"שידור ציבורי זה לא נדל"ן, שידור ציבורי זה בני אדם"

(עדכון אחרון: 14:21)

מאות עיתונאים מהרדיו והטלוויזיה, טכנאים, יוצרים דוקומנטריים ועובדי תעשייה פקדו היום את בית העיתונאים בתל אביב, בעצרת מחאה כנגד דו"ח ועדת לנדס הממליץ על סגירת רשות השידור. בין השאר נכחו באירוע גאולה אבן, איילה חסון, יעקב אחימאיר, משה נגבי, אריה גולן, יצחק לבני, נעם גיל-אור, דנה הרמן, אמיר איבגי ויוסי שריד שר החינוך לשעבר.

האירוע התקיים תחת הכותרת שגם נכתבה בגדול על הבמה: "שידור ציבורי לא קוברים". בכניסה נשאו עובדי רשות השידור שלטים עליהם נכתב בין השאר: "ממשלה לא מפטרת עיתונאים", "לא לפיטורים סיטונאיים", "לא לסגירה כן להבראה", "נלחמים על השידור הציבורי", "לפיד וארדן דברו איתנו ולא מעלינו" ו"לא תשתיקו את קול ישראל".

גאולה אבן פתחה את העצרת. "הבעיה המרכזית היא הזיקה הקבועה בחוק בין המערכת הפוליטית והממשלה לבין הרשות", אמרה מגישת ערוץ 1 ואשתו של שר הפנים גדעון סער. לפי הפתרון המוצע כרגע, העיתונאים הם הבעיה. אם תתחנף מספיק טוב לגורמים הפוליטיים הנכונים, אולי יתמזל מזלך (...) בממשלה החליטו לגזור גזר דין מוות על המפעל הזה. לא קל להיות שר תקשורת אחרי משה כחלון. אני מבינה את גלעד ארדן שצריך להציג הישג כלשהו. אבל אם הוא רוצה להשיג כזה הישג, לא צריך להסתכל כל כך רחוק, אפשר פשוט לסגור איזה משרד ממשלתי מיותר, זה שאפילו שר הביטחון אמר שהוא מיותר".

השר ארדן ספג לא מעט ביקורת שלילית באירוע, אבל אין ספק שהשר שאליו נשלחו החצים הרבים ביותר הוא שר האוצר יאיר לפיד. "אין לי כבוד לשר האוצר, ואנחנו לא ניתן לזה לקרות", אמר עודד שחר, מגיש פוליטיקה בערוץ 1. "אני שואל את עצמי", אמר משה נגבי, פרשן משפטי ברשת ב', "האם זה מקרי שאחד משני השרים שחותם על תעודת הפטירה של רשות השידור הוא בן טיפוחיו של אותו עיתון שמיקי רוזנטל תיאר כמי שהשתיק תחקירים בסרט 'שיטת השקשוקה'".

יעקב אחימאיר הזכיר אמירה של לפיד שהכעיסה והעליבה אותו מאוד לדבריו. "אמר שר האוצר יאיר לפיד: חתמנו היום על תעודת הפטירה של רשות השידור. אמר כבוד השר לפיד בגאווה, בהתרסה, כאילו הוא מכריז על קצו של פושע מלחמה, חס וחלילה", אמר אחימאיר. "אמר זאת מי שהגיע ללשכת השר רק משום שהיה איש תקשורת מצליח ופוליטיקאי מצליח. רק משום שנראה על ידי המרקע. והוא עצמו אמר: אינני מבין בכלכלה".

התרשמתי מאוד מזחיחות הרוח של שר האוצר יאיר לפיד. נדמה לי שכאשר מודיעים על פטירה לפחות מעמידים פנים עגמומיות, עצובות, ולאו דווקא מלאים ברוח טובה ובשמחה. אני לא זוכר שראיתי אנשי חברה קדישא שחותמים על תעודת פטירה והם מלאי זחיחות, מלאי שביעות רצון. גם פוליטיקאים, אני צריך לומר, צריך לדעת להעמיד פנים. אני מסכים שאנחנו לא מושלמים. אבל משהו, ואני אומר זאת באמת בצנעה כנה, אנחנו מבינים בעתונאות, בהפקה, בצילום, בעריכה לסוגיה, בסוגיות טכניות".

על המוקד עלתה גם הנהלת רשות השידור שספגה קטילות מושחזות מהדוברים על הבמה. "בשנים האחרונות, אולי לא רק בשנים האחרונות, ההנהלה היא ברמה מקצועית, אינטלקטואלית ואתית ירודה ביותר", אמר יוסי שריד, שר החינוך לשעבר וזכה למחיאות כפיים סוערות. "לעומת זאת, רמת השרתות גבוהה ביותר. אני אומר לכם, רבותיי, ההנהלה, על פי התרשמותי, היא גיס חמישי, והיא במו ידיה ממיתה את האסון על השידור הציבורי ועל רשות הציבור. לכן אני מציע, כצעד ראשון ברפורמה הזאת במקום לשלוח את העובדים הביתה, לפזר את ההנהלה". ושוב זכה למחיאות כפיים רבות.

