אגודת העיתונאים נגד הארגון: "הסתה וכחש בחסות ההסתדרות"

יום שישי 15:49, נורת החיווי המורה על דוא"ל מהבהבת. על הפרק מכתב ילדותי קמעה, אפילו נאיבי, שנשלח מאת נתנאל שמולביץ' – "חבר ועד הפעולה בYnet". לרגע חשבתי לענות אחת לאחת, לכל הטענות, אבל שנייה לפני שהאצבעות נחתו על המקלדת, עצרתי. הבנתי שאם שמולביץ נזכר לשלוח את המכתב הזה בשעה הזאת של יום שישי, הוא בוודאי נסער, פגוע ורוצה בדיאלוג.

ארגון העיתונאים נגד האגודה: "הגיע הזמן לחשבון נפש"

חשתי זאת גם כשבזמן הדיון בבית הדין לעבודה, קלטתי בזווית העין כיצד הגניב לעברי מבטים והשפיל את המבט בחיוך נבוך כשהבין שקלטתי אותו. בלמתי את עצמי מלגלוש לעוד סבב מיותר של רטוריקה מסלימה, כי נזכרתי בדבריה של כבוד נשיאת בית הדין הארצי לעבודה, השופטת נילי ארד שאמרה כי "הנייר סובל הכול והנייר אלים", ארד אמרה את שאמרה כשניסתה לשווא להטיל את כובד משקלה, לדרבן את ארגוני העיתונאים המתחרים להידבר ולהגיע לפשרה בעניין המאבק על הייצוג ב"ידיעות אחרונות". במאבק הזה הוסיפה ארד: "אפשר בהחלט שלא יהיו מנצחים ולבטח, יש בו כבר ברגע זה מפסידים, העיתונאים. מדובר במאבק הנושא אופי של סכסוך משפחתי ואני שבה וממליצה לכם להגיע להבנות מחוץ לכותלי בית המשפט". אנחנו... אגודת העיתונאים תל אביב, השבנו בחיוב אולם לצערי ארגון העיתונאים בחר אחרת.

על הבמה בכנס אילת האחרון, הוספתי ואמרתי שאנחנו וארגון העיתונאים הם שני חלקים נפרדים של שלם אחד ויש לעשות הכול כדי לאחד את השלם הזה מחדש. ובכן שמולביץ' זה חשבון הנפש שלי ושל חברי להנהלת אגודת העיתונאים. מנקודת המבט שלנו המאבק הזה מיותר, שורשיו בעניינים אישיים, שלא לומר קטנוניים והוא מזכיר לנו, בנוסף למאבק הנושא אופי שבדרך כלל מתגלגל לפתחו של בית דין לענייני משפחה, גם מאבק אחר מההיסטוריה הלא רחוקה של מדינת ישראל: "הפילוג בקיבוץ המאוחד" מראשית שנות החמישים של המאה הקודמת. תומכי מפא"י ותומכי מפ"ם (אחים מן השמאל), קרעו לשניים את בתיהם, משפחותיהם וקיבוציהם. טירוף שבפרספקטיבת הזמן, לא ניתן להבינו כיום.

בצר לך נתנאל...משהבנת שאני וחברי מסרבים להיגרר לפינג-פונג הקטנוני, העברת את המכתב למערכת וואלה! ברנז'ה באמצעות אשת יחסי הציבור ששכרתם כדי לקדם ולהסלים את המאבק המתוקשר "בתוך המשפחה" ובכך אילצת אותנו להשיב לטענותיך המתופללות. אתה מאשים את האגודה בכך שהיא פועלת נגד ארגון העיתונאים בהזמנת הנהלת "ידיעות אחרונות". מדובר בלא פחות מהוצאת דיבה! על מה נסמכת ההאשמה החמורה? אולי על כך שיחסינו הטובים עם הנהלת ידיעות אחרונות איפשרו לאגודת העיתונאים תל אביב להשיג הסכם היסטורי וחסר תקדים ולפיו כל עיתונאי ידיעות אחרונות יועסקו בקרוב במסגרת הסכם קיבוצי. הסכם שדרך אגב, אנחנו נעמוד על כך שיחול גם על העיתונאים ב-Ynet!

ועכשיו שמולביץ' בוא נדבר קצת על המוסר הכפול שלך ושל חבריך. בלהט אתה מצטט את שאלת השופטות "האם אי פעם דרכה כף רגלכם במקום הזה?". לשאלה הזאת יש תשובה משפטית (היא לא מעניינת אותך או את הקוראים) ויש תשובה ציבורית ולפיה ראשי ומקימי ארגון העיתונאים שאתה חלק ממנו היו עד לפני שנתיים לערך חברי הנהלת אגודת העיתונאים.

מדוע הם לא דרכו במחוזות Yney? מי הפריע לחברים טרצ'יצקי וריבק לעשות זאת?

אפשר להוסיף ולשאול עוד שאלות רבות בנוגע לארגון העיתונאים שיונק מעטיני ההסתדרות אך מתעקש לטשטש זאת מפאת התדמית השלילית של הארגון המסואב בעייני רבים. אפשר לתהות בדבר הלהיטות של הארגון להשיג הסכם קיבוצי בכל מחיר כדי שבחסותו עיתונאי Ynet, יאלצו לשלם 0.95% משכרם הדל לקופת ההסתדרות שמספקת עבודה בשכר ליאיר טרצ'יצקי שמעל שנתיים איש לא בחר בו לכהן בתפקיד "המוציא והמביא" בארגון החסות של ההסתדרות.

שמולביץ', בחסות רטוריקה מסיתה הולכתם בכחש עיתונאים רבים וציפיתם שאנחנו, נשב בשקט ונאפשר לכם לסובב את כולם על האצבע הקטנה. טעיתם והתוצאה העגומה בדמות מאבק משפטי מדמם, לא תביא בסופו של יום למה שכולנו מייחלים לו: ביצורו של מקצוע העיתונות, ביטחון תעסוקתי ופרנסה בכבוד לאלטרואיסטים שמתעקשים להישאר במקצוע המדהים הזה, לעיתים גם תוך סיכון חייהם. מחר בבוקר, אפילו כבר היום, בוא ונשב יחד (זה מה שמרבית העיתונאים רוצים שנעשה), נתאחד מחדש ונוכל להביא בשורה גדולה לכל חברינו.

* הכותב משמש כיו"ר אגודת העיתונאים בת"א