק לרגע. התחקירנים הם תחתית הפירמידה לא רק במובן המעמדי, אלא בפועל - הם התשתית עליה בנויה התכנית וככאלה הם נושאים במשקל הרב ביותר. כשאתה נושא משקל רב לאורך זמן - קל להישבר.
9:07: אורלי אוהבת את האייטם, ומתברר שפישלתי
התכנית מתקדמת לפי הליין-אפ במה שמסתמן כבוקר שקט והצלחה לתחקירנים שאחריהם אני משתרך. האורחים שנקבעו לדבר על אסון המרתון בתל אביב הגיעו לאולפן בזמן וניפקו כמה כותרות, השיחות הטלפוניות עם ציפי ליבני ועם אמה? של תינוקת מאושפזת התקיימו כמצופה, ואלי ראכלין טעה בהקראה של מבזק אחד בלבד ונראה שאף אחד לא ממש שם לב. השעה תשע, התכנית מסתיימת, אבל יום העבודה על התכנית של מחר נמצא בעיצומו.
חברי המערכת ואני איתם מתכנסים לישיבת מערכת של הסקת מסקנות מהשידור ומיון אייטמים עליהם יתחילו התחקירנים לעבוד לקראת התכניות הבאות. שחורי עובר על ההצעות של התחקירנים בהם גם אחת על ישראלים שנתקעו בשלג באירופה ומציע שיחה עם אחד הניצולים. אורלי אוהבת את האייטם. "למה לא דיברנו עם מישהו מהם היום?" גיא שואל שאלה מתבקשת ואני מסתכל על יתר התחקירנים כדי לזהות של מי הפדיחה ונזכר שהיא שלי. "מצטער, זה היום הראשון שלי פה", אני עונה וחברי המערכת צוחקים. אני נפרד מהם ובדרך חזרה מתנחם בזה שזהו גם היום האחרון.