נושאים חמים

מקל בגלגלי הרגולציה

הפרות כללים ותקנות, מינויים של מקורבים, ומריבות מטופשות שבינן לבין האינטרס הציבורי אין דבר וחצי דבר - כך נראית הרשות השנייה בימים אלו. מה חלקם של מנהליה במצב? דעה

חדשות מתפרצות לפני כולם הורידו עכשיו הורידו עכשיו להורדת האפליקציה מ-Google Play להורדת אפליקציה מ-AppStore

ידיעה מרעישה שטפה את חיינו הטלוויזיוניים שלשום, כך סתם ללא התרעה מוקדמת: יעקב שחם, יו"ר ועדת הטלויזיה של הרשות השניה הודיע כי הוועדה בראשותו לא תאשר את לוחות השידורים של שתי זכייניות ערוץ 2, אם "תוכנית חיסכון" (מגזין הצרכנות היומי בהגשתה של קרן מרציאנו) לא תשדר "יותר תחקירים". זאת לא הפעם הראשונה ששחם מאיים לדחות את לוחות השידורים בגלל מיעוט התחקירים ב"תוכנית חיסכון".

אבל האם תחקירים בכלל מתאימים למגזין יומי? האם מגזין יומי יכול לשאת את העול הכספי והאנושי הכרוך בהכנת תחקירים כאלה, ולמה בכלל מוגדרת התוכנית הזאת כ"תוכנית תעודה"? התשובות בהתאמה לשלוש השאלות האלה תהיינה: "לא, הם לא בהכרח מתאימים", "לא הם כנראה לא מסוגלים", ו"ההגדרה 'תוכנית תעודה' היא ביסודה טעות". איכשהו, גם הפעם קשה להאמין שלא יאשרו את לוחות השידורים של כל הערוץ בגלל "תוכנית חסכון", אבל כשראש ועדת הטלוויזיה רוצה כותרת מחמיאה – הוא יודע כיצד להשיג אותה.

ההודעה הזאת, שנראית למתבונן מהצד כמו סוג של גחמה זמנית יותר ממדיניות מושכלת, באה, שלא במפתיע, כמה ימים אחרי שהתפרסמה כתבת תחקיר ארוכה ומפורטת על שחם, מאת כותב שורות אלה (ביחד עם הכתב איתמר ב"ז) במגזין האינטרנטי "העין השביעית". בכתבה מתואר כיצד שחם, אחד הרגולטורים הותיקים בישראל, התנכל לעיתונאים חוקרים ברשות השידור, וכיצד הוא מסתייע בקשריו (ובסבך ניגודי העניינים שלו) כדי לקדם את עצמו ואת מעמדו ברשות השניה, לדרגת "האיש החשוב ביותר ברשות" – הגדרה שהוא אימץ בשיחה עימו.

מבולבלים? גם יו"ר הרשות אילן אבישר

האיש החשוב ביותר ברשות השניה, כידוע, נורא אוהב עיתונות חוקרת וחושפת, כזו שחותרת נגד האינטרסים הכלכליים של בעלי המניות, עצמאית ונטולת פניות. אולי משום כך הוא נזף בחברות החדשות של 10, ו- 2 על הטיפול המסיבי (והאפקטיבי) במחאת קיץ 2011. אולי משום כך נמנע מלהעניק גיבוי למגישים, פרשנים ועורכים בערוץ 10 ובערוץ 2, רק בגלל שאלה הוגדרו על ידו כ"שמאלנים".

אבל לא רק שחם מתבלבל לגבי תפקידיו כרגולטור, ורואה עצמו סוג של מבקר טלויזיה עם סמכויות נרחבות. גם יו"ר הרשות אילן אבישר הלך לאיבוד באחרונה. לפני מספר שבועות דרש מהיועצת המשפטית של הרשות, הילה שמיר, לעזוב דיון של המועצה שבו השתתפה. כשסירבה – קרא למאבטחים וביקש לפנות אותה בכוח. שמיר היתה צריכה להפעיל את לשכת היועץ המשפטי לממשלה כדי להישאר בדיון.

