נושאים חמים

אחרי 20 שנה

כיצד הפך העיתון הנפוץ במדינה לעיתון הנמצא בדרך להפוך לעיתון הנפוץ בבית הכנסת? הפרשן הכלכלי הבכיר של "מעריב" יהודה שרוני, העוזב את העיתון, בטור פרידה מיוחד

חדשות מתפרצות לפני כולם הורידו עכשיו הורידו עכשיו להורדת האפליקציה מ-Google Play להורדת אפליקציה מ-AppStore

מעולם לא חלמתי שהחלק הארי של הקריירה שלי יכלול את עולם העיתונות. לא שיגרתי חמשירים ל"מעריב לילדים". לא התכתבתי עם איטו אבירם מ"מעריב לנוער" ואפילו לא חלמתי להתקבל לגל"צ. למדתי מנהל עסקים והעדפתי מספרים ולא סיפורים. הקשר שלי לעולם העיתונות החל כממלא מקום של הכותב הקבוע של טור הבורסה לשבועון "כספים" (מבית "מוניטין"). זינקתי על ההזדמנות וכמו שחקן מחליף בתיאטרון הפכתי לכוכב השבועון. בוקר אחד התקשר אלי נחמיה שטרסלר העורך הכלכלי של "הארץ" ושאל אם שמי האמיתי הוא יהודה שרוני וזה לא פסבדונים. כשעניתי בחיוב הוא הזמין אותי לפגישה שגלגלה אותי היישר לרח' שוקן. משם הדרך לעולם העיתונות היתה קצרה.

החוויה הראשונה שלי מבית "מעריב" היתה כנער. היו אלה הימים שמחלקת המודעות נוהלה על ידי שלמה קור (אבא של אבשלום). "מעריב" היה אז העיתון הנפוץ במדינה. מי שניצב בימי חמישי בערב במגרש החניה וזכה לקבל מראש (עוד לפני הפרסום בעיתון יום שישי) את מודעות המכירה של המכוניות היה מאושר כאילו קנה את המכונית בחינם. ההיכרות השניה עם "מעריב" החלה כשקיבלתי את הטלפון מעופר נמרודי שהציע לי לעזוב את האשכנזים מרחוב שוקן ולעבור לעיתון של העירקים. קודם לטלפון התלבטתי האם הייעוד שלי הוא אכן עולם העיתונות. גם לאחר שמונה שנים אצל שוקן לא היה ברור לי אם המעבר לעיתון "הארץ" לא היה תקלה שלא מאוחר לתקנה.

נעניתי לנמרודי לאחר שכבר היה ברור שהחיידק הצליח להדביק אותי. "מעריב" הפך עבורי ב-20 השנים לבית. עובדיו הפכו למשפחת "מעריב" שבשנים האחרונות הפכה למשפחה חורגת הזקוקה בדחיפות לסופר נני.

גליה מאור ניהלה את לאומי 20 שנים; מעריב החליף בזמן זה 7 עורכים

הימים הראשונים בעיתון שפעם נחשב לנפוץ במדינה היו מלאי מרץ. אני זוכר את נמרודי יורד בלילות לדסק וחוגג בזיקוקי דינור את נתוני התפוצה שהצביעו על זינוק חד במספר הקוראים. באותם ימים היה באמת חשק לעבוד וגם המשכורות גדלו בהתאם. איך אמרה פעם אילנה דיין? יש עיתונאים שמשלמים להם הרבה כי כנראה הם מוכנים לעשות את העבודה בחינם. וזה נכון. תחושתי האישית בימי האופוריה היה שניתן לעשות הכל ואפילו לנצח את "ידיעות אחרונות". כן. זה המסר והתחושה שהעביר לנו נמרודי.

כל בוקר בדרכי לעיתון זימזמתי ש"יותר מעניין לקרוא מעריב". התנהגתי כאילו המדובר ביום העבודה הראשון שלי ואני חייב, אבל ממש חייב להוכיח את עצמי. אז כיצד למרות הכל הפך העיתון "הנפוץ במדינה" לעיתון הנמצא בדרך להפוך לעיתון הנפוץ בבית הכנסת?

