ראיתי, שמעתי

בפאנל שעסק בבלוגים ובהעברת מידע דרך הרשתות החברתיות, בפסטיבל "שובר מסך" שלשום, הביעה הבלוגרית טל שניידר משאלה שיפסיקו לעשות חיים קלים לבלוגרים, ויתבעו מהם לעמוד בדיוק באותם הסטנדרטים העיתונאיים שדורשים מכלי תקשורת "רגילים". לא עברה יממה ודווקא בכיר העיתונאים החוקרים בישראל הוכיח שיש ויש: יש כללים לעיתונאי המשדר בערוץ "רגיל", וכללים אחרים לאותו עיתונאי בדיוק כשהוא מדווח בבלוג שלו. הבלוג, כמעין מלבין כביסה אינסטנט, משחרר אותו מסטנדרטים עיתונאיים מינימליים.

אני מתכוון כמובן לרביב דרוקר. כולנו היינו רוצים לקבל את סל הכישורים שלו – גם עיתונאי חוקר בחסד, גם מגיש טוב, גם אמיץ. כמה חבל שחלק מהכלים האלה השאיר בארגז ודחף למחסן כאשר כתב את הסטטוס האחרון שלו בבלוג, אשר בו הוא מסכם את "כל מה שידעתי על פרשת עמנואל רוזן", כהגדרתו.

אפשר לגלות הבנה למצב המורכב שבו דרוקר (וחלק מעמיתיו) נמצאים בו: מכל עבר מטיחים בהם האשמות "מדוע לא עשיתם דבר", והם מרגישים חובה לחזור אחורה ולהסביר את התנהלותם מול שמועות ורסיסי-מידע. חלקם חברים של רוזן ולכן נמצאים בקונפליקט. אחרים דווקא מתעבים אותו, אבל חוששים לרקוד על הדם. הרוב, מן הסתם, מרגיש ששמועות ורכילויות שמהם ניזונו במהלך השנים לא הצדיקו חקירה עצמאית. אפשר להתווכח עם הטענות הללו, אבל אפשר גם להבין.

דרוקר, שהיה אמור להופיע בפסטיבל בפאנל שיעסוק בין השאר גם בסוגיה הזאת (וביטל ברגע האחרון) יכל למצוא דרך להגיב באצילות כמו משתתפים אחרים שדווקא לא חששו להגיע, למרות הנושא הנפיץ. קרן נויבך לא ניסתה כלל להתחמק. היא סיפרה על הכרותה עם רוזן, ועל השמועות שהגיעו לאוזנה לאורך שנים רבות, כולל "שיחות מסדרון של בנות", והודתה שלא ממש ידעה מה לעשות איתם. כספית, שלו מערכת יחסים ארוכה, קרובה וכנראה סבוכה יותר עם המגיש המטריד-לכאורה, ביקש להימנע מלדבר על הפרשה בגלל שהוא "פסול עדות" כהגדרתו, אך הסכים לציין שהוא "המום ועצוב". בעיניי שניהם גילו אחריות בתגובתם.

דרוקר מאידך, ניצל את הבמה הפרטית שלו למירוק עצמי ולהנחות עצמיות. למשל לגבי א' – העדה עם הסיפור הקשה ביותר עד כה, שעשוי להתפרש כאונס. דרוקר מודה ששמע על סיפורה, "לא מא' עצמה, אלא ממישהו שמכיר אותה". למרות ההבטחה לספר לנו "הכל" – הוא לא מעדכן אם הכיר את שמה של הבחורה או לא, האם עבד איתה, האם יצא לו אי פעם להחליף איתה מילה. מה שכן, הוא שמע גירסה חלקית בלבד של סיפורה – לכאורה ללא האקדח המעשן עצמו. שימו לב איך מגדיר זאת העיתונאי הבכיר: "התיאור שאני שמעתי היה שונה בפרט אחד מרכזי. לא היה בו את אמירת ה?לא? תוך כדי יחסי המין. היה סוג של קיפאון, רצון שזה ייגמר, משהו כזה אמביוולנטי, אבל לא התנגדות". התיאור הזה, המטריד כשלעצמו, הגיע לדרוקר כבר אחרי גל של שמועות קודמות.