אבישר גם התעמת עם חברת המועצה מרב אלוש-לברון, וסירב לאשר החלטה שהתקבלה בועדת לפיתוח תקשורתי בראשותה, בטענה כי "זה צריך עוד לעבור אישור שלי ושל ההנהלה". אבישר אף האשים את אלוש-לברון, במשתמע, כי הפרוטוקולים של הוועדה בראשותה אינם מדויקים. לצידה של אלוש-לברון התייצבה היועצת המשפטית של הרשות, שקבעה שלאבישר אין סמכות לעכב את הפרוטוקול, ומבקר הפנים, שאישר את כשירותו. אלוש-לברון אף פנתה למבקר המדינה בתלונה נגד היו"ר. זאת לא הפעם הראשונה שמבקר המדינה נדרש להתערב בפגמים שמלווים את עבודתה של הרשות.

שבר חסר תקנה

ההתנהלות של שני האישים האלה, היו"ר ויו"ר ועדת הטלוויזיה, בצמרת הגוף שאמור לפקח על חלק נכבד מערב השידורים שלכם, הביאה אתמול את תנועת "הצלחה" לפנות לשר התקשורת החדש גלעד ארדן בבקשה חריגה להפעיל את הסעיף בחוק המאפשר לו לפזר את הרשות השניה "אם זו לא קיימה את תפקידה בחוק", לשלוח את חבריה הביתה, ולמנות מועצה חדשה במקומה בתוך חודש ימים. היועץ המשפטי של התנועה, עו"ד אלעד מן מציין כי "קיימים כשלים משמעותיים בעבודת המועצה וועדותיה – שריפויים האפשרי מוטל בספק. זאת בשים לב להרכב המועצה הנוכחי, ליחסים בין חבריה ולשבר שנתגלה בהם".

הפניה של מן מצטרפת לשלל סיפורים עכורים במיוחד על מערכות היחסים בין האנשים שאמורים לפקח על השידורים המסחריים בישראל, ואלה מותירים את התחושה שיתכן שהמועצה הנוכחית, שמונתה בתחילת ימיו של שר התקשורת משה כחלון, מתחילה להתפרק. מעבר להפרות היסודיות של כללים ותקנות, למינויים תמוהים של מקורבים, ולמריבות מטופשות שבינן לבין האינטרס הציבורי שעליו הרגולטורים אמורים לשמור אין דבר וחצי דבר - מרגישים חברים רבים במועצה, שהרשות כבר אינה רלוונטית באמת בשוק הטלוויזיה.

מחנאות, רכילאות, וסכינאות

כך, למשל, כאשר ערוץ 10 נקלע למשבר הגדול ביותר שלו לפני מספר חודשים, פסחה הנהלתו על הרשות, וניהלה משא ומתן ישיר עם פקידי האוצר ועם אנשי משרד ראש הממשלה על פריסת החובות של הערוץ. אנשי הרשות השניה התבוננו בתהליך מהצד, ולא יכלו לתרום לו כמעט דבר. גם בתחום הפרסום הסמוי היתה הרשות רדומה תקופה ארוכה, ונמנעה מפעולות אכיפה משמעותיות. בחסות הריפיון הזה השתוללה הפקרות של תוכן שיווקי, פרסום סמוי ומכירה של אייטמים, מתחת לאפו של הרגולטור במשך שנים, ובניגוד מפורש לחוק הרשות השניה ועקרונות בסיסיים בחוק הגנת צרכן. במקביל לחשיפות עיתונאיות ופרסומים מחקריים אחרים שנכתבו בנושא, החלה הרשות בתקופה האחרונה להגביר את האכיפה. אבל ראה זה פלא: דווקא על רקע פעולות אכיפה ברוכות אלו, ישנם בכירים ברשות – ביניהם המנכ"ל הנכנס שי באב"ד, היו"ר אילן אבישר ויעקב שחם – הסבורים שיש לשנות מגמה באופן שדווקא יקל על הזכייניות בענייני תוכן שיווקי.