"אני עומדת כאן היום בגב זקוף", אמרה איילה חסון, כתבת פוליטית ומגישת "יומן" בערוץ 1. "שידור ציבורי זו לא סיסמא ריקה. שידור ציבורי זה ערך. זה אינטרס ציבורי. מי מימן את 'שומרי הסף' ואיפה שודרה הסדרה? מי פרסם עשרות תחקירים במבט שני? מי פרסם את פרשת בר-און? מי פרסם על צחי הנגבי, שמשמיץ אותנו בהקשר שלו? מי פרסם על קדימה בשיא הכוח שלה? פרשת אשכנזי? היו לחצים, רבותיי, היו ניסיונות למנוע את הפרסום, בשורה התחתונה שודר או לא שודר? שודר. בשידור הציבורי. אני כאן לא מתוך פשרה. גם לי היו הצעות יפות, כמה הזדמנויות לעזוב. בחרתי להשאר. לא כי היה תמיד קל, בכלל לא. בחרתי להשאר כי אני מאמינה בשליחות הזאת".

"שידור ציבורי זה לא נדל"ן, שידור ציבורי זה בני אדם", הוסיפה חסון. "אותם רוצים לשלוח הביתה בבושת פנים? בגלל חוליים שלא העובדים אחראיים להם, לפחות לא כולם, יזרקו אותם? למה? סולידריות וקולגיאליות הן לא מלים גסות".

עם זאת, חסון גם לא חסכה ביקורת מרשות השידור. "מי שרוצה לשמר את המצב הקיים וחושב שלא צריך לעשות שינוי עמוק ויסודי, לא אכפת להם באמת מהשידור הציבורי. אתם יודעים שלתכנית כמו 'יומן' יש שני תחקירנים? תשוו מול תכניות אחרות. וכשאני באה לבקש עוד כוח אדם, כי התחרות קשה, אז אומרים לי אין עובדים. אני אומרת: אבל יש 1800 עובדים!", אמרה חסון והוסיפה בכעס: "יש עובד מסור ברשות השידור שעובד מסביב לשעון ונקרע בשעות נוספות. ויש אחד ששנים לא בא לעבודה ומרוויח משכורת יותר גבוהה משלו. זה מוסרי? אתם מוכנים לקבל את זה? יש הרבה בעיות (...) את העשייה הזאת אי אפשר להפסיק".

"אני כבר 15 שנה עובדת בשידור הציבורי ולא הפסקתי לרגע להאמין בו", אומרת לוואלה! ברנז'ה דנה הרמן, כתבת התרבות של הערוץ הראשון. "אנחנו רוצים ומוכנים לשנות אותו, לייעל אותו ולשפר אותו. יש כאן 1800 עובדים שרוצים לשלוח הביתה ואנחנו לא ניתן לאקטים פופוליסטיים לגרום לנו לשלם את המחיר הזה. אפילו ברמה האישית, מבחינה תרבותית, אין מקום כמו השידור הציבורי כדי להציע פלטפורמה תרבותית ראויה. וגם, אתה יודע, אני מודאגת לגביי הדור הבא שלנו, על מה הוא יגדל?". בטיימינג מושלם התינוק שלה, שאחזה בידיה, החל לצרוח.

בהתייחס לשאלה מדוע וכמעט לא נראו אנשים תקשורת שאינם עובדי הרשות, השיב נועם גיל-אור, עורך ומגיש וותיק ב"קול ישראל" ובעבר מנהל רשת ג' כי "אני חושב שהתקשורת איתנו, אני רואה את זה בכנסים שמתארגנים פה בבית העיתונאים בתל אביב. והציבור לדעתי עדיין לא מבין לגמרי מה המשמעות של השידור הציבורי. צריך להסביר לו מה המהות. השידור הציבורי הוא שידור שממומן על ידי הציבור ולא על ידי בעלי ההון ולא על ידי הפוליטיקאים. ברגע שניצור את ההפרדה הזאת אני בטוח שיהיה שידור ציבורי מעולה. יש מודלים בכל העולם איך עושים את זה טוב ונכון. זאת הדקה התשעים להציל את רשות השידור דרך רפורמה אמיתית".

חרף המצב הקשה ואי הוודאות, יש ברשות השידור מי ששומר על אופטימיות. "אני מעודד, ויכול להיות שאני קצת תמים ואולי אני משלה את עצמי", אמר יעקב אחימאיר, "אבל חלף זמן מאז שפורסם דו"ח לנדס, ועד היום אני לא שמעתי את ראש הממשלה אומר: אקיים את ההמלצות. בצדק אמר ראש הממשלה: אינני נחפז. אני רוצה לעיין, ללמוד. לא ראיתי את ראש הממשלה נוטל את העט כדי לחתום על תעודת הפטירה".