מדור סוף

שבוע לאחר המופע של יהודה גיל, מנסים ב-"7 ימים" לשחזר את ההצלחה בכתבה על סא"ל עמנואל מורנו ז"ל, לוחם סיירת מטכ"ל שנהרג במלחמת לבנון השנייה. מורנו אומנם זוכה לשלל סופרלטיבים מצד קצינים שרואים בו ממשיך דרכו של בר-כוכבא, אבל הצנזורה הצבאית עושה קצת בעיות. כמעט על כל הפעולות בהן נטל חלק לא ניתן לכתוב דבר. אפילו תמונתו אסורה לפרסום. זה משאיר למתן צורי ראיון עם האלמנה שמספרת כיצד לאחר שהציע לה נישואין סיפר לה על הלילה בו השתתף בחטיפתו מלבנון של מוסטפה דיראני. רומנטי. ראש השב"כ לשעבר ח"כ אבי דיכטר אומר לצורי את האמת בפנים: "החלק הכי קשה בסיפור של עמנואל, שפשוט אי אפשר לדבר עליו יותר מדי". הכתבה היא כתבת שכול סטנדרטית שמעוררת געגועים ליהודה גיל, אמין ככל שיהיה.

במוסף הארץ מקדמים את ספרו החדש של חבר המערכת תום שגב שכתב את הביוגרפיה של צייד הנאצים, שמעון וינזטל. שגב מעיד על גיבור ספרו כי העדיף לא פעם את הדרמה על פני האמת ההיסטורית, ובהתאם לכך עולה מהכתבה אישיות ססגונית שהפכה את ציד הנאצים למפעל חיים. שגב מתאר בכתבה את היווצרות הקשר בין ויזנטל למוסד (כינויו היה תיאוקרט), את מורכבות היחסים שלו עם צמרת השלטון באוסטריה לאורך שנות חייו שם, ומעל הכל את המאבק על הקרדיט סביב לכידתו של אדולף אייכמן בין וינזנטל לראש המוסד דאז איסר הראל. לטובת ההדיוטיות שהתקשו למצוא עצמם בסבך הנתונים בכתבה, מציין שגב כי בעת נבירתו בתיקים האישיים של וינזטל מצא מכתב הערצה אישי אליו מאליזבת טיילור. אפילו השואה זקוקה לקצת אבק כוכבים.

אין הפתעות בראיון השער שהעניקה יעל בר זוהר ל"ישראל שישבת". גם לא העובדה שהיא לומדת קבלה, אבל מהו ראיון עם יעל בר זוהר אם לא תמונת שער מהממת וכתבה שכבר קראתם עשר כמוה לפחות? השיעמום בראיון הופך לבעיה האחרונה של ישראל היום, נוכח הספוילר שבישלו רז שכניק וידיעות אחרונות בשער האחורי של העיתון הנפוץ במדינה לשעבר. כמו חסידה טובת לב מספר שכניק לקוראיו על ההריון השני של יעל בר זוהר. אם זאת לא השפלה, אין לדעת מה כן.

חזרה לישראל היום: בר זוהר מקדמת שם את "לילה לא שקט" המחזמר משירי שלמה ארצי בהשתתפותה. היא לא קוראת ביקורות, ומעמידה את יובל אברמוביץ במקומו, כאשר הוא מזכיר לה את ההבדל בינה לבין ליא קניג וגילה אלמגור שפרצו כשחקניות והיא כדוגמנית אומרת בר זוהר: "זה לא לגמרי מדויק. ההתחלה שלי היתה בלהקת השכנים של ציץ', שם שיחקתי, רקדתי ושרתי". ודייק. אבל אפילו בר זוהר זועפת עדיפה מן הסתם על מה שכאמור חיכה לאברמוביץ' באחורי של ידיעות בשישי בבוקר.

"7 לילות" כהרגלם לא נותנים לעובדות לקלקל להם סיפור טוב וזה מתחיל כבר לשעמם אפילו אותנו. בשער המוסף מה שנראה כמו עוד כתבת הספד לרוקרים בישראל. רז שכניק ויהודה נוריאל מביאים את סיפורה קורע הלב של להקת החתונות האשכנזית: החמיאדה. הרכב שכולל את חמי רודנר המייסד, ערן צור, דנה ברגר, ירמי קפלן ועוד כמה נספחים שהבינו שמתמלוגים על שירים משנות ה-90 אי אפשר ללכת למכולת והחליטו להופיע בפני ועדי עובדים ובחתונות.

אלא שאת ההחלטה להופיע בחתונות קיבלו הרוקרים הישראלים אי שם בניינטיז, בסיבוב הקודם שעיתונים כמו "7 לילות" הספידו את הרוק הישראלי. בהמון ווליום, חברת ניהול והפקת הארועים שהיא גם חברת הבוקינג של כל המוזכרים בכתבה, ישנו מחירון חתונות מפורט כבר שנים רבות. תשקיעו מספיק כסף, תקבלו גם את פורטיסחרוף, איפה זה ואיפה תגובת אנטי להשתלטות המוזיקה המזרחי?

ובאמת נראה שמושאי הכתבה דווקא סבבה עם המצב. כי מה חדש בעצם? המראיינים זורמים פחות ומנסים קצת להקשות בשאלות על העלמות דור הרוקסן, על היכולת להתפרנס ממוזיקה בישראל, ועל קרבות אגו בתוך החמיאדה, וכל זה מתובל בארומה סמי-גזענית עם שאלות בסגנון "כבר הדביקו לך שטר על המצח?". יאללא, תתקדמו.

