עורך 7 ימים המפוטר, ניר בכר, תובע מיליון שקלים מידיעות אחרונות. כמו כן, דורש בכר בכתב תביעה שהוגש היום להשיבו מידית לעבודתו. לדבריו של בכר הוא פוטר ממניעים פוליטיים ולא נערך לו שימוע כמתבקש בדין.
על פי כתב התביעה, מאז מינויו של גינת לתפקיד העורך, חזר בכר וננזף על ניסיונותיו לפרסם כתבות שעסקו בקשרי הון ושלטון, ונדרש להצניע אותן ולא למקם אותן על שער המוסף. כבר בשבוע הראשון לכהונתו של גינת בתפקיד, בעקבות פרסום תחקיר על התנהלותה של שרת התקשורת דליה איציק דאז בפרשת ניסיון הדחתו של מנכ"ל רשות הדואר יוסי שלי.
על פי כתב התביעה, הטיח גינת בבכר ובכתב גידי וייץ, "האשמות קשות וחסרות בסיס בנוגע לכתבה, טענות שבדיעבד התברר לו כי לא היה להן בסיס".
פרשת השרה איציק
שבוע לאחר פרסום הכתבה על איציק, טוען בכר באמצעות עורכי דינו: "בעקבות לחצים בלתי פוסקים שהפעילה השרה דאז על המו"ל מוזס ועל גינת עצמו, זימן גינת את בכר לשיחה ונזף בו על פרסום מכתבים למערכת שעסקו בתחקיר". כמו כן, גינת אסר על התובע להמשיך ולפרסם מכתבי תגובה של קוראים שנשלחו לעיתון.
"מספר שבועות לאחר מכן נודע לתובע ש'המוסף לשבת' עומד לפרסם ראיון עם השרה דאז, שהסיבה לפרסומו הינה 'פיצוי' על פרסום התחקיר והוא עתיד לקעקע את תוכן התחקיר ולפגוע ביושרתו המקצועית של הכתב". בכר, על פי כתב התביעה, ניסה למחות על הפרסום אך גינת "טרק לו את הטלפון". עוד מצוין כי לבכר נודע בדיעבד נודע מעורך המשנה יואל אסתרון, שהראיון נכפה על עורכי המוסף לשבת בהוראת המו"ל מוזס, שביקש לפצות את איציק על פרסום התחקיר בעניינה.
"יודגש", נכתב בתביעה, "כי זו לא הפעם הראשונה שהשרה דאז קיבלה 'הגנה' מהעיתון, בהיותה רגולטורית בענף התקשורת הנדרשת להכרעות כלכליות הנוגעות למו"ל ולמקורביו".
"היועץ המשפטי של כלבוטק קרא את הכתבה"
שלושה שבועות לפני פיטורי בכר, היה אמור להתפרסם תחקיר שעסק בהשתלטותם של ראש הממשלה אריאל שרון ובנו עמרי, על תקציבי המועצות הדתיות ו"חלוקת מינויים" לחברי מרכז הליכוד. לדברי התביעה, גם במקרה זה הביע גינת בפני התובע תרעומת מהפרסום, וטען ש"מדובר בהתעללות בגוויה". בכר טוען כי הופתע מהדברים, אבל לבקשתו של גינת, הסכים שלא להקדיש לתחקיר את שער המוסף.
בהעדרו של גינת בשל נסיעה לחו"ל, קרא אסתרון את התחקיר ואישר אותו לפרסום. לדברי בכר אמר לו אסתרון: "אם זה לא תחקיר, אני לא יודע מהו תחקיר". כמו כן נטען כי כשביקש בכר לפרסם פרומו לתחקיר ב"ynet" הורדה הידיעה בהוראת המו"ל מוזס.
