עוקף רמת החייל

על מסך הטלוויזיה בימים אלה שממה. חול המועד הוא באופן מסורתי תקופת תרדמת בתעשייה, לאחריה תגיע תקופת אחרי-החגים ואיתה עוררות בדמות השקות של תכנית וסדרות חדשות. אבל מאחורי הקלעים התעשייה שוקקת – ברגעים אלה ממש נמצאים נציגי הזכייניות וחברות הפקה בצרפת, בקאן - בפסטיבל מיפ, מסתובבים בין דוכנים ומנסים למכור פיתוחים מקוריים ולקנות את הפורמט שיהיה הדבר הגדול הבא על המסך.

חברה חדשה בשם "me me me" שהקים המפיק לשעבר גבעון שניר ביחד עם "דורי מדיה" קוראת תיגר על המסלול המסורתי של התוכן הטלוויזיוני, שמתחיל ביוצרים ומסתיים על מסך הזכייניות ותחת חסותן – ומציעה ליוצרים מסלול עוקף שיציב את התוכן שלהם ישירות ביוטיוב, כאשר כל הזכויות והכנסות הפרסום נשארות אצלם.

בחו"ל זה כבר עובד. רק לפני חצי שנה הודיעה "דיסני" העולמית שהיא רוכשת בעד מיליארד דולר את "מייקר סטודיו" של הישראלי לשעבר ינון קרייז, חברה לייצור תוכן עבור יוטיוב. ל"מייקרז" של 15 אלף ערוצים שנהנים מחצי מיליארד צפיות ביוטיוב מדי חודש. שניר, שהיה הבעלים של חברת ההפקות "ריאליטי" (עם מיכל בן-דוד) רואה את העתיד של התוכן שם, או לפחות לצד זה שבטלוויזיה. "היום המפיק הפך להיות קבלן", הוא אומר בשיחה עם וואלה! ברנז'ה. "הטלוויזיה עובדת על מודל פשוט – אני הזכיין אומר לך שאני רוצה סדרה עם כך וכך פרקים באורך כזה וכזה, אומר לך קח מאה שקל לפרק, כל הזכויות שלי, תעשה את זה בתשעים ש"ח וקח את הרווח שנשאר כעמלה, וזהו. כיוון שאין לך זכויות מה שנשאר לך זה הרווח הפקה שהוא נשחק ונעלם".

זו התלונה העיקרית של המפיקים היום. אז מה אני כיוצר יכול לעשות?

"להבין שהיום, גם יוטיוב מחפש תוכן. והם לא מחפשים כלב על סקטבורד או "צ'ראלי ביט מיי פינגר". הם מחפשים תוכן אמיתי שעושים יוצרים ומפיקים, והם מוציאים עוד ועוד כלים שעוזרים לך כיוצר לנהל את התוכן שלך ולעשות ממנו כסף על צפיות".

אבל יש אינסוף של תוכן ביוטיוב, למה שיראו דווקא אותי?

"זו באמת הבעיה שלך, כיוצר - כל שעה מועלות מאה שעות של תוכן ליוטיוב, וצריך לבנות קהל. הרעיון שלנו הוא לקבץ כמה שיותר ערוצים כדי לעזור אחד לשני עם הקהל ולעלות את התמורה הכספית לכל אלף צפיות, שזה המדד היום באינטרנט".

אבל למה שלא אמכור את התוכן לזכיינית? לה כבר יש קהל מוכן.

"המודל עובד כך שאם בפריים-טיים בישראל מפיקים בעלות של בין 10 ל-20 אלף דולר לדקה, אני עובד במאה עד מאתיים דולר לדקה. ההפקות הן בעיקר דברים שפונים לחו"ל, ואנחנו מתבססים של זה שיש בישראל יוצרים מדהימים מכל המינים והסוגים שיודעים לעשות תוכן ש'מטייל'. דבר נוסף הוא שהיום בישראל אם אתה הולך לקשת, רשת, yes או HOT והם לא רצו את התוכן שלך - אז אין לך מה לעשות איתו. אני אומר - בוא שים את התוכן באמצעותי ביוטיוב ותתחיל לצמוח משם. אם אתה כבר עושה את התוכן לבד, אני אעזור לך עם ההפצה של זה והקידום הטכני של זה".