קלמן ליבסקינד ב"מוספשבת" של מעריב מכוון השבוע את עיקר האש כלפי מועצת העיתונות סביב רצונה להצטרף כידידת בית המשפט בערעור שהגישה אילנה דיין בפרשת סרן ר'. ליבסקינד עשה מעשה אבי בניהו, ובמקום להתמודד עם הטענות שמעלה המועצה, בדק ומצא כי אין שום יישות משפטית שקוראים לה מועצת העיתונות. תמוה הלהט שבו ליבסקינד ממהר לבטל את המוסד, שעיתונו, כמו גם כל שאר כלי התקשורת בישראל (למעט אולי ידיעות אחרונות), הוא שחקן פעיל בו.

המאבק על עתיד הציונות, או בשמו השני: מלחמת העיתונים, מעמיד השבוע במרכז את ד"ר צבי צמרת, יו"ר הועדה הפדגוגית של משרד החינוך, שהעביר ביקורת על תכני ספר לימוד האזרחות "להיות האזרחים בישראל". בן דרור ימיני בטורו ב"מוספשבת" של מעריב יוצא נגד הארץ וטוען כי העיתון עושה יד אחת עם עמותות אזרחיות ו"ועדות פדגוגיות" (המרכאות במקור) שונות כדי לערער את זכותנו בארץ הזו. השיח הביקורתי הזה בעידוד הארץ מביא לימיני את הסעיף, אבל גם לדן מרגלית שמקדיש חלק בטורו ב"ישראל השבוע" ל"חטא הציונות" וקושר בין המתקפה של הארץ על צמרת לבין חרם השחקנים על היכל התרבות באריאל. אצל מרגלית כרגיל מדובר במלחמת תרבות. צמרת, שהפך לגיבור במאבק הגדול ממנו, אף מקבל ראיון אוהד בהמשך המוסף.

לכבוד ראש השנה, נשלח זיו קורן החייל מספר אחת של "ישראל שישבת" חזרה לשנת 1968 להביא משם אלבום ניצחון. קורן מביא רצף תמונות של טכנולוגיות הנשק המתקדמות של צה"ל על טהרת הכחול לבן. במיוחד צדה את עינינו תמונה מספר חמש ובה טיל החץ שתיים, מתוח וזקור כמו שעורכי ישראל היום רוצים שתרגישו כלפי המדינה שלכם. ופתאום שואל את עצמו הקורא: מה עושה שם יעל בר זוהר על השער?

כל עיתון ודרכו להיפרד מהעונה נטולת הבאזז של "כוכב נולד". בהארץ השבוע מתארים יאיר אטינגר וניר חסון את השבוע בו קברניטי קשת למדו את נבכי העדות והזרמים החרדיים בירושלים, על מנת שאף דוס לא יקלקל להם את החגיגה. אבי ניר עשה מעשה עזר וייצמן ובשביל שלום לבש שטריימל. ניר שם כיפה והלך לעסקני העדה החרדית במאה שערים כדי להבטיח שאף אחד לא ייפגע לו בגמר. בסופו של דבר, הבינו הרבנים, מה שכל ילדה בת 16 שרואה טלוויזיה עשר שעות ביום כבר שכחה: אלוהים יש אחד, השם שלו זה אבי.

עוד על גמר הריאליטי אפשר ללמוד גם מפרוייקט השער חסר המעוף של "תרבות מעריב". שלושת הפיינליסטים במשחק אסוציאציות לפי הא-ב. הגיגים מעופשים על השופטים, על השירות הצבאי ועל גיבורי תרבות בכתבה שבעיקר עוררה את התהיה: מה יעשו העיתונים לקראת הגמר של כוכב נולד 9?

@@@ סופר מזרחי עם שורשים בשיפודיה, מה מתבקש יותר מהכותרת "החיים שלך בלאפה". בשבוע הבא בגלריה כתבה על מסעדות ירודות בלונדון תחת הכותרת "לונדון לא מחכה לי".

@@@ לידיעת עורכי "ישראל שישבת": אין לכם שאלה משומשת יותר לפתיחת ראיון עם זובין מהטה מאשר השאלה "איפה אתה מרגיש הכי בבית?". להשלמת התמונה נסו לתת לראיון את הכותרת "החיים שלך בלאפה"

@@@באיחור של שנה נזכר עידו רוזנבלום לכתוב בטורו ב"ישראל ששיבת" נגד הוצאה בכוח מהארון, אפילו גל אוחובסקי מפהק.

@@@הראיון הראשון שהעניקה אלמנתו של אדם ברוך ל-"7 לילות" לאחר מותו היה מאכזב ועסק במשנתו. בשביל זה אפשר לקרוא את אדם ברוך.

@@@האספרסו שלגם אילן לוקאץ' בשוק מחנה יהודה עוד לא התקרר, ועכשיו הגיע התור של "סופשבוע" באיחור אלגנטי של כמה חודשים לציין את פריחתה המחודשת של הבירה. הכי חציל קלוי.

לפיד סוף סוף גילה את הפייסבוק, והוא גולש בו כאחוז דיבוק/

מתנשא על כרמל שאמה ודני דנון, בחייאת יא יאיר, צא כבר מהגנון/

פייסבוק הוא אומר, נטול מזיקים, ממש גן עדן, ספר את זה לפלסטינים הכפותים בעמוד הפרופיל של החיילת עדן