עזיבתו של משה גביש את תפקיד יושב ראש הועד המנהל של רשות השידור אינה "טרגדיה לשידור הציבורי", כפי שמיהרה דורית ענבר ליבב. ענבר, לשעבר מנכ"ל טלעד והיום המשנה לגביש, טועה כרגיל. עזיבתו של גביש היא בסך הכל עוד סיפור עם סוף עצוב על איש מוכשר, שנקרא לדגל וגילה שהאויב לכל רפורמה אמיתית במגזר הציבורי הוא לא רק ועד העובדים, אלא משרדי הממשלה.
לאלו שמלכתחילה תהו מדוע אדם במעמדו צריך את כאב הראש ועגמת הנפש שכרוכה בניהול רשות השידור, ענה גביש שמבחינתו מדובר בשירות מילואים. ובמילואים כמו במילואים - גביש מצא ימ"חים ריקים, חוסר מוטיבציה, בזבוז משווע ומערכת ששכחה מזמן מול מי נלחמים ועל מה. גביש התנגד לגישה הפופוליסטית, שקבעה שרשות השידור חולה כל כך עד שאין סיכוי לרפאה ועדיף לסגור ולפתוח מחדש, והמשיך להאמין שקיימת הייתכנות כלכלית לשידור ציבורי מודרני, כזה שרודף אחר הצופים בניסיון לעניין ולאתגר אותם, אך לא מקדש את נתוני הרייטינג.
בדרכו למימוש מטרותיו דרך גביש על כל היבלות של השידור הציבורי בישראל. הוא שאל את השאלות בבוטות, ולעיתים גם ענה להן עוד לפני שמישהו מהבירוקרטים הספיק להקים ועדה בעניין. במרוצת הזמן אסף גביש לא מעט שונאים והצליח להרגיז פחות או יותר את כולם. במכתב ההתפטרות ששלח לשר אדלשטיין נכתב ש"הסכמי העבודה ברשות, שאין דומה להם בשירות הציבורי, אינם תולדה של התנהלות לקויה של העובדים ונציגיהם בלבד. היו שותפים להם גורמי ממשלה והנהלות קודמות, שלמען חיי הרגע וביצוע מטלות מיידיות, הגיעו לשקרים מוסכמים שיצרו מערכת מעוותת ושקרית".
37 המילים האלו מסכמות טוב יותר מכל דו"ח את חוליי רשות השידור. עשרות שנים של קומבינות בין עובדים, מנהלים ופוליטיקאים קטלו את השידור הציבורי. את החשבון מגישה המדינה מדי שנה למשלמי המסים, שנאלצים להיפרד ממאות מיליוני שקלים תמורת מוצר ירוד על המסך.
לקראת שידור
רק שידור ציבורי פופולרי ואיכותי יצליח להכניס מעט שפיות לשוק הטלוויזיה. אם רשות השידור תעשה את עבודתה נאמנה, לא תאלץ המדינה לבקש מערוצים מסחריים לקבל אחריות על חינוך הילדים, להפיק תכניות איכות ומחיינו יעלמו מונחים תמוהים כמו סוגה עילית.
התפטרותו של גביש נפלה כפרי בשל לידיו של השר הממונה והממשלה החדשה. רשות השידור היה מאז ומעולם מקור ללחצים פוליטים ומינויים פוליטיים. ממשלת נתניהו, שעדין רואה באליטות ובתקשורת כאויב, לא תהסס למנות את איש שלומה, מוכשר יותר או פחות, לתפקיד. זהותו של המחליף תצביע האם לשידור הציבורי תהא תקומה, או שגימוד תפקידה של התקשורת ככלב השמירה של הדמוקרטיה ינצח.