תגריד אל-חודרי מותשת. כתבת ה"ניו יורק טיימס" ברצועת עזה אינה יכולה לעסוק יותר בסיפורים הומניטריים. הם נערמים על שולחנה, האחד יותר מתסכל מהשני, יותר עצוב, יותר מרגיז. העיסוק הבלתי-נפסק באבטלה, בעוני, ברעב, בכאב, בבריאות הלקויה ובמוות היומיומיים בעזה סוחטים את רגשותיה. יחד עם זאת היא דואגת להבהיר: "אף אחד לא מת מרעב ברצועה. אין משבר. רצועת עזה הפכה לסיפור של אנשים שלמרות הכל הצליחו לשרוד. הם טרם מצאו פתרון, אך הם שורדים".
בפגישה שארגנה השבוע בתל אביב "יוזמת ז'נבה" בין אל-חודרי לבין עיתונאים ישראלים התייחסה אל-חודרי לתפקידה כעיתונאית פלסטינית תחת שלטון חמאס ברצועה. "אני יכולה לכתוב כל מה שבא לי", היא אומרת. "חמאס מכבד את העבודה שלי. לא איימו עליי מעולם. ייתכן שהסיבה לכך היא שאני עובדת בעיתון בינלאומי, שכן רבים מעמיתיי הפלסטינים חוששים לבקר את חמאס. הם חוששים לביטחון משפחותיהם ולכן הם שוקלים את הדברים שהם כותבים בעיתון".
להיות עיתונאי בעזה זה לא דבר קל, מספרת אל-חודרי. יש לגלות זהירות, בעיקר מפני קבוצות קיצוניות שמזוהות עם ארגון אל-קאעדה ומעוניינות להקים מדינת 'שריעה' (הלכה איסלמית נ.י). "יש פלגים קיצוניים ומסוכנים, כגון 'ג'לג'לאת' ו-'ג'ונד אללה', שאני חוששת מהם משום שהם לא אוהבים את העובדה שאני כותבת בעיתון אמריקאי", היא אומרת. "מדובר בפלגים המורכבים מאנשים שנזרקו מחמאס כי הם לא מאמינים בפוליטיקה. בניגוד לחמאס, הם מתנגדים לגמישות. לכן הם כה מסוכנים".
חמאס רוצה עסקה - ועכשיו
האם את יודעת היכן מוחזק גלעד שליט, אנו שואלים אותה. "לא שאלתי, ואפילו אם אשאל, לא יענו לי", היא עונה. אנו מרימים גבה והיא מסבירה: "מטרתי היא להיות עיתונאית. עליי להיות חכמה ולהבין לאן זה יוביל אותי אם אנסה לברר היכן מוחזק שליט. זה באמת מסכן את חיי. אם אברר איפה נמצא שליט, אפתח דלתות שעלולות לסכן אותי". לדבריה, מי שמחזיק את שליט "איננו טיפש. הם בחיים לא יספרו לי היכן נמצא שליט, משום שהם יודעים שישראל מאזינה לשיחותיי".
חמאס, לטענתה, רוצה להוכיח לציבור שהוא מסוגל לשלוט ברצועת עזה בצורה טובה ולכן מייחל להסרת המצור שתושג במסגרת עסקת שליט. "חמאס רוצה לסיים את עסקת שליט עכשיו", היא פוסקת. "בסוף כהונת אולמרט המגעים הגיעו לשיא בקהיר וחמאס רצה אז לחתום על עסקה, אבל ישראל חזרה בה. מחמוד א-זהאר אמר לי אז שהוא מאוד אופטימי". ומה באשר לפיוס בין פתח לחמאס? "אני לא אופטימית. חמאס לא רוצה שייערכו בחירות בינואר, כי הוא יפסיד את עזה בטוח. יש ביניהם פערים מאד גדולים, שקשה לגשר עליהם".
אל-חודרי עצמה מתגוררת בעיר עזה. במהלך מבצע "עופרת יצוקה" היא שמעה את הפיצוצים וההפגזות וחששה לחייה. "למעשה, זו לא היתה מלחמה נגד חמאס אלא מלחמה נגד עזה. ישראל פעלה בכל מקום ותקפה בכל מקום. לא רק נגד חמאס. הם אפילו פעלו נגד אזרחים חפים מפשע שאין להם כל קשר לפוליטיקה".
האם תושבי עזה עדיין מאמינים באפשרות של שלום עם ישראל, אנו שואלים אותה, והיא צוחקת: "לא אכפת להם מכלום, רק לסיים את המצור ולקבל חופש תנועה, עבודה, ושיפור תנאי החיים. האנשים הפשוטים בעזה רק רוצים להבטיח חיים נורמלים לילדיהם". ומה באשר אלייך? את רוצה לעזוב את עזה? - "מה פתאום!", היא אומרת. "היתה לי אפשרות אבל אני פשוט סקרנית לראות מקרוב מה יקרה בעתיד הקרוב עם עזה ועם חמאס".