שערו בנפשכם תרחיש מעין זה: נשיא ארצות הברית בא לביקור חגיגי בישראל. הוא נואם בהיכל התרבות בתל אביב, ומשסף את האוויר בדברי תוכחה חדים כתער. הקהל יוצא מגדרו במחיאות כפיים סוערות; דמעה קטנה של אושר, מלוחה ונוצצת, זולגת על לחי רעייתו שביציע.
בטני מקרקרת, נלכה ונאכל, פוקד המנהיג. הפמלייה מאתרת מסעדה משובחת, אך סבירה במחיריה, וכזו המציעה תפריט מגוון שבה יוכל המנהיג לנשנש דבר-מה עם מארחיו המכובדים. אלא שלשולחן לא מסב עמו עמיתו הישראלי, אלא המוציא-לאור של העיתון הנקרא ביותר באמריקה.
על מקרה דומה, בשינוי קל של השחקנים הראשיים, דווח אתמול בהרחבה בישראל. "נתניהו סעד עם שלדון אדלסון במסעדת יוקרה במנהטן", הכריזה הכותרת הראשית של גלובס. בדה-מארקר פירטו: "לרגל הארוחה, נחסם רחוב שלם במרכז מנהטן". ב"הכל כלול" בערוץ 10 (בהגשת נגה ניר נאמן וסיון כהן) הוצג תפריט המסעדה, ומסר הרגעה לצדו: אין מה להתרגש, כי "למרות שזו מסעדה יוקרתית במידטאון, המחירים שם די סבירים".
באתרים החרדיים והדתיים, הוקדש מלל רב באווירת פאניקה, יוצאת-דופן אפילו עבור הימים הנוראים, לעובדה שהמסעדה שבה ישב ראש ממשלת ישראל לצד הבעלים של החינמון הנחשב לעיתון הנפוץ בישראל, מגישה לאורחיה תפריט שאינו כשר. "רה"מ היהודי נתניהו סעד עם אדלסון במסעדת חזיר", צרחה הכותרת הראשית באתר "כיכר השבת". "גורמים בקהילה היהודית בארה"ב" אף טענו כי נתניהו "צריך להתנזר מאכילה בפומבי במסעדת שרצים וטרפות". חברי כנסת חרדיים ניצלו את ההזדמנות כדי לומר לוואלה! חדשות דברים קשים מכך.
נוסטלגיה
והנה גילוי נאות: אני מגלה עניין רב בדיווחים העוסקים בקשר הפוליטי-כספי שבין נתניהו לברון ההימורים היהודי-אמריקני, המתערב בצורה גסה בנעשה בישראל זה יותר משני עשורים (ודי במבט בתצלום המסקרן הזה, כדי להבין עד כמה רחוק הולכת ההיסטוריה של שלדון אדלסון והפוליטיקה הישראלית).
אך העניין בקשר הזה אינו נובע מסקרנות אישית לגבי פועלו של אלדסון, אלא מתדהמה המסרבת להתפוגג מהקשר האינטימי בין ראש ממשלה בישראל למו"ל העיתון המשמש כביטאון הרשמי של לשכתו; והעובדה המדהימה ששלל הדיווחים שעסקו בפגישתם של השניים, עסקו בעיקר בצלחת שהוגשה לשולחנם (או בכך שמאבטחיו של נתניהו חסמו לזמן-מה את הרחוב הסמוך למסעדה) מעידה עד כמה התרגלנו למציאות המעוותת הזו.
אסור לטעות: זו מציאות שאין לה אח ורע אלא במשטרים מסוג מפוקפק במיוחד, שבהם ההון, השלטון והעיתון הם יישות אחת. אם בעבר הוחבא הקשר בין אדלסון לנתניהו, הרי שכיום הוא פומבי ובולט. גרוע מזה: הקשר מתקבל בהבנה ובאדישות, אם בשל תביעות דיבה סדרתיות, או בגלל התפיסה כי זו המציאות שנגזר עלינו לחיות עמה לנצח. לרגע אחד, נסו להיזכר בימים שבהם עוד היה לנו איכפת; כאשר סילון השתן עדיין לא שוגר מהמקפצה.
*אוריה כנף
uriah_c@walla.net.il