מעניין. שומע עיתונאי בכיר עדות מיד שניה, מכלי שני. ומי יודע – אולי בכלל מכלי שלישי או רביעי, שהרי יודע כל עיתונאי מתחיל שלאנשים יש נטיה לקצר בעלויות על סיפור כשהם מספרים אותו. האם האיש שמפיל ממשלות, שמפצח תחקירים מורכבים, שיודע להשיג את המסמכים המסווגים והמרתקים ביותר טורח לבדוק מה באמת קרה? האם הוא מתקשר אל הבחורה כדי לוודא מה עומד מאחורי הטלפון השבור ה"אמביוולנטי" הזה? חלילה, הוא ממשיך הלאה. ובמילותיו שלו: "זה נשמע יותר כמו גבר חסר רגישות, אולי אפילו מגעיל, שלוקח בלי לשאול, שמנצל חיילת צעירה, שברגע של חולשה הזמינה אותו הביתה".
הנה כי כן תחקיר עיתונאי א-לה בלוג: שמעתי משהו ממישהו, אמביוולנטי כזה, לא ברור...זה נשמע לי...נראה לי...אולי אפילו...יותר כמו...

אחרי ההודאה בעבודה עיתונאית קצת מרושלת, דרוקר לא מכה על חטא. להיפך, הוא נוקט בתרגיל מרהיב - צוקהרה עיתונאית, עם סלטו לאחור וסיום בשפגט: "אני לא טוען שהפרטים הללו הומצאו עכשיו. באמת שלא. ייתכן שהם לא נאמרו לזה שסיפר לי, אולי הוא לא סיפר לי, לך תדע, אבל כמו שאני שמעתי את זה, זה היה רחוק מאונס".

שימו לב חברים: הנה הטקסט בתוספת פרשנות למתקשים: "אני לא טוען שהפרטים הללו הומצאו עכשיו" (כלומר אני לא חושב שהבחורה שקרנית מוחלטת, אבל המחשבה חלפה לי בראש, ולכן החלטתי להלבין אותה על דרך השלילה); "באמת שלא" (כלומר, באמת שכן חלפה לי המחשבה בראש – אבל מיד הסטתי אותה הצידה בשאט נפש); "לך תדע" (כלומר הכל יכול להיות – אונס, לא אונס, הכל פתוח ועף לרוח); "כמו שאני שמעתי את זה" (בתור שמועת מסדרון חלקית שעכשיו אני מציג כמידע עיתונאי לכל דבר); "זה היה רחוק מאונס" (כלומר גבר מגעיל, חסר רגישות – אבל על פי מקורותיי-חסרי-הערך לא אנס).

למען הסר ספק צריך להבהיר שדרוקר העיתונאי (המצוין, כבר אמרנו?) לא היה מעז לשדר קשקוש כזה לא מבוסס, לא במקור ולא במהדורה המרכזית של חדשות עשר. אלא שבבלוג אנחנו נתקלים בדרוקר אחר, המהרהר. וגם בדרוקר המשער. הפיטורים של רוזן מאולפן שישי על רקע הטרדת עובדת הגיעו גם הם אל רביב, וגם הם אפויים בדרגת מידיום-רייר: "באיזשהו שלב שמעתי שעמנואל עזב את אולפן שישי בעקבות תלונה של תחקירנית. לא היה ברור מה בדיוק היה הסיפור. גם היום עדיין לא ברור לי. זה הגיע אליי בצורה של רומן בהסכמה שהסתבך והחלטה להדיח אותו משם, כפתרון פשרה שימנע את התפוצצות העניין, אבל אולי אני חוטא למישהו".

עכשיו תתארו לעצמכם איך הייתם מגיבים אם דרוקר היה פותח את המקור כך: "בשלב כלשהו הגיע אלי ידיעה על נסיעות של בנימין נתניהו על חשבון עשירים. לא ברור לי אם זה היה בהסכמה או לא, ועד היום לא ברור לי. אני יודע שהיתה תלונה, ואולי גם טיסה. לא ברור לי מי שילם, אבל אני חושב שזה לא נתניהו". מצחיק קצת, לא?

ויש גם דרוקר המגונן. פרשת ההשתתפות המיועדת של אברי גלעד בתוכנית משותפת עם עמנואל רוזן מגיעה בעקיפין לפתח ביתו של דרוקר: על פי הפרסומים אישתו (גם היא עיתונאית מצוינת) ענת גורן, החליפה את גלעד, שסירב לשבת לצידו של רוזן עד שייבדקו הטענות נגדו. דרוקר מרגיש צורך להגיב בשמה של גורן, לא לגמרי ברור לי למה. לגורן יש פה ויש קול. אם היא חושבת שפורסם בעניינה פרט לא מדויק, רצוי שנשמע זאת ממנה.