איך אוהב סבר פלוצקר לחזור ולומר? זאת הכלכלה טמבל. מתחילת 1990 עבר "מעריב" מקבוצת המייסדים, לרוברט מקסוול, משם לעופר נמרודי, משם לזכי רכיב, משם לנוחי דנקנר ומשם לשלמה בן צבי בחסותו האדיבה של בית המשפט. כל מו"ל הביא איתו את עורך החלומות שגייס מטעמו את "אנשיו". עידו דיסנצ'יק הוחלף על ידי יעקב ארז שהוחלף על ידי אמנון דנקנר. דנקנר (לא נוחי) הוחלף על ידי דורון גלעזר ורותי יובל ששרדו שנה וחצי עד שהוחלפו על ידי יואב צור. עובדה.

צור, שהספיק למלא כמעט כל תפקיד בעיתון, הוחלף על ידי כוכב המגזר הדיגיטלי אבי משולם שהוחלף על ידי ניר חפץ. מי העורך הבא של העיתון? כנראה שלמה בן צבי. כל עורך שהגיע יישם את השקפותיו העיתונאיות המקוריות באמצעות עיתונאים גרפיקאים עורכים ומה לא שגייס. המול"ים החדשים גייסו מנכל"ים שהסכמי ההעסקה וההתחייבויות בגינם עלו הון. גליה מאור ניהלה את בנק לאומי ביד רמה במשך 20 שנים. מעריב החליף בפרק זמן זה לא פחות משבעה עורכים. מדיניות הדלת המסתובבת הפכה את "מעריב" לספק אנשי המקצוע המוביל במדינה. "ידיעות", "כלכליסט", "גלובס", ערוץ 10 וערוץ 2, כולם נהנו מחסדי יורשיו של קרליבך.

לא במקרה זכי רכיב ברח

הקוד הגנטי של "מעריב" עבר מוטציה והלך עם השנים לאיבוד. ויש עוד סיבה לקטסטרופה הנוגעת למבנה הבעלות: מרבית השנים נשלט מעריב על ידי חברות ציבוריות. מו"ל השולט בעיתון באמצעות חברת בורסאית מגלה קצת יותר סלחנות ביחס לתופעות של העדר יעילות, בזבזנות ומחדלים ניהוליים. לא במקרה לזכי רכיב שקנה את העיתון בכספו האישי, לקח פחות משנה כדי להבין את גודל הבור שאליו נכנס וברח מהעיתון בהזדמנות הראשונה.

ומה איתי? ובכן אני לא ברחתי בהזדמנות הראשונה אלא כמעט ונשארתי לכבות את האור. את חברי שעד היום היו בטוחים שאני מסודר ושאין מה לדאוג לי - אני יכול להרגיע. אני לא הולך לעבור בבנק, לא הופך ליחצ"ן או דובר של אחד מענקי הביטוח. אני נשאר בעיתונות. חיידק כבר אמרתי?

מעריב נשלט כעת על ידי שלמה בן צבי שרכש כאמור את העיתון בחסות בית המשפט. יש לקוות וייחל למען העיתונאים שנותרו שהמו"ל יחזיק מעמד ושעסקת המכירה הבאה לא תבוצע בחסות בית הכנסת.

* יהודה שרוני מונה לעורך הכלכלי של מעריב לפני כשנה וחצי, והוא שימש כעורך המוסף הכלכלי היומי "עסקים" והמגזין השבועי. בטרם מונה לעורך הכלכלי שימש שרוני ככתב בנקאות וביטוח וכפרשן בכיר בעיתון לנושא כלכלה, פיננסים והשקעות, והוא משמש כפרשן בתחומים אלה בערוצי הרדיו והטלוויזיה השונים. שרוני צפוי להישאר בתחום העיתונות ולהצטרף למיזם פרטי בתחום העיתונות הכלכלית, בדומה לקודמיו. בין חשיפותיו הזכורות הייתה פרשת "תיק המניות" של הרמטכ"ל לשעבר דן חלוץ, במסגרתה נחשף כי הוא מכר את תיק ההשקעות שלו זמן קצר לפני פרוץ מלחמת לבנון השנייה, וירידות שערי הבורסה בעקבותיה.