קח וברח

אוגוסט 2006
........................................

מה שרואים מכאן, עמוק בדרום לבנון, לא רואים, למרבה הצער, משם, מלשכות האלופים במטכ"ל, מחלונות לשכת ראש הממשלה. אנחנו הולכים לאיבוד במרדף אחר ניצחון שאיננו.

ראס אל באיידה הוא צוק נישא מעל הים, כ 10 קילומטרים צפונה מראש הנקרה. זהו מקבץ של כפרים קטנים, נוצריים ושיעיים. יושב בו כוח של חטיבת אלכסנדרוני, חטיבת מילואים שמורכבת ברובה מיוצאי גולני. על פי הערכת המודיעין, יש בכפר 10-8 אנשי חיזבאללה. הם מסתתרים אי שם, לצ?דם של חיילי צה"ל.

נשאלת השאלה, איך יכול קומץ של חיזבאלונים - כך מכנים אותם החיילים - להמשיך לשגע את מדינת ישראל למרות נוכחותו הקרובה של כוח צה"ל.

צריך לראות כדי להבין. כמעט בכל בית שאותו פקדו החיילים הם מצאו אמל"ח. כל סיור שלהם בפרדסים, במטעי הבננות, בבוסתנים, חושף משהו. כך למשל, 20 מטרים מהבית שבו השתכנה אחת הפלוגות, מוסתר בתוך שורת ברושים שנטועה לאורך פרדס - נמצא שלשום משגר "טאו 2", המילה האחרונה בטילי נ"ט, מתוצרת ארצות הברית. מתחת לעץ סמוך הוסתרו ארבעה טילים על זביליהם. המשגר היה מכוון אל כביש ראש הנקרה-צור, שעובר מתחתיו. צה"ל עמד לפתוח את הציר למעבר כלי רכב. נדרשות שלוש דקות לחייל מאומן להטעין את המשגר ולכוון אותו אל שיירה שנוסעת למטה. את השאר תעשה המערכת בעצמה.

באזור מוצבים מאות מתקנים כאלה - קטיושות, מרגמות, משגרי נ"ט, כלימגורים, בורות יקוש, ועוד. אין צורך במאות לוחמים כדי להפעיל אותם. די בקומץ שמצויד ברשימה מסודרת ובמיומנות הפעלה. לפני ימים אחדים ראו החיילים שני אנשי חיזבאללה על אופנוע, נוסעים מאתר לאתר. הם הצליחו לפגוע בנוסע מאחור. האופנוען חמק.

ביום שלישי בערב הצליח איש חיזבאללה לחדור עד לחצר מפקדת החטיבה, שהתמקמה באחד הבתים. הוא ירה מקלצ'ניקוב וזרק רימון. הוא פצע בידו את אחד הסמג"דים, שהשיב אש. איש החיזבאללה חמק.

התנועה אל תוך השטח איטית וקשה. צה"ל נמנע ככל האפשר מלהשתמש בכבישים, מחשש למטענים. התנועה היא על צירים מאולתרים, בכלי רכב משוריינים כמו טנקים ונגמ"שים מסוג "אכזרית". חלק גדול מהתנועה נעשה ברגל.

ההתכתשות בין צה"ל לחיזבאללה מזכירה את סרטי האנימציה המפורסמים "טום וג'רי" מתוצרת האנה ברברה. טום הוא חתול חזק ואמביציוזי. ג'רי הוא עכבר חלש ופיקח. ג'רי מציק לתום. תום משיב מלחמה. בכל ההתכתשויות ביניהם ג'רי העכבר מנצח.

אולמרט נפגש עם חיילים ושמע מפיהם קריאה נלהבת להיכנס ללבנון ולהילחם בה. הוא שמע את החיילים בצד הלא נכון של הקו הכחול. כאשר משוחחים איתם בלבנון הם עדיין רוצים בכל מאודם לחסל את חיזבאללה, אבל יותר משיש להם סימני קריאה יש להם סימני שאלה. האווירה בשורות הלוחמים מזכירה לא במעט את יום כיפור.

השרים, שנפגשו אתמול עם צמרת צה"ל במסגרת הקבינט, איבדו את אמונם ביכולת של צה"ל להפוך מתום לג'רי. בכל זאת, הצביעו בעד הצעת צה"ל ללכת על פעולה קרקעית גדולה. איש מהם לא האמין בהצלחתה, אבל לא היתה להם ברירה: הם חששו שיאשימו אותם, שלא נתנו לצה"ל לנצח.

המימשל האמריקאי תומך, בינתיים, בעמדת ישראל. כל עוד האמריקאים נמנעים מלהפעיל את הסטופר, צה"ל יכול לפעול. השאלה היא לאילו תוצאות מובילות הפעולות. מספר הנפגעים מתחיל להוות בעיה פוליטית, כפי שהיה לפני 24 שנים, במלחמת לבנון. המחיר שמשלם העורף מתחיל להוות בעיה פוליטית. הפעם הבעיה איננה הפתיל הקצר של האמריקאים, אלא העצבים של הישראלים.

בקזינו, למי שמרוויח, קשה לדעת מתי להפסיק. למי שמפסיד קשה עוד יותר. לבנון עוד יותר בוגדנית מבית הימורים: היא מענישה מנצחים ומפסידים כאחד.

"אתה לא שם כסף טוב אחרי כסף רע", אומרים האמריקאים. אין טעם להשקיע בעניין אבוד. תוספת כוחות קרקע לאלה שכבר תקועים בלבנון לא תחולל את המהפך המקווה בהימור הלבנוני. יש עדיין לישראל סיכוי, בתמיכת אמריקה, לצאת מהלחימה הזאת בהישגים לא מבוטלים. קח את מה שמציעים לך, אהוד אולמרט, קח וברח.