ב-1999 שיחררה להקת כנסיית השכל את הסינגל "למיה יש אקדח", כבר לפני 12 שנה כשהשורש ק.ר.ב.ט עדיין לא נכנס לז'רגון ואסי עזר טרם סיים בגרויות, אפשר היה לדמיין בפתיחת השיר הזה את מאיה קרבט, אז אשת יחסי הציבור של חברת התקליטים הד ארצי, מכוונת אקדח לרקה. מיתולוגיות, כך הן נולדות.
מאיה קרבט היא לא הקונצנזוס היחיד שמגיע מערוץ 2
עוד אישים ותופעות בפרוייקט המיוחד של וואלה!: קונצנזוס ישראלי
קרבט הודיעה רק לפני מספר ימים על עזיבתה את קשת. זמן טוב לסכם את העשור החולף. הסגנון הכוחני שמאפיין את מחלקת יחסי הציבור של הזכיינית, בראשה עומדת קרבט, שנוי אולי במחלוקת, אבל עם מבחן התוצאה אי אפשר להתווכח. איש בתעשייה לא יחלוק על כך שהקידום של תכניות הזכיינית, המאבקים ברגולטור, הספינים, ניהול המשברים (פרשת זיוף ההצבעות ב"כוכב נולד", פרשת מרגול, בולבולגייט של יורם זק ואלה רק בשנה החולפת) כולם מתוקתקים. קרבט יודעת איך להוציא את הזכיינית ממשברים ללא רבב. ניעור קל של אבק מהחולצה ותו לא.
מדובר במאה אחוז שליטה. שליטה בנעשה בתוך הארגון, ושליטה בכלי התקשורת והבנה מעוררת השתאות בכל המדיומים. קרבט הוכיחה השנה שגם בלי הרוח הגבית של ידיעות אחרונות אפשר לקדם את המותגים הטלוויזיונים בלי בעיה ואם אפשר על הדרך להתבכיין על זה, אז למה לא?
כאן מגיעה כמובן שאלה ממשפחת הביצה והתרנגולת: האם קרבט היא שלוחה של מקום חזק כל כך ועל כן היא מצליחה וזוכה לא אחת לצייתנות כמעט מוחלטת מצידם של כתבים ועורכיהם, או שהזכיינית הפכה למובילה בתחומה בגלל הדוברות, בגלל מכונת יחסי הציבור המשומנת בגלל התנהלותה המקצועית? התשובה טמונה, ככל הנראה, בזהות המוחלטת בין קרבט לגוף אותו ייצגה: קרבט היא קשת, וקשת היא קרבט: מקצוענית ועוצמתית.
הכי אהבנו: נתוני הרייטינג של "כוכב נולד" בנטרול מונדיאל
הכי לא אהבנו: הניסיון לצאת אנדרדוג מול ידיעות אחרונות