האווירה במסדרונות המועצה עכורה מאי פעם: מחנאות, רכילאות, וסכינאות שמגיעים לעיתים עד כדי שינאה של ממש. חברי מועצה רבים לא מסתירים את סלידתם מהיו"ר אבישר ומשחם, וטוענים כי השניים מדלגים באופן קבוע מעל ראשה של המועצה, וסוגרים עניינים ביניהם. גם היועצת המשפטית של הרשות, הילה שמיר מוצאת את עצמה מבודדת לעיתים ממוקד קבלת ההחלטות, ודעתה לא תמיד נשמעת.

השר ימנה ויאשר

ואיפה השר? גלעד ארדן, בינתיים, ממלא פיו מים. לעיתונאים שפירסמו אתמול את הקריאה לפיזור המועצה לא נמסרה ממנו תגובה, ולהתערב במתרחש ברשות כנראה אינו רוצה לעת עתה. ארדן, שידע לעלות על בריקדות ביחד עם הארגונים הירוקים במשרד להגנת הסביבה, כשנדמה היה שחופי ישראל נרמסים לטובת אינטרסים זרים של יזמים, מגלה הרבה פחות יזמות עצמאית אמיצה כזאת כשר לתקשורת. כבר עכשיו הצעת החוק שהוא מוביל קובעת שהרשות המאוחדת החדשה שתקום – המכונה בברנז'ה, למרבה האירוניה, "ברית המועצות" – תהיה רשות פנים-ממשלתית, הכפופה למשרד התקשורת, (כלומר אל השר). כלומר, במקום לנתק את התקשורת המסחרית מעטיני השלטון, מאיומי הפוליטיקאים והפוליטרוקים, ומלחצים של לשכת ראש הממשלה, מחבק ארדן את הערוצים המסחריים עוד יותר חזק, ומאיים להפוך את הגופים המפקחים עליהם לתעתיק של מליאת רשות השידור, שם הפוליטיזציה חוגגת בראש חוצות.

לראש הרשות החדשה, על פי הצעת החוק של ארדן, תמונה אישיות מטעמו, והשר יוכל לגבות מהערוצים (שיעברו מזיכיון לרישוי) אגרות שנתיות שיחליפו את דמי הזיכיון שקיימים כיום. בניגוד לדמי הזיכיון, המשולמים לרשות השניה – האגרות האלה ילכו ישר לקופת האוצר. המחזה התמוה שבו יו"ר ערוץ 10 עושה קמפינג לילי מתחת למשרדי ראש אגף התקציבים, לא רק שלא ייעלם מן העולם – הוא יכול חלילה להפוך למחזה של קבע.

טרמפ על תוכנית חיסכון

במדינה מתוקנת הרגולטור הוא המגן של הצרכן ושל צרכיו, ולא עסקן המעורב במלחמות אגו ובעסקים שמתנגשים בתפקידיו הציבוריים. אם שחם באמת היה רוצה לדאוג לתחקירים בטלויזיה – היה מבקש לכנס את המועצה כדי לדון בשאלה כיצד ניתן לספק הגנה לעיתונאים חוקרים בערוצים המסחריים, הגנה שבעליהם לא תמיד מעניקים בחדווה. הוא יכל לזמן את נציגי הציבור בדירקטוריונים של חברות החדשות להופיע בפני הוועדה ולענות על שאלות נוקבות של החברים בה – דבר שעד היום, לטענת החברים בועדת הטלויזיה, עוד לא קרה. למשל, הייתי מאד שמח לשמוע את אותם חברי דירקטוריון מסבירים מדוע דווקא לתוכנית התחקירים "המקור", קוצצו באופן דרסטי התקציבים בשנתיים האחרונות. במקום זאת, הוא תפס טרמפ על קרן מרציאנו ומגזין הצרכנות היומי.

כעת, כל שנותר הוא לחכות לתחקירים הנוקבים על הון-שלטון שישודרו ב"תוכנית חיסכון" בעקבות קריאתו הנרגשת.

ממשרד התקשורת נמסר בתגובה: "אין שחר לנאמר. בהצעה המוצעת לאיחוד הרגולטורים מוצע להקים רגלוטור מקצועי ועצמאי במבנה הדומה לרגולטורים מקצועיים ועצמאים אחרים כמו הממונה על ההגבלים העסקים ובשונה מרשות השידור דווקא".

תגובתו של יו"ר ועדת הטלוויזיה ברשות יעקב שחם טרם התקבלה.