"עבודת תסריטאות מתאפיינת באי-יציבות תעסוקתית חריפה", קבע מחקר חדש שנערך באוניברסיטת חיפה, המבוסס על ראיונות עם אנשי תעשיית הקולנוע. ידוע שלהיות אמן זה מקצוע של עניים, אבל בטלוויזיה יש זוהר. אני בתעשייה הזאת כבר חמש שנים, ותמיד כשאני מספרת לזר במה אני עוסקת, התגובה היא התלהבות לצד הקביעה כי "יש לך עבודה כיפית". לא שאני מתלוננת, אבל גם כאן, יש פערי מעמדות משמעותיים.
ארגוני היוצרים הפגינו ברמת החייל: יש חזיר בממיר
דפני ליף אמרה באחת הפגנות הראשונות של המחאה החברתית שהיא בסך הכל רוצה לכתוב בבית. לא כל כך הבנתי מה היא רוצה להגיד בזה. גם אני רוצה להתפרנס מכתיבה. אני לא נאיבית, ויודעת שכדי להגיע לאן שאני רוצה אני צריכה לעבוד קשה. אז אני אגיש את הסינופסיס שלי לכל קרן ולכל חברת הפקה עד שיצא מזה סרט. אבל ממצאים שהתגלו במחקר הנ"ל מתחילים להדאיג אותי. ובנוסף, בואו לא נשכח את המלחמה של תל"י מול הזכייניות.
עבדתי בקשת. הייתי ממלאה את הטפסים של תל"י ואני לא מבינה מה פשר הסיפור הזה. אני עוד יותר לא מבינה למה התקשורת לא מעלה את הנושא הזה לסדר היום. אם עוד מפעל היה סוגר את שעריו או אם הייתה מתעוררת מחאת קבלנים על הזכויות שלהם, זאת הייתה כותרת ראשית. אז מה ההבדל בין אלה לתסריטאים ובמאים? הם עצמאים בדיוק כמו קבלנים, ובעלי אותן זכויות. תל"י היא מפעל של אלפי אנשים. אם את אקו?ם היו סוגרים, היתה קמה מהומה, כי כולם יודעים מי הם אייל גולן ויוסי גיספן. אבל מי מכיר את אבי נשר? את הסרט "הלהקה" משדרים מדי יום עצמאות בכל הערוצים. נשר העיד ש?כולם הרוויחו כסף חוץ מהאומלל שיצר את הסרט, שבלעדיו לא היה סרט".
בכנס חינוך שנערך לפני יומיים בכנסת, מירי רגב שאלה האם תסריטאית ?צריכה להוציא המון אנרגיה בשביל שקל?" והוסיפה כי "קשת ורשת טוענים שאין להם בעיה עם היוצרים, אלא עם תל"י. הם יודעים שהיוצרים לא יתחילו לגבות שקל ועוד שקל. הם יתעשרו מזה ואתם תהיו עניים מזה?. תחשבו עד כמה זה מגוחך שגם כך בתחום הזה אפשר להיות רק עצמאי. אתם יודעים מה זה אומר להיות עצמאי? אמנם יש לצידך רואה חשבון שעוזר לך, אבל כל חודשיים צריך לקחת יום חופש רק בשביל להגיע מוכן אליו. זוהי עבודה בפני עצמה, ולעצמאים אין ימי חופש. לא, פשוט לא משלמים על היום בו לא עבדת. והכסף נכנס, במקרה טוב, רק אחרי 30 יום. עכשיו מוסיפים עוד עבודה לעצמאי ורוצים שיעקוב ויגלה בעצמו איפה ומתי הסרט או הסדרה שלו הוקרנו. מתי נוכל בכלל לכתוב את הסרט או הסדרה שלנו?
תחשבו על זה רגע. יש לך רעיון לסטארט אפ, ואתה עובד עליו חמש שנים בקירוב, עד שלבסוף קונים ממך את המוצר ואתה מרוויח מיליונים. כך מתנהלים תסריטאים ובמאים. יוצרים סרט בעבודה מרובת שנים ומקבלים מהערוץ המשדר את הכסף לא על ההמצאה או הרעיון, לא על ההכנסות של הסטארט אפ שלהם, אלא על העבודה בלבד. זה לא נשמע הגיוני. "חמש שנים נתתי מהחיים שלי לסרט הזה", סיפר ארי פולמן על "ואלס עם באשיר", "משכנתי את הבית שלי ואין לי כלום. שום דבר". לי אין בית למשכן, אבל אני לא מתכוונת לוותר על התסריט הראשון שלי.
מה דעתכם על מאבק התסריטאים? ספרו לנו בפייסבוק