העיתונאית דר' תמר גולן הלכה לעולמה

ד"ר תמר גולן, עיתונאית, מרצה ושגרירה לשעבר, הלכה היום לעולמה. גולן נחשבה כ"גברת אפריקה" ושימשה כשגרירה הראשונה באנגולה. בסיום כהונתה כשגרירה חזרה לאנגולה, לבקשת נשיא הרפובליקה על מנת לסייע בכינון הוועדה הלאומית ללוחמה במוקשים, זאת כמומחית מטעם האו"ם.

גולן הגיעה לראשונה לאפריקה בשנת 1961, יחד עם בעלה אביהו, בשליחות המחלקה לשיתוף פעולה בינלאומי של משרד החוץ. הם שירתו כמרצים בקולג' חקלאי באתיופיה. תמר יצאה לניו-יורק בשליחות הסוכנות היהודית, וסיימה שם את לימודי הדוקטורט שלה במשפט ובממשל, עם התמחות באפריקה.

משנת 1967 עבדה גולן כעיתונאית ב-BBC בעיתון מעריב ובגלי צה"ל. היא דיווחה מאפריקה, ממדינות ערב ומפאריס. גולן חיברה מספר ספרים בנושאי אפריקה, "שחור לבן, לבן שחור", "גורילות ודיפלומטיה" יחד עם ד"ר תמר רון, ו"אפריקה אפריקה" יחד עם אמנון דנקנר.

גולן, ילידת חיפה, בוגרת בית הספר "חוגים", חברת קיבוץ להב לשעבר, חזרה להתגורר בו עם תום שליחותה באפריקה. בשנים האחרונות הרצתה גולן במרכז ללימודי אפריקה באוניברסיטת בן גוריון. טרם נקבע מועד הלווייתה.

עידו דיסנצ'יק, לשעבר עורך מעריב :"היא היתה העיתונאית הגדולה ביותר שאי פעם חיה במדינת ישראל, היתה אחת החשובות והגדולות בעולם. היא הייתה מלכת אפריקה במובן הטוב של המילה, אמיצה, עקשנית ונהדרת. אישה לוחמת ונפלאה. סערה אנושית שלא נרגעת, דבקה באמונתה ועשייתה, קשוחה וחדה. היא התה באמת מופלא במיוחד".

עורך מעריב לשעבר אמנון דנקנר, שכתב עם גולן את הספר "אפריקה אפריקה" סיפר: "למדתי להכיר את סיפור חייה כשכתבתי אותה איתה. היא היתה אחת מהדמויות שעליהן אפשר לומר גדולות מהחיים, כל דבר שהיא עשתה היא עשתה בתנופה ובדרמטיות. היא היתה מן דיווה בתיאטרון של החיים ובתור שכזאת היה בה משהו, בנוכחות שלה, שהרטיט את האוויר מסביבה. היא הייתה אישה מלאת להט של זעם, סוציאליסטי מהשומר הצעיר ומהקיבוץ, מהשהות שלה בארצות הברית בתקופת ילדי הפרחים ומהשהות הממושכת באפריקה שם למדה להכיר את הצד המרוסק והמדוכא ביותר של העולם ולגלות את היופי שבו ולאהוב אותו. היא היתה אוהבת אפריקה גדולה והתקווה הגדולה שלה היתה לראות את אפריקה יוצאת מזה. כולם הכירו את הכתובת שלה, והכתובת הזו היתה בית למבקרים ישראלים ואחרים שהיו יושבים אצלה והיא היתה מלמדת אותנו איך עושים תה ומנהלת סלון אינטלקטואלי פוליטי, תמיד עם השמלה הלבנה והשיער התמיד אדום והסיגריה והפומית הארוכה" עוד סיפר דנקנר :"בדיוק היום חשבתי עליה, מבלי לדעת, אחרי תקופה ארוכה, אחרי שקראתי מאמר על כך שהמצב באפריקה, למרות שהרבדים הכלכליים נראים רע, מאוד מאוד השתפר, וחשבתי שהנה תמר גולן תזכה לראות את אפריקה כמו שהיא רצתה לראות אותה, לא מאבדת את הקסם המיתולוגי שלי, הנינוחות של האנשים ואהבת הטבע אבל עם זאת מתקדמת לכיוון רמת חיים גבוהה".

ח"כ ניצן הורוביץ הכיר את גולן בתקופה בה עבד כעיתונאי: "היא היתה בעלת ידע בלתי נדלה על עניינים בינלאומיים וענייני אפריקה בפרט. היא פשוט הכירה באופן אישי רבים ממנהיגי היבשת והיתה מעורה ממש באירועים שפקדו את אפריקה. היא היתה גברת אפריקה. מעבר לזה, היא היתה עיתונאית בולטת ושגרירה מאוד בולטת וחוקרת ואקדמאית מהדרגה הראשונה. זו אבידה גדולה מאוד"

יגאל פלמור, דובר משרד החוץ: "הכרתי את תמר גולן לפני יותר מ20 שנה כשהייתה כתבת מעריב בפריס. היא היתה עיתונאית יחודית ובולטת בעלת אישיות מגנטית. היא ידעה לא רק למצוא את החדשות אלא להביא את עושי החדשות אליה הביתה ולראות בה גורם השווה להם בעשייה. הסלון שלה בפריס היה בית ויעד לעיתונאים ופוליטיקאים מאירופה, אפריקה והמזרח התיכון. כולם הכירו את אהבתה הגדולה לאפריקה. אי אפשר היה שלא להתרשם ממחויבותה ועצמת הרגשות שלה בנושא הזה. איבדנו היום אישה עם לב ענק. עיתונאית מהשורה הראשונה וגשר אמיתי בין ישראל ואפריקה".

ח"כ חיים (ג'ומס) אורון, חבר קיבוץ להב אמר: "אני מכיר את תמר למעלה מ-50 שנה, היא הייתה המדריכה שלי בשומר הצעיר. אני מכיר וזוכר אותה כאישה שלוחמת על זכויות אדם ואזרח, היא קירבה אולי יותר מכל אדם אחר את אפריקה, במובן האנושי והמורכב של הנשוא הזה, לציבור בארץ, אבל היא לא היתה אישה של נושא אחד. עד ימיה האחרונים היתה שותפה לנשים במחסום ווטש כשהם פעלו בשטחים הכבושים ואני זוכרת את תרומתה כפורצת דרך בעיתונות הישראלית ובנושאים רבים שאולי עוד יסופר עליהם. ובסוף היא חברה".