אבל זה משהו שיוצרים יכולים לעשות לבד. למה שלא יעלו את התוכן בעצמם?

"אם אתה עושה סרטים על חתולים, למשל, ואני רואה באנליטיקס שמי שצופה בך זה ילדות בנות 12 עד 16 מצפון אמריקה, ואחר עושה סרטים על כלבים – אז זה אותו קהל ואני מצרף אתכם יחד והקהלים מתמזגים. זה הרעיון – לעשות כל מיני חיבורים. גם טכניים, למשל אחד עושה וידאו אבל לא יודע לערוך – אין בעיה, נצוות אותו למי שיודע לערוך. אם אתה יודע לערות ואין לך במאי, נצוות לבמאי מתאים. יש בחורה שעושה סרטוני ברייק-דאנס אצבעות, למשל. היא שמה ברקע של הסרטון הראשון שלה מוזיקה של ריהאנה. מתוך ה-17 מיליון צפיות שלה כל הכסף שנכנס הלך לריהאנה. אם היינו שמים ברקע מוזיקה אחרת ונגיד הייתי מחבר אותה עם מוזיקאי מקומי היא הייתה עושה 30 אלף דולר".

ומה הבריף?

"הכל הולך. זה צריך להיות משהו שפונה לעולם, משהו שהוא לא יחיד אלא סדרתי, ובעיקר שזה כיף לעשות אותו זה יכול להיות שלא ייצא מזה כלום. למרות שאני חושב שאם אתה עושה משהו טוב בסוף זה יתפוס. בסיס ההכנסות הוא הפרסומת של יוטיוב, שהם בוחרים אותן. אבן כיוון שהמותג הוא שלך ואין שום רגולציה אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה. אתה יכול לשים ספונסר, אתה יכול לקחת את זה לטלוויזיה, זו כלכלת אינטרנט".

אז למעשה זה מין מסלול עוקף זכייניות.

"בדיוק. וזה מגמה שקיימת בכל העולם".

את המשבר בתעשיית הטלוויזיה שדחף אותו לאזור שבין המסך לבין הרשת הרגיש שניר על בשרו. חברת ההפקות שלו ושל מיכל בן-דוד "ריאליטי הפקות", שיצרה תכניות פריים-טיים כמו "לרדת בגדול" ו"רצים לדירה", נקלעה לקשיים תקציביים לפני שלוש שנים ונסגרה. על ההפקה הוא ויתר, אבל המשיך לעבוד כבמאי – בין היתר בריאליטי The Voice של רשת. "להיות גם במאי וגם מפיק זה כבר פיצול אישיות ולא דבר מומלץ", הוא עונה כשהוא נשאל על התקופה ההיא. "היו לנו הצלחות וגם כשלונות, אבל בעיקר לא הצלחנו להבין מי אנחנו, האם אנחנו סופרמרקט או בוטיק, והשוק נהיה מאד קשה. שים לב, רוב חברות ההפקה העצמאיות נסגרו. זה כבר לא "קופרמן" זה "אנדמול ישראל". זה לא "יולי אוגוסט הפקות" זה "Red Arrow" . בעצם המפיק העצמאי היחיד האחרון שנשאר זה אסף גיל. זה לא רק בישראל זה בכל העולם, גם באנגליה שהייתה מעצמה של הפקה עצמאית כל חברות ההפקה נרכשו על ידי הגדולים. בתוך זה, פחות מצאתי את המקום שלי".

ולא היית רוצה לחזור ולהפיק?

