"כנס אילת? אנחנו מוטרדים יותר מבעל הדירה מאשר ממות הפרינט"

השנתיים האחרונות היו אולי הקשות ביותר בעולם העיתונות: איחודי מערכות הובילו לפיטוריהם של כתבים, צלמים ועורכים, עובי העיתון "מעריב" הצטמק לעובי של עלון בית כנסת והבית המיתולוגי שברחוב קרליבך הפך שומם. אין היום עיתונאי אחד שיכול להרגיש בטוח במקום העבודה שלו. גם הפעם ידברו שם על המצב הקשה במקצוע, על מלחמת ידיעות אחרונות בישראל היום ולהיפך, ההטרדות המיניות (לכאורה, לכאורה) ועל כך שהטכנולוגיה והרשתות החברתיות תופסות את מקומן של העיתונות המודפסת. הצלחתי להרדים אתכם? אז תתעוררו.

כי למעשה, אין אירוע מופרך ותלוש יותר מהמציאות מ"כנס העיתונות" השנתי שייערך (בשבוע הבא) כמדי שנה באילת. מארגני הכנס חיים כנראה בעולם מקביל שבו לעיתונאים יש כסף וזמן לרדת לארבעה ימים ולשלושה לילות במלון "הרודס" היוקרתי ולדסקס על ענייני דיומא. תסתכלו רגע על החבר שלכם לעבודה, על העורך שנמצא מולכם עכשיו בדסק, על הצלם שרק מחכה שיוציאו אותו לעבודה או על הכתב שנשלח עכשיו לעמוד מול בית של משפחה אבלה בתקווה שהאבא ייצא רק לסינק קצר. האם מישהו מהם יכול להרשות לעצמו לרדת עד אילת לכנס הזה רק בישביל להתמנגל עם יואל מרקוס או דן מרגלית במכנסיים קצרים ליד הבריכה?

הכנס הזה מוכיח בדיוק עד כמה עולם העיתונות מנותק מהעיתונאים. מאותם מאות עורכים, משכתבים, ראשי דסק, מפיקות וכתבים שבזמן שבאילת יצעקו איך שלדון אדלסון הרס את המקצוע ויבכו על מצב רשות השידור, המאות שיישארו במערכות ובשטח ימשיכו להביא את הסיפורים ולעשות את העבודה האמיתית. הרי למעשה, מדובר במפגש חברים, גילדת 73' שתפגוש את גילדת 82' שתספר כמה היה פה שמח לפני שנולדנו. אין לי דבר נגד חלוקת פרסי מפעל חיים לעיתונאים מעולים כמו אריה גולן או אורי אבנרי, להיפך, כבוד גדול, אבל האם ידברו שם בכנס העיתונות על מרבית העיתונאים? אלה שיום אחרי יום מביאים כותרות ראשיות אבל מוטרדים יותר מבעל הדירה שלהם מאשר ממות הפרינט? כי אם מסתכלים על השנה האחרונה או בכלל על השנים האחרונות אלה העיתונאים האמיתיים.

אפשר למצוא אותם כמעט בכל יום. שרון שפורר ורויטל חובל מ"הארץ" שבתחקיר אחרי תחקיר הצליחו להראות את הפנים האמיתיות של בעלי ההון ונמל אשדוד, שאול אמסטרדמסקי מ"כלכליסט" שחושף את תקציבי העתק שמסתובבים במסדרונות מערכת הביטחון ושם על השולחן על סוגית הפנסיה הבוערת, במתן חצרוני מ"חדשות 2" שכנראה בסיפור השנה הצליח לראיין את עד המדינה בפרשת הבר-נוער לאחר שנמלט בפארסה נוספת תוצרת משטרת ישראל. האם מישהו מהם הוזמן לקבל פרס השנה באילת? ההישגים העיתונאים של חלק מהמוזכרים כאן ועמיתיהם לתחום הסיקור הרי עלו ברוב המקרים על אלה של 90% משותי הקוקטיילים באילת. אבל הם לא ירדו דרומה כי הכנס הוא לא עליהם ולא עבורם. תמיד יגידו עליהם שהם רק עיתונאים "מוכשרים" או "מבטיחים", לא יותר מזה.

ואגב, האם ידברו שם גם על ועדי העובדים (שמייצגים כיום את רוב העוסקים בתחום) שראשיהם פוטרו והוחזרו רק בזכות התערבות משפטית של ההסתדרות וארגון העיתונאים? או שהס מלהזכיר את צמד המילים, שמייצגים בפועל את מרבית העוסקים במקצוע.

כנס מקצועי הוא חשוב וגם הנושאים שמדברים בהם חשובים מאין כמותם. גם מפגש בין דורי הוא חיוני לשני הצדדים, בוודאי כשהמקצוע מתכנס לטאבלטים, לפ-טופים ולמסכי הסמארטפון. אבל כשאני מסתכל על עמיתיי בזירות הפיגועים, בבתי המשפט ובמערכות, אני רואה אנשים שחושבים יותר על איך להביא את הסיפור הבא כדי שגם מחר יישאר להם מקום עבודה ופחות על 4 ימים במלון באילת לצד סבר פלוצקר.

* הכתב משמש ככתב ההתיישבות של וואלה! חדשות.