נושאים חמים

שיבא נגד אילנה דיין: לשנות השם מ"עובדה" ל"אל תבלבלו אותי עם עובדות"

בביה"ח זועמים על דיין בשל תחקיר "עובדה" שעסק באיבחון סרטן שד בנשים צעירות - כך עולה ממכתב שנשלח למערכת התוכנית והגיע לידי וואלה! ברנז’ה: ”היינו תמימים לחשוב שיושרה עיתונאית היא תכונה אמיתית”. מערכת ”עובדה”: ”גאים בכתבה”

חדשות מתפרצות לפני כולם הורידו עכשיו הורידו עכשיו להורדת האפליקציה מ-Google Play להורדת אפליקציה מ-AppStore

המרכז הרפואי שיבא נגד אילנה דיין: מכתב שנשלח על ידי מנהלת המכון לאונקולוגיה של השד וסגנית נשיא המערך האונקולוגי בבית החולים פרופ' בלה קאופמן לעיתונאית אילנה דיין והגיע לידי וואלה! ברנז'ה, מעלה תהיות באשר לעבודת מערכת התוכנית "עובדה".

במכתב, אשר עותקים ממנו נשלחו גם לשרת הבריאות יעל גרמן, מנכ"ל משרדה פרופ' רוני גמזו ורכזת מערכת התוכנית שרית מגן, זועמת פרופ' קאופמן על המידע שהוצג בתוכנית ששודרה בשבוע שעבר, עסקה בנושא איבחון סרטן השד בקרב נשים צעירות - והתובנה המרכזית שעלתה ממנה היא שמערכת הרפואה הציבורית מזניחה את המניעה והטיפול בבעיה.

"הנושא של סרטן השד בנשים צעירות הוא נושא שנמצא בחזית המחקר, הוא זוכה להתייחסות שונה בשל האספקטים הייחודיים לצעירות", כותבת פרופ' קאופמן למערכת התוכנית, "ולראייה, בשיבא פועל כבר קרוב לשנתיים שירות סרטן שד בצעירות, בראשו עומדת ד'ר שני פאלוך-שמעון, והוא נותן ביטוי לאותם צרכים המיוחדים של נשים צעירות. בנוסף ובמקביל, בנובמבר הקרוב יערך בישראל כינוס בינלאומי בנושא סרטן שד בצעירות, לכינוס זה יגיעו מיטב המומחים בעולם".

"תחושות? סליחה?! איפה הנתונים?"

לטענת פרופ' קאופמן "כל אלו כמובן לא התאימו לאג'נדה של התוכנית – זו נקבעה מראש. אמנם, היה ניסיון לראיין את ד"ר פאלוך-שמעון, אולם כשהוברר לתחקירנית שהיא מתכוונת לדבר על נתונים ועובדות בניגוד ל"תחושות ואמונות" – בחרתם פשוט להתעלם – זה לא משרת את האג'נדה. בתוכנית היה בלבול מוחלט, מביש, בין התייחסות צוות מקצועי לסימפטומים (גוש בשד) לבין הצורך בתכנית סריקה בנשים צעירות".

"נושא הסריקה נבדק בארצות רבות בעולם והמסקנה הגורפת בעקבות זאת היא שסריקה – ממוגרפיה, לא תורמת לשיפור תוחלת החיים בקרב החולות, ועל כן אין אף מדינה שיש בה תכנית סריקה לאומית מתחת לגיל 50".

"לא טרחתם לראיין בצורה מקצועית וראוייה אשת מקצוע שזהו כל עיסוקה, ובמקום ראיון ענייני ומיקצועי הקלטתם במחשכים, עם מצלמה נסתרת, את פרופ' רנרט. אולם כשזה תאם את האג'נדה, הצלחתם למצוא אשת מקצוע שהביעה את תחושותיה ואמונותיה בנושא ,המגפה' – תחושות? סליחה?! איפה הנתונים? – היא כמובן זכתה לראיון מצולם ולא להקלטה בסתר".

"נושא המניעה לא משרת אג'נדה ורייטינג שכן אליו לא התייחסתם"

בהמשך המכתב, מתארת פרופ' קאופמן את העובדות שהוצגו בכתבה, לפיהן כ-30% מהמאובחנות הן מתחת לגיל 50. "מהיכן הנתונים שהצגתם? העובדות, לפי רישום הסרטן הלאומי של משרד הבריאות הן כי שיעור הנשים החולות בסרטן שד בישראל מתחת לגיל 50 עומד על בין 24 ל25% - מספר זה נמצא במגמת ירידה".

