נגמרה החרפה, זה הזמן לחלום

אני מבין לליבו של פרופ' אלי פולק. הוא עומד בראש עמותה שרוצה לעשות "תיקון" לתקשורת הישראלית כולה ולא רק לרשות השידור. הוא רוצה תקשורת ציונית, לאומית ופטריוטית או במילים אחרות, את כל מה שהיה עד היום ברשות השידור אבל עם "ניהול תקין, בגוף רזה ויעיל". כלומר להמשיך לנסות ולהשתיק את קרן נויבך שמציקה ומטרידה מדי יום בשאלות קשות שמבקשות מהאדם הסביר להשתמש בשכל שלו כדי לחשוב ואם לא להשתיק, אז לפחות למשמע כל מי שמבקש לעשות עיתונות חופשית ומשוחררת. משוחררת מרדיפה מקארטיסטית, כמו זו שהייתה לנו ברשות השידור שנוהלה במשך שנים רבות מדי "בהצלחה רבה", ע"י קומיסרים כושלים מטעם השלטון שרוב הזמן עסקו בדיכוי עיתונאים ויוצרים, לעיתים אגב תוך השפלה והטרדה מינית אסורה על פי חוק, כפי שחווינו על בשרנו יגאל רביד ואנוכי.

היסטוריה: הכנסת אישרה את חוק רשות השידור

המנהל שלנו, משה נסטלבאום (שבינתיים הורשע והועבר מתפקידו בבושת פנים), ביקש "לפתוח לנו מטריה בתחת" והבהיר בכל שני וחמישי "שלידינו הוא צריך ללבוש תחתונים מפח". אם לא די בכך באופן תדיר הוא נהג להתעניין שלא לומר להטריד בשאלות מבזות אודות העדפותיהם המניות של כלל העובדים במערכת, לא רק שלנו. את דרכו הנפסדת של נסטלבאום גיבו ההנהלה והוועד המנהל של רשות השידור וכך הצטרפו האחרונים שותפים לדבר עבירה. גם את החרפה הזאת החוק החדש מבקש לתקן! צר לי שהחדשות הטובות, שהגהנום הזה נגמר סוף כל סוף, הן חדשות לא משמחות בעבור פולק.

ועכשיו... כמה מילים על החוק החדש. אקדים ואומר, זה לא חוק החלומות שלנו! אבל אם אנחנו נדרשים לדרג מ1-10 את מידת שביעות הרצון שלנו מהחוק, אחרי שנשמעו רבות מהסתייגויותינו בועדת אלהרר, שדנה בחוק טרם קריאה שנייה ושלישית במליאת הכנסת, אז אנחנו אומרים שהציון הוא 7. לא רע בכלל! ויחד עם זאת גם לנו יש חששות רבים מפני החוק החדש, למשל מפני מעמדו הרם ורב העוצמה של משרד האוצר, כמעט בכל החלטה שהשידור הציבורי החדש יצטרך לקבל. אנחנו גם רוצים לוודא שבמבחן המציאות, "החומה הסינית" שביקשנו להציב ולכאורה נבנתה בין השידורים ובין הפוליטיקה, אכן תעמוד איתנה ובצורה, במבחן הראשון שיזדמן, כמו למשל מינוי המועצה והמנכ"ל.

לאורך הדיונים בועדה שבנו והזהרנו שהחוק המתגבש עני ודל! שאין בו די כסף כדי למלא את המרקע בתוכניות רבות ומגוונות כפי שכולם רוצים ומייחלים, גם אלי פולק. הסברנו ש200 מליון השקלים שהוקצו לטובת ההפקה המקומית הם פחות ממחצית הסכום שערוץ שתיים משקיע מדי שנה והסברנו גם שעלויות הפקה הן אבסולוטיות ואין זה משנה אם התוכן הוא ציבורי או מסחרי. נקווה שבהמשך הדרך ולאחר שהינוקא ירכוש לו ציבור משמעותי של גולשים, צופים ומאזינים, תמצא הדרך להגדיל את תקציב הפקות המקור. ישראל התברכה ביוצרי קולנוע וטלוויזיה מוכשרים ביותר ורק שידור ציבורי חזק שמתוקצב ומנוהל כהלכה יכול להיות בית חם ואוהב לפסגת היצירה הטלוויזיונית.

החוק החדש הוא הרכבת האחרונה להצלת השידור הציבורי ולכן, למרות המחיר הכבד שאנו העיתונאים נאלצים לשלם באופן אישי לאור ישומו - כלומר לאור פיטורנו הגורפים והסגירה של הרשות הישנה - אנו נרתמים ומתגייסים למשימה הקשה והחשובה מתוך אמונה שמדינה דמוקרטית חייבת שידור ציבורי ושלא יתכן שרק בעלי ההון ישלטו בשיח התקשורתי, במה שתראו ובעיקר במה שלא תוכלו לראות או לשמוע. אנחנו מתגייסים לדרך חדשה בתקווה שבגוף החדש שיוקם תהיה סוף כל סוף, (כראוי לשידור ציבורי הראוי לשמו), מחלקת תחקירים לתפארת, כזו שאפילו רביב דרוקר, יחלום לעבוד בה שכן הוא ידע שבגוף הזה אפשר לשדר בלי לחצים כלכליים או פוליטיים. ברשות השידור יש קבוצה משמעותית של עיתונאים מקצועיים וחרוצים שכבר שנים מחכים ליום הזה והנה... היום המיוחל קרוב מתמיד.

אחרית דבר, פרופ' פולק, גם אם המילה "ישראלי", לא מוזכרת בחוק אני משוכנע שתאגיד השידור הציבורי החדש יהיה הכי ישראלי שיש ושגם אתה תמצא אותו מעניין וראוי ואתה יודע מה? אפילו ציוני! כי אם ערוץ שמשדר סדרה על מלחמת יום הכיפורים או ההיסטוריה של ארץ ישראל אינו ציוני בעיניך, איני יודע מהי ציונות? ובכלל, ערוץ ילדים ציבורי שבזכותו דור העתיד של מדינת ישראל ייחשף לתכנים משמעותיים, לשירה ולתרבות עברית ולא לתוכן רדוד בעל מכוונות מסחרית ואולי חלילה לתוכן שיווקי סמוי מעין הרגולטור כפי שלא אחת נמצא בערוצי הילדים הפרטיים, הוא בעייני ערוץ ציוני.

פולק, בדמוקרטיה מהותית, החוק הוא הרף המינימלי של המוסר וחוקים אינם תחליף לערכים או לחזון. עיתונות בכלל וטלוויזיה טובה בפרט היא יצירה וככזאת, היא צריכה לבוא מהלב, מהנשמה ולא מחוקים דרקוניים. ישראל שלנו, עדין מדינה נאורה ודמוקרטית ולכן לא נחקק פה חוק שידור ציבורי חדש ברוח התפיסה התקשורתית של הגנרל פרנקו. מהחזון הזה אנחנו נפרדים היום בתקווה להתחיל את הכול מחדש, בעיקר... את חדוות היצירה.

* הכותב משמש ככתב בערוץ 1 וכיו"ר אגודת העיתונאים בתל אביב