נושאים חמים

זמנך עבר

המוות האומלל של "זמן מעריב", כחמישה חודשים לפני הבחירות המקומיות, מוקדם מדי. יואב צור, אשר הקים וערך במשך למעלה מעשור את רשת המקומונים, סופד לה, ונזכר ברגעים היפים

במה אתחיל? אולי בעימות שקיימנו ב"זמן השרון" לקראת הבחירות ברעננה מייד אחרי עזיבתו של ראש העיר המיתולוגי, זאב בילסקי לתפקיד יו"ר הסוכנות היהודית (עכשיו הוא חוזר בסערה). המועמד דאז הוביל בפער של יותר מ- 20 אחוזים על המועמד נחום חופרי. מועמד נוסף היה עוזי כהן ז"ל. בעימות המשולש שערך העיתון שאל כהן את המועמד שאלה מעליבה שהוציאה אותו מכליו. הוא איבד את עשתונותיו והחל להעליב בחזרה ומתחת לחגורה את עוזי כהן. מיד לאחר שפורסם העימות בגיליון יום שישי התהפכה המגמה וחופרי נבחר.

גם בראשון לציון היה למקומון של רשת "זמן מעריב" חלק בבחירתו של ראש העיר הנוכחי, דב צור. שם היה פרסום בלעדי שמאיר ניצן, עוד ראש עיר מיתולוגי, הציע בעצם את התפקיד לרב ניצב בדימוס, משה קראדי. אחרי הפרסום כיסו אנשיו של צור (אין קשר משפחתי) את העיר בשלטי חוצות עם הציטוט לפיו ניצן כבר לא מעוניין בתפקיד, ליוו אותם בשיחות טלפון לתושבים, והשאר מצוי בארכיונים.

זמן מעריב (אילוסטרציה)
כולנו נשתדל תמיד לזכור את הימים הטובים והיו הרבה כאלו. "זמן מעריב" ז"ל (צילום: אילוסטרציה)

כבשים עם שני ראשים, כלבים עם שני זנבות ופרות עם חמש רגליים

בפברואר 1985 התמניתי לעורך "כאן דרום" של רשת שוקן. בלילות של יום חמישי הייתי נוסע לדפוס בחולון כדי לראות את הגיליון יורד מהדפוס. עד היום ריח הדפוס והמראה של מכונות הדפוס מריצות את הגיליונות הם אחד הדברים היותר אהובים עלי. איזה סיפורים היו לנו שם: על מושב זבדיאל שהיה חייב מיליונים על תשלומי מים עד שתושביו הפכו את השיבר בכניסה ואז הגיעו אליהם זיכויים בעשרות אלפי שקלים (כתבה של ברק סרי, עד לאחרונה יועץ שר הבטחון, והיום יועץ שר האנרגיה והמים, סילבן שלום) על כבשים שנולדו במושב עזריקם עם שני ראשים, כלבים עם שני זנבות ופרות עם חמש רגליים (כתבה של משה בוקר, היום כתב ספורט ב"הארץ") אחר כך הקמתי וערכתי מקומונים ברשת שוקן, ערכתי את "על השרון" ב"ידיעות אחרונות" והייתי גם סגן העורך הראשי של "ידיעות תקשורת".

עוזי כהן (יח"צ)
כוכב העימות המשולש. עוזי כהן ז"ל (צילום: יח"צ)

הרדיו האזורי עובד? גם המקומונים יכלו להיות רווחיים

בשנת 1998, בזכותם של ארבעה אנשים יקרים, נקראתי למעריב כדי להקים את רשת המקומונים "זמן מעריב". "בלי פוליטיקות", אמרו לי, אבל אני חייב לארבעה אנשים את התפקיד של חיי. המו"ל המדהים עופר נמרודי, המנכ"ל דאז, רוני קליינפלד, אמנון רבי, לדעתי העורך הכי טוב שהיה בעיתונות הישראלית, ושמעון אלקבץ, היום ראש מינהל התרבות.

למקומונים הייתה (ועדיין יש) השפעה עצומה על חיי היום יום במקומות בהם התפרסמו. אין סוף מורים ומנהלים הוחלפו בלחץ המקומונים, אין ספור כבישים נסללו ואין סוף צמתים מסוכנים הפכו למסוכנים פחות בזכות כתבות ותמונות כאלו. התושבים הבינו שיש להם פה וכתובת. המוות האומלל של רשת "זמן מעריב" ביום שישי האחרון, כחמישה חודשים לפני הבחירות המקומיות, מוקדם מדי. רק בגיליון "ליידי גלובס" האחרון התפרסם ראיון עם האחראית על הרדיו האזורי ברשות השנייה שאמרה שכל תחנות הרדיו האלו רווחיות. אין שום סיבה שגם המקומונים לא יהיו כאלו.