לסיכום, כותבת פרופ' קאופמן כי "אם התוכנית הייתה יכולה לתרום במשהו זה בנושא המניעה, אולם נושא זה כנראה לגמרי לא משרת אג'נדה ורייטינג שכן אליו לא התייחסתם כלל - במקום להפנות אצבע מאשימה לרשויות ש'לא סופרות את הנשים', היה ראוי לנצל את התוכנית כדי להעלות לסדר היום את נושא גורמי הסיכון והמניעה. דוגמא? הפצצה המתקתקת שבוחרים להתעלם ממנה. גורם נוסף שאין להפריז בחשיבותו - קריאה לפנות לייעוץ גנטי (יש עדיין כמה אלפי נשאיות גן הנמצאות בסיכון עצום לסרטן שד, שלא מודעות לכך), ועוד".

"עד היום הייתי תמימה לחשוב שיושרה עיתונאית היא תכונה אמיתית, לא רק סיסמה. התבדיתי. אני מציעה לשנות את שם התוכנית מעובדה' ל'אל תבלבלו אותי עם עובדות'".

עובדה: " גאים בכתבה ומרגישים כי מילאנו את חובתנו העיתונאית"

במערכת התכנית "עובדה" בחרו להגיב באמצעות המכתב אותו שלחו לפרופ' קאופמן: "ממכתבך עולה כי פעילותך בתחום סרטן השד אצל נשים צעירות רבה היא וענפה, ואנו יכולים להבין את צערך על כך שלא הוזכרת בכתבה, אולם אל לו לצער זה שישמש כעמדת מוצא לבחינת הכתבה: שוחחנו עם מומחים רבים במשך תקופה ארוכה של כמעט שנתיים; בין מומחים אלה שררה תמימות דעים על כך שסרטן השד אצל נשים מתחת לגיל 50 הוא נושא אשר לא מקבל תשומת לב ראויה ואשר מצריך חשיבה מערכתית מחודשת, ולאור זאת הרגשנו חובה עיתונאית קודם כל להעלות את הנושא הזה לסדר היום".

"רצון זה אכן עבר כחוט השני לאורך הכתבה, שבה עסקנו הן בטיפול רפואי בסימפטומים, והן במהלכים כוללים כאלה ואחרים, שאולי מן הראוי לנקוט. את הטיפול שלנו בעניינים אלה את מכנה "בלבול מביש", וזו כמובן זכותך, אך חשוב לומר כי רופאים רבים עימם דיברנו הם אלה שיצרו את הקשר בין בעיית המודעות לסרטן שד אצל נשים צעירות לבין ליקויים כאלה ואחרים בגילוי מוקדם אצל נשים סימפטומטיות. אכן, כל מקרה פרטי יכול להישאר פרטי בלבד ולא ללמד דבר, אבל כשקולות כאלה של אנשי מקצוע חוזרים על עצמם שוב ושוב, חשבנו, ועודנו חושבים, שראוי לתת ביטוי למקרים הנוגעים לנשים סימפטומטיות. אם לשיטתך, כל עוד לא הוכח קשר מדעי/משפטי, מעבר לכל ספק סביר, בין טיפול בלתי-מיטבי שעוברות צעירות שזיהו גוש בשד ("את צעירה מדי" וכו'), לבין בעיית המודעות הכללית שמלווה את הנושא (ושעליה יש הסכמה מקיר לקיר) - אני חושש שנישאר חלוקים".

"בעמוד וחצי מתוך שני העמודים של מכתבך שבהם אינך עוסקת בתיאור פועלך האישי ופועלו של המרכז הרפואי שבו את מועסקת, מובאות טענות אשר לוקות באי דיוקים רבים", מסבירים במערכת התוכנית, "כך למשל את מתייחסת לנושא "תכנית הסריקה בנשים צעירות", ולצערי עורכת בעצמך בלבול, גם אם לא מביש, בין הנושא בכללותו לבין סוגיית הממוגרפיה: נושא הבדיקות הרלבנטיות לגילוי מוקדם בקרב נשים צעירות, לפי רופאים עימם דיברנו, כולל אמצעים נוספים, כמו בדיקת שד על ידי כירורג שהוזכרה בכתבה במפורש, אולם את בוחרת להתעלם מכך. איננו מתיימרים לקבוע איזו מן הבדיקות דרושה, אם בכלל, כבדיקת סקר , וממילא לא קבענו שדרושה ממוגרפיה כבדיקת סקר בגיל כזה או אחר. יחד עם זאת, אם כבר בדיוק עסקינן, ראוי לזכור שהאגודה האמריקאית לסרטן וכן איגוד הרדיולוגים ממליצים לקיים בדיקות ממוגרפיה לכל אישה החל מגיל ארבעים פעם בשנה ולא מגיל חמישים. כמו כן, ממליצה האגודה האמריקאית לסרטן לבצע בדיקה תקופתית של כירורג שד החל משנות העשרים והשלושים אחת לשלוש שנים".

