נושאים חמים

עובדי מעריב - עוד לא מאוחר, חבקו את הוועד שלכם

כמה רפיסות אנטי-עיתונאית יש בקריאה לאנשי מעריב לוותר על כבודם ועל כוחם, ולהשאיר את פרנסתם ומשפחתם תלויים באיש עסקים שמפר הסכמים. יואב ריבק משיב לרותם סלע. דעה

חדשות מתפרצות לפני כולם הורידו עכשיו הורידו עכשיו להורדת האפליקציה מ-Google Play להורדת אפליקציה מ-AppStore

כמה טוב שיש לנו את המציאות כדי להפריך בקלות טענות טפשיות. הבוקר פירסם רותם סלע מאמר בוואלה! ברנז'ה שקרא לעובדי "מעריב" להדיח את נציגיהם בוועד (או "להעיף אותם לקיבינימט" כפי שכתב באלגנטיות בגרסת המקור) כדי להציל את פרנסתם ואת העיתון. סלע, שבעבר נתפס עם המכנסיים למטה לאחר שהעתיק חלקים מכתבה שפירסם ב"דה מרקר" ממאמר במגזין אמריקאי, שוב ממחזר רעיונות של אחרים, ושוב עושה את זה בוולגריות ובחוסר תחכום.

דעה: עובדי מעריב – תזרקו את הוועד מכל המדרגות

בפתיחת מאמרו העלה סלע, שאפשר להניח כי בקיאותו במאזן הכספי של מעריב ושל בעליו שקולה להתמצאותו באתיקה העיתונאית, את הטענה שהנהלת העיתון השמיעה בימים האחרונים תחת כל עץ רענן: קיימות רק שתי חלופות – האחת היא שעובדי מעריב יסכימו לקבל כמו שהוא את מתווה ההנהלה לפיטורים, קיצוצי שכר ומעבר המערכת לירושלים, והשנייה היא סגירת העיתון. אם הנודניקים האלה מהוועד יתעקשו לדבר עם ההנהלה כדי למצוא פתרונות יצירתיים ולמזער נזקים של אובדן פרנסה או חלק ממנה בקרב העובדים, מעריב יחדל להתקיים והביזיון ההיסטורי יהיה על כתפיהם.

בן צבי מדבר ומעריב איננו סוגר

מזל שיש צדק ושהוא הופיע מיד. דווקא החלטה שפויה אחת של הנהלת מעריב שמטה את הקרקע מתחת לתרחיש האימה של סלע. מאתמול בשמונה בערב יושבים נציגיו של שלמה בן צבי מסביב לשולחן עם הנציגים של עובדי מעריב. הם מדברים, מתפשרים, מתווכחים ומסכימים, והסנה בוער והסנה איננו אוכל, ובן צבי מדבר ומעריב איננו סוגר.

בהנהלת מעריב ידעו שמשא ומתן לעולם לא יהיה לכשעצמו סיבה לסגירת מקום העבודה. הם רק עשו ספין מוצלח כדי לנסות ולסכסך בין העובדים העייפים והמבוהלים, שבעי המרורים ולמודי האכזבות. רק אצל רותם סלע האיום הזה, שכבר הפך מאז ללא רלוונטי, הפך לפרק במניפסט אידאולוגי נגד ועדי עובדים באשר הם. אגב, זהו אותו רותם סלע שהיה העובד היחיד בכל מעריב ששבר שביתה ביום האחד שבו הוועדים סגרו את המפעל בנובמבר האחרון.

לרמוס את כבודם של אלה שעשו עד כה עבודת קודש

כמה מעוות צריך להיות היגיון של אדם, שאחרי שכל מה שעבר על עובדי מעריב בעשור האחרון, בתקופות של נמרודי, זכי רכיב, נוחי דנקנר ושלמה בן צבי, אחרי כל גלי הפיטורים והקיצוצים האלימים, אחרי הלנות השכר התכופות, אחרי גניבות כספי הפנסייה והפיצויים, המסקנה שלו היא שהעובדים צריכים "לזרוק מכל המדרגות" את הדבר היחיד שנתן להם לראשונה את היכולת להשפיע על גורלם. כמה רפיסות אנטי-עיתונאית יש בקריאה הזאת לאנשי מעריב לוותר על כבודם ועל כוחם, ולהשאיר את פרנסתם, כספם, חייהם ומשפחתם תלויים לחלוטין באיש עסקים שעד כה הדבר העקבי היחיד בהתנהגותו הוא נטייתו להפר הסכמים ולא להבין עד הסוף את תמונת המצב הכלכלית של העסק שזה מכבר רכש בעשרות מיליוני שקלים.

אנשי הוועד במעריב פועלים כבר שנה בהתנדבות ומקריבים את כל זמנם ואת שמם הטוב לטובת המאבק למען העובדים ולמען העיתון. אף על פי שסייעו למאות אנשים בתקופה הזאת, מנעו פיטורים ומיזערו נזקים, מערכת משומנת של ספינים ולחצים מצד הנהלת מעריב מנסה להסיט מעצמה את האש ולהפוך את נציגי העובדים לשעיר לעזאזל של כל דבר רע שקורה במעריב. רותם סלע, שאני חושד כי גם כשהיה עיתונאי ב"עסקים" תמיד חיבב יותר אנשי עסקים, קפץ על העגלה ומנסה לרמוס את כבודם של אלה שעשו עד כה עבודת קודש, לא פחות.

מהם אלפי שקלים לעובד שזה עתה נזרק למעגל האבטלה

הנה רשימה קצרה של פשעי ועד העיתונאים של מעריב: ב-30 באוגוסט 2012 מעריב ניצב בפני איום סגירה, כשדירקטורים בדסק"ש סירבו לאשר הזרמת כסף לעיתון. ועד העובדים אירגן הפגנות מול בתיהם של המתנגדים וצעדה מתחת למשרדי אי-די-בי, ויצרו לחץ ציבורי שבסופו של דבר הביא להעברת הכספים ולהמשך פעילות מעריב. כמה שבועות לאחר מכן ניסה שלמה בן צבי לרכוש את השם "מעריב" מנוחי דנקנר. הוא רצה רק את המותג. הוא לא היה מעוניין באנשים, במערכת העיתונאית או בבית הדפוס על מאות עובדיו. זכותו. רק בזכות נציגי העובדים שחתמו עם בן צבי על הסכם קיבוצי, ניצלו עבודותיהם של מאות עובדים. מאז עשה בן צבי כמה וכמה קיצוצים נוספים במעריב. בהסכמה עם ועד העובדים, שלמרבה הצער מאז שהוקם עסוק אך ורק במזעור נזקים, אלה שהלכו הביתה עשו זאת קודם כל מבחירה ולא כמפוטרים, ושנית עם צ'ק בכיס על סך עוד שתי משכורות לכל אחד.

אבל מה הם אלפי שקלים לעובד שזה עתה נזרק למעגל האבטלה, אל מול הלהט האידאולוגי המעוור של רותם סלע? עובדי מעריב, עוד לא מאוחר, חבקו את הוועד שלכם. התאחדו שוב מאחוריו, כי אין בכל הסיפור העצוב הזה קבוצה אחרת של אנשים, שבראש סדר העדיפויות שלהם לא נמצא כסף, לא כוח, לא אגו ולא תהילה – אלא אתם וגורלכם. בסולידריות.

* הכותב שימש עד לאחרונה כראש אגף החדשות של מעריב