מגיש יומן הבוקר של רשת ב', אריה גולן, התראיין אתמול (רביעי) בתוכנית של קרן נויבך, "סדר יום", במסגרת פינת "הוועדה המסדרת", בה מעל המרואיין נושא הנמצא על סדר יומו. גולן בחר לומר דברים מעט שונים מהמקובל: "זה בוקר ממש לא קל וממש לא נעים", אמר גולן. "כל הכותרות עוסקות בדוח המדאיג והמטריד. ממש בוקר שעשה לי חשק לברוח מהעיתונים לאיזה שהוא ספר. במקרה זהו ספרון קצרצר שנקרא 'בוקר חום' של פרנק פבלוף".
הספר מתאר איזה שהוא מקום לא מוגדר ואיך המשטר שם מדרדר את כל האזרחים, בתהליך מתגלגל, אל התהום. בכל שלב אנשים שרוצים להמשיך בשגרה מסתגלים, מתרגלים, מבצעים את ההוראות, עד שהם מגלים שזה מאוחר מדי" מספר גולן וממשיך "זה מתחיל בהוראה של השלטון החום להשמיד את כל החתולים שפרוותם אינה חומה. המספר, שיש לו במקרה חתול לבן, מציית ומבצע. חבר שלו, שיש לו כלב, מקבל צו שקורא להשמיד את הכלב בגלל שגם לו אין צבע נכון. אחר כך יוצא צו לאומי לסגור את כל העיתונים ולהשאיר רק את העיתון שנקרא החדשות החומות".
"הקוראים לא מתרגשים", המשיך גולן. "הם קוראים את מה שיש. אחר כך הספרים. אחר כך כולם מתרגלים להוסיף את המלה חום או חומה בסוף כל משפט... זה אפילו נשמע להם די הגיוני. למה לא בעצם? והם מאמצים לעצמם כלבים חומים וחתולים חומים, וכולם הרגישו שהם בסדר ושכחו את בעלי החיים שהיו להם קודם, עם הצבעים הלא-תקינים".
"אבל המשמרות החומים לא שכחו והם יום אחד עוצרים את צ'רלי, חבר של המספר באשמה שפעם היה לו כלב שחור", הוסיף גולן. "הנימוק של המשמרות: מי שקנה בזמן האחרון כלב חום, לא בהכרח שינה את המנטליות שלו. זה ביזוי המדינה הלאומית".
לבסוף הקריא גולן את סיום הספר "כל הלילה לא עצמתי עין הייתי. הייתי צריך להיזהר מהחומים כבר מהרגע שהעבירו את חוק החיות הראשון. היה עלינו לומר לא. אבל איך עושים את זה כשהכל תמיד קורה כל כך מהר? יש עבודה ודאגות יומימיות, פרנסה ועוד כל מיני עניינים. ..הנה דופקים בדלת. אני מפחד. השחר עוד לא עלה. בחוץ עדיין חום. די תפסיקו לדפוק כל כך חזק. אני בא".
למען הסר ספק, הבהיר גולן כי מדובר ב"סיפור על ארץ רחוקה, דמיונית. חיים של אחרים, לא שלנו". נויבך הוסיפה, ואליה הצטרף גולן, כי כל קשר בין הדמויות למציאות מקרי בהחלט.
קרן נויבך מודחת מ"מבט שני" כי היא "לא עוברת מסך"