שלב הכרחי, לפחות בעיני האוצר, בכל סכסוך עבודה שמעורבים בו עובדי המגזר הציבורי, הוא פרסום תלושי השכר שלהם. הפרסום ייעשה תמיד בצירוף הפועל "חשיפה" ולרוב גם בצירוף שם התואר "שערורייתי". הממונה על השכר מוסר לגוף כלשהו את תלושי השכר והם מתפרסמים לצלילים של צקצוקי מחאה - תדהמה - מורת רוח.
משכורות עובדי רשות השידור נחשפות: 18 אלף לעיתונאי, 21 אלף לטכנאי
כך קרה גם הפעם, במערכה על ביצוע דוח לנדס לסגירת רשות השידור והקמתה של הרשות החדשה. רשות השידור אכן נגועה במחלות קשות בראש ובראשונה ניהול כושל - אבל בעיות שכר אינן חלק מהן. קרוב יותר לוודאי שהמצב הפוך. רמות השכר של עובדי הרשות נמוכות ומעליבות. הצגת המשכורות כפי שנעשתה בוועדת אלהרר גובלת בהטעיה. 18,000 ש"ח שכר ממוצע לעיתונאי ברשות השידור? האם לא חשוב לציין שמדובר בשכר הכולל החזרי הוצאות (אחזקת רכב, שעות נוספות ועוד)? האם מיותר להדגיש שהשכר "הקובע" לפנסיה (שרבים מהעובדים מגיעים קרובים אליה) הוא כמחצית מהשכר הזה ואף פחות? האם ההגינות לא מחייבת להוסיף שרוב העובדים העיתונאים יקבלו לאחר פרישתם לגמלאות פנסיה של 5,000 עד 7,000 ש"ח לחודש ואף פחות מזה?
עובדים ותיקים ומשכילים נופלים קורבן לסולם שכר מעוות
כן, זה שכר שערורייתי. אבל מהכיוון ההפוך. זו שערורייה שעובדים ותיקים ומשכילים נופלים קורבן לסולם שכר מעוות שמזמן היה צריך להכחיד אותו. אין צורך ב"חשיפות" המדיפות ריח שערורייתי ולא בשירותי התיווך של וועדת אלהרר. הנה אני מתנדב להציג את משכורתי שלי ברשות השידור. פרשתי (תודה לאל) ממנה לפני 9 שנים, לאחר 28 שנות עבודה שבהן שימשתי בתפקידים בכירים, בהם מנהל החדשות ב"קול ישראל", כתב בארה"ב, מגיש הכל דיבורים ועוד. משכורתי הקובעת האחרונה הייתה כ-7,000 ש"ח ברוטו. אולי 8,000. על משכורת העתק הזאת נוספו שעות נוספות, החזרי הוצאות רכב (מיותר לומר שכמעט אין עובדים עם "רכב צמוד" ממקום העבודה) ועוד - ובסך הכל, ההכנסה ברוטו (לא השכר. ההכנסה) של כ-15,000 שקלים לחודש.
יש מקום לדון במסקנותיה של ועדת לנדס ולבדוק את הקמתה של רשות שידור חדשה שתפעל, בניהול נכון ונקי, כדי למלא את ייעודו של השידור הציבורי. אך בדיון הזה לא הכל כשר ולא הכל מותר. הצגה שקרית של המשכורות היא אמצעי פסול ומקומם.
* חיים זיסו?ביץ הוא איש תקשורת, שדרן רדיו, לשעבר מגיש "תיק תקשורת" ויועץ תקשורת ישראלי.