"סמוך לזמן שלאחר פרסום התחקיר נקרא התובע לחדרו של גינת אשר מחה באוזניו על הפרסום וטען ש'זה לא סיפור'. לדברי גינת, 'היועץ המשפטי של כלבוטק קרא את הכתבה וחשב שאין בעייה בהתנהלות של שרון'". זאת, למרות שהכתבה אושרה על ידי היועצים המשפטיים של העיתון.
גינת פעל "תחת לחציו של לנדאו"
כתב התביעה מפרט גם את השתלשלות האירועים בעקבות המחלוקת סביב פרסום התחקיר על אלי לנדאו. התחקיר עסק בניגוד עניינים בו היה מצוי לכאורה מר לנדאו כיו"ר דירקטוריון חברת החשמל, ובין היתר, בלחצים שהפעיל על חברי הדירקטוריון כדי שיאשרו עסקת גז עם מצרים ועל התערבותו לקידום מכרזים לתועלת חבריו - שבתאי שביט, האחים עופר, ראובן אדלר ושרגא אלעד.
"בבוקר ה-24 ביולי 2005, התקשר גינת לתובע והודיע לו שמר לנדאו מחפש אותו בעקבות הכתבה שעומדת להתפרסם על אודותיו במוסף '7 ימים'. התובע, שהיה בדרך ללוויה של עמיתה לעבודה, סיכם עם גינת שידונו על כך עם שובו לעיתון, בשעות אחר הצהריים".
כששב לעיתון, על פי כתב התביעה, גילה בכר כי גינת התחייב בפני לנדאו שהכתבה נדחית למועד בלתי ידוע. "בבוקר ה-28 ביולי 2005, פנה התובע למר לנדאו והפציר בו שייפגש עם כותבי התחקיר ויגיב לכתבה. מר לנדאו, שהופתע לשמוע שהעיתון ממשיך לעסוק בענייניו, דרש בכל תוקף שהכתבה תידחה עד לאחר מינויו לתפקיד יו"ר רשות השידור".
בכל אותו זמן, על פי הדברים, המשיך גינת לתבוע לראות את הכתבה שלדברי בכר עדיין הייתה מצוייה בשלבי עריכה. הצדדים סיכמו אז, כי עותק לא סופי יועבר אל העורך בשעות אחר הצהריים.
"לאחר שיחה זו, נדמה היה שגינת מתנהל תחת לחציו של לנדאו, שהופתע לגלות מפי התובע שהכתבה לא נדחתה, כפי שכבר סיכם עם גינת. מדי מספר דקות, התקשר גינת באמצעות מזכירתו אל התובע ודרש לראות את הכתבה. בשלב הזה נדמה היה כי בלבו של גינת גמלה ההחלטה לפסול את הכתבה, ללא קשר לעובדות המוצגות בה: דקות מספר אחרי שקיבל לידיו את טיוטת הכתבה, הוא התקשר אל התובע, הודיע לו שקרא את הכתבה עד מחציתה, ומדובר ב'חרא של כתבה'".
מאוחר יותר באותו ערב, הסכים גינת להפצרותיו של בכר להשמיע את טיעוניו. כשהתובע נכנס לחדרו של גינת מצא שם את עוזרו של המו"ל, מר שילה דה-בר, שכלל לא ידע על הרקע לפסילת הכתבה, והודיע שהוא בסך הכל הספיק ל"רפרף על הכתבה". גם בסיומה של אותה פגישה הודיע גינת כי אין בכוונתו לחזור בו מההחלטה לפסול את הכתבה.
"מאותו שלב ניכר בגינת שהוא מנסה להכשיר בדיעבד את פסילת הכתבה תחת לחציו של לנדאו, תוך שהוא מגן עליו בלהט ומרצה על יתרונותיה של עסקת הגז עם מצרים. במוצאי שבת, 30 ביולי 2005, עלה התובע לחדרו של גינת פעם נוספת כדי להסיר את רוע הגזירה אך גינת הודיע לו שהוא מסרב לדון איתו בפסילה".
