רוח רעה נושבת במסדרונות הכנסת ומבקשת לכלות זעמה בתקשורת. לא מדובר רק ביוזמה לתיקון, לרעה, של חוק לשון הרע. יש פה גל המאיים על העצמאות ואפילו על השרידות של חלק מכלי התקשורת. זו סכנה קרובה וממשית. יש דיבורים גלויים ויש איומים מוסווים. אבל אין ספק: כולם מצטברים לניסיון בוטה להטיל אימה על התקשורת ולגרום לה להיות כנועה, מסורסת. חובה להתגייס מול התופעה המסוכנת הזו המנסה לחנוק את אחד הכלים החיוניים למשטר דמוקרטי.
העניין העומד על הפרק בימים אלה הוא הצעה להגדיל פי שישה את הקנס על הוצאת דיבה ללא הוכחת נזק. לכאורה, מה הוגן מזה? כלי תקשורת השמיץ שישלם. בפעם הבאה ייזהרו יותר. "הוא פגע בשמי הטוב, שירגיש את זה בכיס", היא המחשבה המתבקשת. אבל זו משוואה פשטנית, מניפולטיבית, המתעלמת מן האיזון הדרוש בין השמירה על שמו הטוב של אדם לבין השמירה על חופש הביטוי.
יש כאן ניסיון בוטה להשתיק תקשורת חוקרת ולתת חסינות, מעבר לנדרש לנבחרי ציבור. התיקון לא נועד להגן על האזרח הפשוט, שכן הוא בדרך כלל אינו תובע. התיקון לחוק נועד להיות מכשיר הרתעה מוגזם בידי נבחרים ושועי ארץ.
חוק לשון הרע: חגי סגל חושב שדווקא אנשי הימין צריכים לפחד ממנו
חוק לשון הרע: מה זה בעצם אומר?
יו"ר הכנסת מנע הצבעה על החוק
נעשה סדר: כלי תקשורת חייב להיות זהיר. עליו לבדוק ולסרוק במסרקות ברזל את העובדות לפני שהוא מציג אותן לציבור. אסור להפיץ שמועות סרק, ויש להיזהר היטב מפני פגיעה בשמו הטוב של אדם. התקשורת טועה לעיתים, ובמקרים כאלה היא מחויבת לתקן ולהתנצל. במקרים בוטים העורך או הכתב נאלצים, בצדק, להתייצב בבית המשפט ועלולים להידרש לשלם קנס. אין חולק שאלה כללי משחק ראויים, אבל מדובר באיזון עדין ולא בהשתלחות פרועה.
לכן החוק הקיים טוב בהחלט, ואילו מה שחברי הכנסת יריב לוין ומאיר שטרית לעשות עכשיו הוא לסכור את פיה של התקשורת. במצב הכלכלי הקשה, החשש מקנסות כבדים יביא להפסקת תחקירים ובלימת פרשנות נוקבת.
עלינו לזכור כי צנזורה עצמית, גרועה מצנזורה. אין זו זכות, אלא חובה המוטלת על העיתונים, הרדיו, הטלוויזיה והאינטרנט לחשוף לפני הציבור את עוולות השלטון, כשיש כאלה כמובן, ולהוקיע מחדלים ושחיתות כשנתקלים בהם. התקשורת איננה צוות הווי ובידור אלא שליחת ציבור המגששת באפלה וחושפת בעזרת פנס מקצועי את שיש לחשוף.
לא תמיד מגיעים לתוצאה מושלמת. גם הטובים בעיתונאים המצוידים בכישרון, יושרה ותום לב, עלולים למעוד. אבל די בחוקים הקיימים. לתוספת יש כוונות מרחיקות לכת. ההחמרה בחוק לשון הרע לא תשפר את התקשורת אלא תפגע בה פגיעה אנושה. בעולם המושלם, שאליו שואפים מתקני החוק, לא תהיה סיבה לתביעות דיבה אך גם לא תהיה תקשורת חופשית.