אלא שדרוקר בדק היטב את הפרטים, והוא יודע מה האמת גם בסיפור של גלעד. כלומר אולי. כלומר חלק. כלומר תלוי באיזה יום בשבוע: "ואני גם קצת ספקן לגבי מה שפורסם על אברי גלעד. יכול להיות שהוא אמר משהו בזמן אמת לבכירים ב'רשת'. אני מניח שהוא לא ממציא את זה, אבל מה שפורסם זה שהוא היה צריך להגיש את תוכנית התחקירים הזאת יחד עם עמנואל והוא סרב בגלל הנושא הזה. ובכן, מכל מה שאני יודע על התוכנית הזאת, אברי גלעד מעולם לא היה אמור להגיש אותה ואם אני טועה, אז סליחה מראש".

ושוב, הצוקהרה עושה קאמבק מרשים למזרן: "אני קצת ספקן" (כלומר אין לי מושג, אבל יש לי אינטואיציה); "אני מניח שהוא לא ממציא את זה" (כלומר אני די בטוח שכן, אבל לא נעים לי לקבוע סתם כך); "מכל מה שאני יודע על התוכנית הזאת" (שמועות? שיחות בבית?); "אברי גלעד מעולם לא היה אמור להגיש אותה" (גלעד שקרן - נחרץ, עובדתי, מוצלב); "ואם אני טועה, אז סליחה מראש" (כלומר, אם אני מפרסם ידיעה עיתונאית שמוציאה את דיבתו של גלעד רעה, ויתברר שהיא לא נכונה – לא צריך ללכת לבית משפט, כי אני מתנצל מראש...).

הנה לכם המסלול העיתונאי המקוצר, ללא בידוק דרכונים ובלי עצירות מיותרות בדרך, 3 במחיר 1: קבל היום תחקיר, פרשנות והתנצלות והכל בפוסט אחד קצר. האמת? משתלם.

רביב דרוקר מסר בתגובה לדברים: "מעניין שאבנר הופשטיין לא מוסר גילוי נאות על מה הוא ידע בעניין. למיטב ידיעתי הוא עבד עם אישה שטוענת שהוטרדה קשות על ידי מר רוזן ואף סיפרה על כך לחבריה למערכת, לצערי לא לי. האם הופשטיין שמע את גרסתה? האם חקר? האם יצא לבדוק?".

"לעניין סיפורה של א' – אני מכיר מצוין את א' ומעריך אותה, ואכן יכולתי לבדוק איתה בקלות את הסיפור, אולם כמו שהוא הגיע אלי, הוא נשמע כמו סטוץ שהתחרבן ואני לא נוהג להרים טלפונים לנשים ולשאול אותן מה בדיוק קרה בסטוץ שלהן. לבסוף, כפי שאמרתי, לא הייתי ער לאף שמועה על רוזן כמטרידן אלא כרודף שמלות. אולי הופשטיין הכיר".

הופשטיין מסר בתגובה על התגובה: "שוב מר דרוקר נוהה אחרי הנחות שגויות, וחושב שצירוף המילים 'למיטב ידיעתי' פוטר אותו מבדיקה עיתונאית בסיסית. אינני מכיר אף בחורה שהוטרדה על ידי רוזן ואינני יודע מי הבחורה ש'למיטב ידיעתו' עבדתי איתה. לכן קצת קשה לי לחקור דבר מה שאיני מודע לו ואינו קיים מבחינתי.

למרבה השמחה לא הייתי שותף לשיחות המסדרון של דרוקר עם חבריו בהם לקח 'עדות' מחבר של חבר של חבר של מתלוננת. אני די בטוח שאם הייתי מכיר את א ויודע מי היא הייתי טורח לדבר איתה ולא עם חברים שלה כביכול, שמעידים על מידת הפסיביות שלה בעת הארוע המדובר. ואגב, לי גם העדות שהוא שמע לא נשמעת כמו 'סטוץ' בכלל. אני גם משוכנע שלו היה אכפת לרביב מא? - הוא לא היה מסתפק בעדות המגוחכת הזאת. הנה לכם העיתונות הרדודה במיטבה: קודם עשה לך הנחות מפליגות, אחר כך תזרוק בוץ באחרים. שאפו".