גובה האגרה בישראל הוא מהנמוכים במדינות המערביות בהן נגבית אגרה עבוד שידורים ציבוריים, כך עולה ממסמך שהכין מרכז מחקר ומידע של הכנסת לקראת דיון בחוק רשות השידור, שיתקיים בוועדה המשותפת לוועדת הכלכלה ולוועדת החינוך במחר. במחקר נבדקו 17 מדינות כאשר המדינות בהן לא נגבית אגרה כלל הנן ארצות הברית, בלגיה וניו-זילנד.
המדינה בה שיעור האגרה הוא הגבוה ביותר הנה נורבגיה, אשר גובה האגרה בה, בהמרה לשקלים, עומד על 1030 שקל, פי 2.7 מהאגרה בישראל, העומדת על 379 שקל. כן, גובה האגרה בישראל נמוך ב- 30.9% מהממוצע במדינות שנסקרו, ביניהן, פינלנד, בריטניה, צרפת, גרמניה ויפן, העומד על 548 שקלים.
בריטניה: מאגר הנתונים של BBC
כאמור, לא כל המדינות גובות אגרה למימון השידור הציבורי. 75% מהכנסות BBC בבריטניה ממומנות על ידי "רישיון טלוויזיה" בו מחוייבים כלל משקי הבית. עם זאת, משרד העבודה והפנסיה מממן פטור מתשלום האגרה עבור בני 75 ומעלה. גם עיוורים זכאים להנחה בשיעור של 50%. בני 60 ומעלה המתגוררים במוסדות (כולל מוסד סיעודי ובתי מחסה ציבוריים) זכאים לשלם תשלום סמלי עבור האגרה. יש לציין כי בבריטניה האגרה מסווגת כמס ואי תשלום מהווה עבירה פלילית. כן, האחריות על האכיפה והגבייה נמצא באחריות ה-BBC. אגרת השידור יכולה להיות משולמת באופן חודשי, שנתי או רבעוני בחיוב ישיר, או באופן חודשי ושבועי באמצעות תכנית תשלום במזומן המיועדת לבעלי אמצעים מעוטים או לחסרי חשבון בנק.
ה-BBC הפעיל בעבר באמצעות רכבים מיוחדים מכשירי מעקב שקלטו הימצאותם של מכשירי טלוויזיה בבתים. צעד זה הופעל כאמצעי הרתעה מהתחמקות מתשלום האגרה. הדרך העיקרית להתחקות אחר מתחמקים מתשלום היא באמצעות השימוש במאגר הנתונים LASSY. מאגר זה כולל 29.5 מיליוני תושבים בבריטניה, ומעודכן על ידי סוחרי טלוויזיות ובעלי ציוד טכנולוגי לטלוויזיות, אשר הציוד נקנה או מושכר מהם. רשות השידור עומדת בקשר שוטף עם כל מי שלא שילם את האגרה. החוק הבריטי מאפשר הטלת קנס בסך 1,000 לירות שטרלינג על העבריינים, בשנת 2007 עמד שיעור המתחמקים מתשלום על 5.1%.
גרמניה: יש גם פרסומות
בגרמניה, חיוב האגרה הנו חודשי בבסיסו, ועומד על סך שנתי של 204.3 אירו עבור טלוויזיה ורדיו, ועל סך של 66.2 אירו עבור רדיו בלבד. מובטלים, נכים ואלה שתלויים בסיוע הממשלתי לשם מחיה פטורים מתשלום האגרה. בשנת 2007 ממשלת גרמניה גבתה אגרת רישוי על החיבור הראשון לאינטרנט (טלפון סלולארי או מחשב ביתי) במשק בית או בעסק אם הוא משמש כמקור היחיד לצפייה ולהאזנה לטלוויזיה ולרדיו. תשלום האגרה יחויב גם אם המכשיר לא מחובר או שאין לו אפשרות להתחברות מיידית לאינטרנט.
מלבד ההכנסות מאגרות הטלוויזיה, העומדות על כ-82%, הערוצים הציבוריים במדינה ממומנים באמצעות פרסומות מוגבלות.במטרה לחדור לבתי הצרכנים, החלו סוכנויות השידור הציבוריות לשדר חדשות ותוכניות טלוויזיה באינטרנט. הערוצים הציבוריים בגרמניה הם עצמאיים בתחום אחריותם ופועלים ללא השפעה ממשלתית והדבר מתבטא, בין היתר, בכך שהממשלה קובעת את גובה האגרה רק על בסיס המלצה של ועדה עצמאית ומקצועית שנועדה לקבוע את המימון הדרוש ליצירת ערוץ ציבורי המספק מידע, חינוך ובידור.
צרפת: האגרה נגבית כחלק מהמיסים המקומיים
בצרפת עומדת האגרה על 121 אירו, כאשר במחוזות הצרפתיים שמעבר לים היא עמדה על 78 אירו. הכנסותיהן של תחנות השידור הציבוריות מבוססות, בנוסף לאגרה, גם על שידורי פרסומות. בשנים האחרונות החל מהלך של רפורמה בטלוויזיה הציבורית שבסופו יבוטלו שידורי הפרסומות בערוצים הציבוריים בסוף שנת 2011. כדי לשמור על עלות גבייה נמוכה, אגרת השידור בצרפת נגבית כחלק מהמיסים המקומיים.
ארצות הברית: רייטינג של 1% לתחנות הציבוריות
אזרחי ארצות הברית אינם משלמים אגרת טלוויזיה. ה-CPB (Corporation for Public Broadcasting) הוא המממן את השידור הציבורי. ה- PBS (Public Broadcasting Service) מרכז את כל תחנות הטלוויזיה הציבוריות בארצות הברית, הכוללות גם תחנות מסחריות בבעלות המדינות וארגונים ללא מטרות רווח. כיום משדרות כ-350 תחנות ציבוריות.
כל התחנות בבעלות ממשלתית ממומנות באמצעות מיסים, 23.6%, תרומות של אנשים פרטיים וגופים, 60%, וממענקים פדראליים. לרוב לא יהיו בתחנות פרסומות אלא חסויות. כל התחנות הציבוריות זוכות בממוצע לשיעור צפייה של כ-1%. בארה"ב ישנה ביקורת רבה על הערוצים הציבוריים הסובלים מלחץ פוליטי ומלחץ כלכלי כתוצאה מכך שרוב התקציב שלהם נובע מגופים פרטיים.