"כשסגרתי את 'ריאליטי' לא ידעתי מה אני עושה, חשבתי אולי ללכת לגדל עזים בגליל. אבל אז גיליתי שאני מאוד אוהב לביים ואני עדיין מאוד אוהב את זה אז חזרתי. לפריים-טיים יש את הקסם שלו ועוצמות שאין במוקמות אחרים, אבל מצד שני קשה להיות בו יזם ואני גם יזם ולא יכול רק לבצע. האינטרנט והמקום שהוא מאפשר ליצירתיות זה חסר תחרות, וזה מחזיר אותך ללהיות יזם. לי זה מאוד חשוב".

זה מודל שבאמת מאיים על גופי השידור המסורתיים?

"לא בדיוק. הרבה מהחברות שעושות את זה כבר נקנו על ידי הזכייניות עצמן כי זה בעצם מעין מחלקת פיתוח, שבמקום להוציא כסף היא מכניסה כסף. בטלוויזיה יש להן צרות - כי חצי מהאנשים מדלגים על הפרסומות. באינטרנט אתה יכול בקלות לפתח סדרה שהיא תחת חסות, למשל".

אז יש כאן מצע לתוכן שיווקי לכל דבר.

"כן, רק שאנשים אוהבים לראות את זה כי זה נעשה בצורה שמכבדת את הצופה ולא מתחת לשולחן. לא הכל מסוחר, אבל אם יש מסחור הוא נעשה לא לפי מה שהרשות השנייה קובעת אלא לפי מה שהאינטליגנציה של הצופה קובעת. אם אני אגזים עם המסחור הצופה פשוט לא ירצה לראות אותי".

הזכייניות מחפשות למכור פורמטים לחברות בחו"ל, יכול להיות שיש להן כאן אפיק הכנסה מתחת לאף ושהן מפגרות אחרי העולם הזה?

"תראה, קשת לגמרי שם עם מאקו. הזכיינים מנסים כל הזמן לשפר את הנוכחות שלהם בדיגיטל. אני לא חושב שיש בינינו ניגוד אינטרסים, להיפך. ילדים למשל, בתשע בערב כשיש 'אקס פקטור' הם צריכים לשבת לראות את זה אחרת הם יהיו לא רלוונטיים בבית הספר והיום הם יקבלו את זה בכל המסכים שלהם, מפורק, והמותג יגדל כי בצהריים הם יראו את זה באייפון ואחרי זה במחשב ובערב בטלוויזיה".

אצלכם ההפקה של 'דה וייס' הייתה שונה בגלל זה? הרגשתם שזו לא הפקה טלוויזיונית כמו פעם?

"כן לגמרי. מחלקת הדיגיטל של רשת היא היום חלק בלתי נפרד מההפקה, והם שם עם צוותים והכל. כשהם עושים את התוכן הם מכוונים אותו מההתחלה גם לדיגיטל באופן טבעי. בעסקה שבה שגוגל קנו את יוטיוב במיליארד דולר הם שמו בצד עוד מיליארד לתביעות כי מבחינת האולפנים הגדולים יוטיוב זה משהו שצריך לשבור אותו – אבל היום הם כבר מקימים בעצמם ערוצי יוטיוב בעצמם כי הם חייבים להיות שם. הערוץ של רשת הוא אחד המצליחים בשנה החולפת והיה עם הכי הרבה צפיות בארץ והם הכניסו מזה עוד כסף, זה לא שהם סתם שמו את זה שם בחינם את התוכן שלהם. לכל קליפ יש מיליוני צפיות - גם הזכיינית מרוויחה מזה, גם התכנית בפריים מקבלת קידום, וגם הילדות שלי נהנות מזה כי הם רואות את השירים וכולם מרוויחים. בעלי התוכן בהתחלה נלחמו – היום הם לחלוטין שם".

ובכל זאת, הרייטינג של העונה הנוכחית היה נמוך יותר מהעונה הקודמת.

"אני מאוד נהנה לביים ואני אוהב את הצוות של התכנית הזו. אבל כן, אני שמח שאני לא המפיק".