עוד אומרים ב"עובדה" כי מקביעתך כי "לא טרחתם לראיין בצורה מקצועית וראויה אשת מקצוע שזהו כל עיסוקה" עולה חשש-מה לחוסר קולגיאליות ובכל מקרה לאי-דיוק בעובדות: דיברנו ארוכות עם אנשי, ונשות, מקצוע רבים, ונראה לי שפרופ' תמר פרץ, שגם מרואיינת בכתבה, בהחלט עונה להגדרה זו. במאמר מוסגר אציין כי הצענו גם לד"ר פאלוך-שמעון לקיים עימה ראיון מוקלט ורכזת המערכת אף פנתה אליה פעמיים בעניין זה, אולם ד"ר פאלוך סירבה".

"שימוש בכלים עיתונאיים מקובלים ולגיטימיים"

את התגובה מסכמים במערכת "עובדה" בהתייחסות לטענות פרופ' קאופמן באשר לאופן בו הוצגו המרואיינים בתחקיר: "פליאתך בנוגע לאופן הצילום והבאת דבריו של פרופ' רנרט לא ברורה, ובכל מקרה מדובר בשימוש בכלים עיתונאיים מקובלים ולגיטימיים. שימוש זה הביא אל המסך במקרה הנדון עדות משמעותיות ויוצאת דופן של אחד האנשים המשמעותיים בתחום - כפי שניתן להבין במובלע אפילו מדברייך שלך".

"לא ברורות גם טרוניותייך על הנתון של "30% מהמאובחנות מתחת לגיל 50". הצגנו באופן ענייני את הנתונים, ציינו שמדובר בכ-שלושים אחוז, ובגרפיקה על המסך אף נכתב 25-30 אחוז. "איפה הנתונים?" את שואלת. ובכן, בין השאר אצל פרופ' רנרט, שלאופן הבאת דבריו על המסך את חרדה כל כך: הוא עצמו (ולא רק הוא) מציין ששלושים אחוז מהנשים החולות בישראל הן מתחת לגיל חמישים. ואגב, במסגרת ה"בלבול המכוון" שאת מייחסת לנו, לא הזכרנו למשל נתון שהגיע אלינו מרמב"ם - אחד מבתי החולים הגדולים והחשובים בארץ - שם בדקו וגילו כי שיעור חולות הסרטן מתחת לגיל 50 הכפיל את עצמו בתוך שבע שנים. עשינו זאת כי העדפנו להיצמד לנתונים הארציים הסולידיים יותר, גם אם בתוך מחלקות כאלו ואחרות נרשמה עלייה, ועלייה גדולה במספרים".

"אנו מעריכים את עצותייך העריכתיות בעניין מיקודים פוטנציאלים אחרים לכתבה, כמו למשל צריכת אלכוהול – נושא חשוב וראוי כשלעצמו. יחד עם זאת, ובכל הכבוד הראוי, היעדר פיתוח הנושא לכיוון כזה או אחר אינו פוגם באופן שבו טופל הנושא בסופו שלדבר בכתבתנו".

"לסיכום", טוענים ב"עובדה", "אנו גאים בכתבה ששידרנו ביום חמישי, ומרגישים כי מילאנו את חובתנו העיתונאית. לשמחתנו גם שרת הבריאות הכירה בחשיבות הגילוי המוקדם שהודגש בכתבה (שלא כמו פרופ' רנרט – האיש שהיה אמון על הנושא), וכן מנכ"ל המשרד, פרופ' גמזו, הביע את כוונתו להגביר את המודעות לסוגיה; דברים אלה שודרו בסוף הכתבה. כאחת אשר מקדישה את חייה המקצועיים לנושא, מן הראוי היה שתברכי גם את על תכנית כמו זו ששידרנו, גם אם לא הביאה את הדגשים, המרואיינים או המרואיינות אשר את עצמך היית בוחרת להביא אל המסך", לשון התגובה.