עם סירובו של גינת, פנה בכר למו"ל העיתון, ארנון מוזס, ובא עמו בדברים בנוגע לפרסומה של הכתבה. בכר טען בפניו כי גינת מסרב לפרסם את הכתבה מפאת ניגוד עניינים המתבטא בקירבתו אל מר לנדאו ואל סמי עופר (חברו הקרוב של גינת), וכי ההחלטה שלא לפרסם את הכתבה הינה החלטה שרירותית ולא מנומקת. בסופו של דבר, היה זה מוזס שהפך את החלטת הפסילה של גינת והכשיר את הפרסום, שהביא לפתיחת חקירה נגד לנדאו.
"ביום 17 בדצמבר 2005 התראיין מר לנדאו לתוכנית 'פגוש את העיתונות' בערוץ 2. בתשובה לשאלת המראיינת אם דיבר עם עורך העיתון בניסיון למנוע את פרסום התחקיר בעניינו השיב מר לנדאו כי 'דיבר עם כל מי שאפשר' והוסיף כי שמע שיש מחלוקת בעיתון סביב פרסום התחקיר וכי 'בסופו של דבר עורך המוסף פוטר'", נכתב בכתב התביעה.
"פיטורים, התפטרות, או חופשה ואז התפטרות"
ב-6 בדצמבר 2005 הזמין גינת את בכר לשיחה בה שאל אם הוא נמצא בקשר ממושך עם כתבת עיתון הארץ, ענת באלינט. התובע הכחיש את הרמיזות, כאילו הדליף לה את מהלך האירועים שהביאו לפרסום הכתבה על לנדאו והוסיף כי גורמים רבים במערכת העיתון ידעו על התנגדותו של גינת לפרסום התחקיר. לאחר שבוע במהלך ישיבת עורכים החל ויכוח בין בכר לגינת. אז טען בכר "כי דומה שבמהלך השבועות האחרונים פועל העיתון בשירות קמפיין הבחירות של אריאל שרון".
למחרת זימן גינת את בכר לשיחה והודיע לו כי אין לו עוד אמון בו. גינת הטיח בו כי הוא זה שהדליף ל"הארץ" את דבר ההתנגדות לפרסום הכתבה וטען כי התובע אינו מבין בתחקירים.
"בתום הפגישה 'הציע' גינת לתובע לבחור באיזו דרך הוא מעוניין לסיים את תפקידו - פיטורים, התפטרות, חופשה ואז התפטרות".
בכר אמר, כי הרקע לפיטורים הוא חוסר הגיבוי של גינת לפרסום תחקירים וכי מדובר במהלך של הדחה על רקע פוליטי. כבר באותו יום מונה איתי כ"ץ, סגנו של בכר, לממלא מקומו במוסף.
בכר מציין כי לאחר הפיטורים נפגש עם נוני מוזס. בפגישה ביקש ממוזס לשנות את ההחלטה בדבר סיום עבודתו והצהיר כי הוא מוכן לפתוח דף חדש ביחסים בינו ובין גינת ככל שהדבר יידרש. מוזס השיב כי ההחלטה בעניינו של התובע תתקבל בתוך 24 שעות. באותו יום שלחה באלינט דואר אלקטרוני למר מוזס ולגינת, בו הכחישה את הטענה כי בכר הדליף לה את הדברים.
ב-18 בדצמבר 2005 נמסר לבכר מכתב פיטורים: "בהמשך לשיחות הבירור שהתקיימו בינך לבין העורך מר רפי גינת ולנוכח משבר האמון החמור שהתגלה, אנו נאלצים להודיעך על סיום עבודתך בעיתון החל מהיום, ה-18.12.05".
כתב ההגנה של ידיעות טרם הוגש. הדיון הבא בעניינו של בכר בבית הדין לעבודה יתקיים ב-5 במרץ.
דליה איציק סירבה להגיב לדברים. תגובת ידיעות אחרונות טרם נתקבלה.