שלום, כאן שידורי החמאס

במוצאי שבת (12/7) התקשורת סיפקה בחינם פרומו ישראלי לטרור האיסלמי. חמאס תזמן תדרוך עיתונאים לשמונה בערב וזכה לפריצה מבוהלת בשידור חי של המהדורה המרכזית שנתנה במה לדברי הבלע והאיום (בעברית) של חמאס לירות לעבר תל אביב בתשע. מאותו רגע התקשורת הישראלית התמסרה בהתלהבות וספרה את הדקות (במקרה של אושרת קוטלר גם את השניות) עד לרגע בו הבטיח חמאס לירות על תל אביב. בין לבין מדלגים בהתלהבות בין כל מוקדי השידור. עוד לפני שנורו הטילים הטרור הצליח בסיוע התקשורת הישראלית לזרוע טרור תקשורתי. כשהם נורו התפעלו המגישים מאמינות החמאס.

"סיפור האהבה" הוא דו צדדי. הטלוויזיה של חמאס משדרת לתושבי עזה את המהדורות הישראליות כהוכחה להצלחתם. זהו מעגל הטרור התקשורתי שמזין את עצמו. בשלב מסוים החליטו אפילו לנסות ולקדם את "שיתוף הפעולה" עם הטלוויזיה של חמאס. אהוד יערי פנה בשידור חי למגיש של ערוץ הטלוויזיה של חמאס (שמשדר בעצמו את ערוץ 2) כדי ליצור שיחה בין האולפנים. כמו בהשתקפות של מראה בתוך מראה אפשר היה לראות את האולפן בנווה אילן משוכפל שוב ושוב בטלוויזיה של המחבלים העזתים. צעקותיו של יערי בשידור חי למגיש החמאסניקי לא נענו. יערי הסביר משהו מעין זה 'הוא אומר לי שהוא לא מוכן לדבר איתנו ומבקש שנמשיך לשדר את ההודעות שהם משדרים'.

אל דאגה, התקשורת הישראלית ממשיכה לשדר את חמאס. חמאס ממשיך לשדר את התקשורת הישראלית בה גם ניתן לראות את אמנון אברמוביץ מדווח "מבחינת חמאס מדובר בתמונת ניצחון גם ללא ניצחון".

בכלל בימים האחרונים, לא פעם, אות הפתיחה של מהדורת החדשות בערב הוא גם האות להגברת הירי לעבר ערי ואזרחי ישראל. זה לא מפתיע. חוקרי אקדמיה כבר מספר שנים משתמשים בהקשר הזה במונח "תיאטרון הטרור". בתיאטרון הזה ארגוני הטרור מנסים לזרוע פחד ואימה באמצעות התקשורת ולקבל במה לדעתם ולמעשיהם. כלומר, בראש ובראשונה הטיל מנסה לפגוע באזרחים דרך הטלוויזיה ורק כמטרה משנית באזרחים ששוהים באזור הנפילה. לכן, מזה שנים מצאו החוקרים שהפיגועים מכוונים דווקא לאירועים מסוקרים (מרתון, אולימפיאדה) ולסמלי שלטון כדי לעורר תהודה והם מתוזמנים גם עפ"י לוח הזמנים התקשורתי.

כחלק ממגמה זו אנו גם רואים ב'צוק איתן' יותר ירי בזמן המהדורות וכל העת "מסיבות" עיתונאים מתוזמנות תקשורתית של טרוריסטים (לתדהמתי, ערוץ 2 העביר חלקים מתוכן בשידור חי), תיעוד יזום של פיגועים ושיגורים וסרטי תעמולה בעברית שהחמאס מייצר. דוגמאות נוספות הן בדמות שליחת מסרונים מאיימים לאזרחים, פריצה לטוויטר של עיתון הארץ ולעמוד הפייסבוק של סטטוסים מצייצים. הטרור משתמש בתקשורת כדי לפגוע בציבור משום שלארגוני הטרור החשיפה וזריעת הפחד חשובה אפילו יותר מההרג עצמו. המשמעות המקורית המילה הצרפתית טרור היא - פחד.

התקשורת הישראלית מטבעה מעצימה את הפחד והחרדה. לא בגלל שהיא שמאלנית (אולי זה נכון אבל בימי הלחימה הראשונים התקשורת תמיד יותר לאומית ומגויסת) ולא חלילה כי היא רוצה לשרת את החמאס אלא פשוט כי ככה היא עובדת- מסחרית, מיידית וויזואלית. בתקשורת מסחרית ותחרותית תמיד מתמקדים בתמונות הדרמטיות ביותר שניתן לספק לצופה ורצוי שזה יהיה בשידור חי. זה מה שמוכר. ככה זה בשגרה, למרבה הצער כך זה גם בחירום והטרוריסטים ידועים זאת.

