"סקס, סמים ורוקנרול", "הצצה למסיבות החשק", "חגיגות מין עם קטינות" ועוד כהנה וכהנה כותרות בעלות אופי פדופילי התפרסמו בכלי התקשורת השונים מאז התפוצצות פרשת הזמר המפורסם. נדמה שמאז יום חמישי, ישבו עורכים רבים במערכות התקשורת שלנו וחשבו איך להפוך את הפרשה העצובה הזאת לעוד יותר "נוצצת" ונוטפת סקס ממה שהיא בטבעה.
קצת דם, רק קצת דם לקינוח הדבש, לא רק על חשבון הזמר המפורסם, אלא גם ובעיקר על חשבונן של נערות צעירות, נערות בסיכון, שתמונות גופן החשוף, חבוק בידי גברים מבוגרים, הועלו שוב ושוב בכל כתבה ובכל אזכור של הפרשה.
מרואיינים רבים, רובם גברים, בחליפות ועניבות, ניתחו את הפרשה מכל הזוויות: תוחלתו של צו איסור הפרסום בעידן האינטרנט, צדקת המעצר של הבלוגר שחשף את שם הזמר, וכמובן, איך אפשר בלי כמה דיונים פוריטניים על מצבה של החברה הישראלית, המתירנית כל כך, שבה נערות כה צעירות (מאזור השרון! איך זה יכול להיות?! בטוח שהן לא מפרדס כץ?) מתלבשות כך, וללא ידיעת הוריהן מבלות עם מבוגרים ומפורסמים.
יש לי הצעה לעורכים המיואשים, מספר זוויות שלא נבחנו על ידי התקשורת הישראלית לעומק בימים האחרונים: זנות קטינים ממדים ואפיונים, גבולות המושג פדופיליה האם החברה הישראלית רוצה להיצמד ללשון החוק, או שמא לבחון מחדש את הנורמות המתירות נערות צעירות, מעל גיל ההסכמה (נניח 17) לגברים מבוגרים? תודעתן של נערות צעירות בישראל דימוי הגוף, דרישות החברה וייצוגים בתקשורת, האם גם אנחנו העיתונאים מעודדים נערים ונערות להעריך את עצמם על פי מידת הפרסום, הכסף והיופי שלהם?
היחסים המוזרים בין הכתבים למשטרה
אז אחרי שראינו את הביקיני, את הבטנים השטוחות, ושמענו את הנערות מתראיינות ומצהירות קבל עם ועדה "רציתי אותו", וגם "רציתי כבר לתת לו את זה", פתאום התחלנו לשמוע, שבעצם, יש סתירות רבות בעדויות הנערות! לא רק שהן התנהגו בקלילות, אולי הסתירו את גילן מן הגברים התמימים, אלא שהן גם לא אמינות! בנקודה הזאת צריך להפנות את הזרקור ליחסים המוזרים בין הכתבים למשטרה.
כשהפרשה התפוצצה שמענו כי בידי המשטרה סרטונים שמוכיחים את אשמת הזמר וחבריו, לאחר מכן הסתבר כי אין סרטונים. אז התבשרנו שהנערות העידו במשטרה, אבל מיד לאחר מכן, כאמור, נאמר לנו שבעדויותיהן של הנערות נמצאו סתירות קשות. ולבסוף, לאחר כל הכותרות הצעקניות, התמונות והשמועות, יצאו הכתבים, שוב בשליחות המשטרה, בקריאת הרגעה: ככל שעובר הזמן חלקו של הזמר המפורסם בפרשה קטן.
הוא לא ידע שהן קטינות, הוא לא ידע כשחבריו אספו אותן מבית הספר (!!!), קרוב משפחתו לא סיפר לו את האמת, והוא כנראה חשב שהן מעל גיל ההסכמה (17 לפחות, נערות בוגרות, שלמראה זמר מוצלח בן 40 הן שוקלות ברצינות את הסיטואציה ומחליטות מה לעשות כמובן). איך ייתכן שאנחנו בתקשורת ניזונים כמעט אך ורק מהדלפות המשטרה? איך נפלנו לתמרון המסוכן והפופוליסטי שלה?
דרושים: קוד אתי ומבוגר אחראי
מתי סוף סוף ייכתב במחוזותינו קוד אתי לסיקור של מקרים מעין אלה? האם נערות צעירות צריכות להתמודד עם גדודי צלמים ועיתונאים שצובאים על דלתות בתיהן לפני שהן יודעות שמשהו קרה? האם משדרים ראיונות עם נערות צעירות, שפניהן מוצללים וקולותיהן מעוותים, לנערות ונערים שיושבים בבית וצופים? האם נערה בת 15, 16 או 17 יודעת איך להתמודד עם כתבים מנוסים? האם היא מבינה שלכל מילה ומשפט שיוצא מפיה יש משמעות שתשפיע אולי על האירוע כולו? האם מי שככל הנראה נפגעה בפרשה כזו לא צריכה להתראיין כשלצידה מבוגרת אחראית, עורכת דין, או אפילו יח"צנית? ממש כמו זה של הזמר, שיצא להגן עליו באחת התכניות היוקרתיות בטלוויזיה?
* הכותבת משמשת כעורכת המשנה של התוכנית "לונדון את קירשנבאום" בערוץ 10 וחברה בתא העיתונאיות.