עופר נמרודי (יח"צ , ורדי כהנא)
"בלי פוליטיקות", אמרו לי. המו"ל המדהים עופר נמרודי (צילום: ורדי כהנא)

קודם כל תהיו בני אדם, אחר כך עיתונאים

ההספד הזה הוא רק על רשת "זמן מעריב", הרשת אותה הקמתי וערכתי במשך 11 וחצי שנים בהן נהניתי מכל רגע. אבל המקומונים לא מתו. הם חיים ובועטים. בעיקר רשת "ידיעות תקשורת" שלה יש אבא חזק ועשיר (לא כמו פעם, אבל עדיין רחוק מקו העוני). גם המקומונים הפרטיים כמו "קול הכפר", "ירוק", "השבוע באשדוד", "גל גפן" ודומיהם חיים וחיים טוב.

קראתי פה ושם בפייסבוק הספדים על הרשת שהקמתי וכל הספד כזה עשה אותי עצוב יותר. מאות אנשים גדלו ובגרו ברשת הזו. עשרות מהם הגיעו (ויש כאלו שעדיין מכהנים) לתפקידים בכירים בתקשורת הישראלית. רק כדי לציין את השמות אני צריך כ 700 מילה נוספות. גם לכמות החשיפות במהלך השנים. התקציבים שלנו תמיד היו נמוכים מאלו של המתחרים אבל הייתה רוח צעירה וטובה. תמיד קיבלנו גם רוח גבית מעיתון האם, "מעריב" ועשרות סיפורים שלנו כבשו את העמודים הראשונים. מעריב זכה בסיפור טוב ביום חמישי ואנחנו חשיפה לשם המקומון ולכתב. כולל פולו אפים ברדיו ובטלוויזיה. אבל הטלטלות, יותר מדי טלטלות, שעברו על עיתון האם השפיעו גם עלינו עד לסגירה הסופית.

מה ניסיתי להנחיל לאלו שעבדו ברשת? קודם כל תהיו בני אדם, אחר כך עיתונאים. אם יש לכם ספק קל שבקלים אל תפרסמו. אל תפגעו לשווא בבן אדם שלא מגיע לו, אפילו בשם הסיפור המסעיר ביותר. אין אדם שדמו מותר, אפילו אם חס וחלילה הוא החליט להיות איש ציבור. תהיו עיתונאים בדרך הקשה אבל הטובה יותר. איך אמר לי דני צדקוני ז"ל, פעם כתב "דבר" בדרום: "יום אחרי שתפסיק לכתוב בעיתון, או להיות בעל תפקיד אחר בו, אף אחד כבר לא יזכור אותך". והוא צדק, כמה שהוא צדק.

יואב צור (ברני ארדוב)
האסון לא גדול כל כך. יואב צור (צילום: ברני ארדוב)

שיאי תפוצה באשקלון, שני מקומונים בבאר שבע

ועוד כמה מילים על ההצלחה: בירושלים הצלחנו לערער את השליטה המוחלטת של "כל העיר", בתל אביב היינו עיתון חזק ומשפיע, באשדוד ובאשקלון שברנו שיאי תפוצה ובבאר שבע היו בימים הטובים לרשת שני מקומונים. הרשת גם הגיעה לשיאי רווחיות כשיורם אריס מונה למנכ"ל וההרמוניה בינינו הייתה נפלאה. אבל בואו ניכנס לפרופורציות, האסון לא גדול כל כך, האנשים המוכשרים כבר מצאו את מקומם בכלי תקשורת ובמקומות עבודה אחרים. אלו החיים. כולנו נשתדל תמיד לזכור את הימים הטובים והיו הרבה כאלו. את זה אף אחד לא יוכל לקחת מאיתנו. איך אני אומר תמיד לילדים שלי: "כל דבר טוב נגמר מתישהו ואז מתחיל דבר הרבה יותר טוב".

* יואב צור הקים וערך את רשת מקומוני "זמן מעריב" בשנים 1998-2009 ואז מונה לעורך הראשי של "מעריב". כיום הוא מנהל פיתוח עסקי ואסטרטגי במשרד פאר לוין.

עוד בנושא:
עכשיו זה רשמי: רשת המקומונים של מעריב תיסגר
בעקבות "עכבר העיר" ו"ידיעות תקשורת": מדוע דועכים המקומונים?
שלום, עכבר