כל שידור טלוויזיוני בימי המבצע מורכב, מעבר לפטפטת הפרשנים האינסופית, מעשרות פריצות ממקומות שונים בהם "ממש ברגע זה" יש אזעקה, יירוט, פיצוץ, נפילה, חשש לנפגעים או שידור של חמאס. כל פריצה כזו נעשית בשידור חי ומיידי גם כאשר הפרטים אינם ידועים ומאומתים. האופי של כל פריצה שכזו הוא דרמטי ומאיים גם כשאין לכך סיבה אמיתית מלבד הסיבה הטלוויזיונית של להתמקד בדרמה. החוקרים מכנים זאת "מרתון האסונות".

כך זה עובד: על קו טלפון באיכות בעייתית עולה לשידור מרואיין מתנשף שבדרכו לאירוע (בדרך כלל אפילו טון הדיבור של אדם שנמצא בלב ההתרחשות ובריצה עם קו משובש מעצימים את הבהלה) ומייד פונים לכתב בשטח. הכתב אמור לספק מידע, שזה הדבר החשוב ביותר לאזרחים ברגעי חרדה וחוסר וודאות, אבל מכיוון שהאירוע מתרחש ממש בשניות אלו בדרך כלל אין בידי העיתונאי מספיק פרטים חדשים משמעותיים, מדלגים לכתב במוקד אחר עם עוד פרט מידע חלקי וסימני השאלה שהכתבים מעלים רק תורמים לחרדה. כל העת המצלמה נעה בתזזיתיות ללכוד את תמונות היירוטים או הנפילות. האזעקה נשמעת דרך הטלוויזיה לכל הארץ, ניידות משטרה ומד"א שועטים ביללת סירנות מחרישת אוזניים והאזרחים רצים לתפוס מחסה והשידור ממשיך לדלג מכתב לכתב. גם אם אין נפגעים בשטח בסופו של דבר כולנו חווינו את הפגיעה בשל אופי השידור הישיר מהשטח.

וכאשר אין בשנייה זו פעילות של חמאס שמצדיקה פריצה דרמטית לשידור? אז יש שידור חוזר אינסופי של התמונות שמצטלמות הכי טוב מהיום הזה או מאתמול (כלומר התמונות הכי קשות) בין אם מדובר ברכב שרוף, יירוט או שיגורי כיפת ברזל. לעיתים כבר קשה לדעת איזו תמונה היא בשידור חי ואיזו בשידור חוזר, האם זו אזעקה מוקלטת או חיה והאם תמונות הפיצוץ הזה בשמים מתייחסות ליירוט, או לשיגור ובכלל מה שרואים כאן זו אש באשדוד או בעזה?

רכב או אפילו מפעל שעולה בלהבות באשדוד זוכה לשידור מתמשך שנראה הרבה יותר גרוע מאשר מה שבאמת קורה בשטח. האש מצטלמת היטב. בימי שגרה אפילו לא היו שולחים לשם צוות צילום אבל בגל הפתוח חוזרים לתמונות הלהבות שוב ושוב גם אם אין נפגעים. האזרח הבוכה, הרץ, הצועק והמפוחד הוא זה שישודר. זו טלוויזיה נהדרת. דרמטית, מיידית וויזואלית. זה אמנם כרוך לעיתים בטעויות בשידור על מספר הנפגעים וההתרחשות האמיתית בשטח וגורם ולבהלה מיותרת ולא פעם רואים כתב שכלל לא יודע שהוא כבר בשידור או שאין לו שום פרטים בדוקים, אבל זה המתכון הטלוויזיוני. בשעת שגרה זה מביא צופים ומאפשר למכור פרסומות. בחירום זה מתכון לאסון. מתכון שהחמאס מבשל והתקשורת הישראלית מגישה לציבור.

בפועל כיום האזרח ישראלי בסלון ביתו חווה את ההתקפה ושומע את האזעקות והדרמה עשרות פעמים ביום במהלך השידורים המתמשכים גם כאשר במציאות הוא עצמו נקרא הרבה פחות פעמים לתפוס מחסה. העורף הישראלי חזק. הוא יכול אולי לעמוד בכמה אזעקות וטילים ביום אבל האם העורף מספיק איתן לספוג את כמות הטילים והדרמה שהטלוויזיה מעמיסה עליו כשהיא שחקן פעיל בתיאטרון הטרור? את התשובה שלכם אתם יכולים להציע כאן. התשובה שלנו והמשך הסקירה על התקשורת הישראלית בצוק איתן בכתבה הבאה בסדרה.