נושאים חמים

אפס ביחסי אנוש

יצא לי לראיין את האיש עליו כתב אוחובסקי את מאמרו האלים, ואני לא מרגיש שהוא "הערים" עלי כעיתונאי. קריאתו לסלק מהכנסת ח"כ רק בגלל שהוא מסתיר עם מי הוא שוכב היא לא פחות מכפיה על רקע מיני, ורדיפה על רקע נטיה מינית. דעה

לגל אוחובסקי יש משימה בהולה למנהיג "העבודה" יצחק בוז'י הרצוג בבחירות הקרובות. הכי הכי דחופה שבעולם. היא לא תוכנית מדינית או פרוגרמה לטיפול במחיר הדיור; היא לא הקמת מטה שיטפל ביוקר המחיה או פערי השכר במשק; לא מערכת החינוך או הבריאות או הרווחה או הביטחון או הכלכלה מטרידים את אוחובסקי. לא, עולמו המטאפורי של אוחובסקי צר כנמלה והוא מלא ב"פילים" מפחידים.

"זה לא סתם שיש פיל ענק בחדר", הוא מתפייט במניפסט האגרסיבי שלו ב"מאקו". "הפיל מזיע וממש מפריע, ומחוץ לדלת עומדים אנשים עצבנים שמתרגזים על הפיל ובא להם לשבור את החרסינה". ומי הפיל שההמון האספסופי ממתין מאחורי הדלת בשביל לרסק לרסיסים? מיהו אותו אויב משוקץ שמהווה "ביזיון", ו"בושה" (כהגדרתו של אוחובסקי) לכנסת ישראל? חבר כנסת אחד שעדיין בארון. השם ישמור.

חבר הכנסת הזה לא פעל נגד גייז בצביעות, לא התרברב בהצלחותיו-כביכול עם נשים ולא הסתיר באופן אקטיבי את נטייתו. הוא פשוט סירב להפוך אותו לאישיו ציבורי וביקש לשמור על קורטוב של פרטיות. בעולמו של אוחובסקי זהו פשע בלתי נסלח. למעשה, כל כך מוטרד אוחובסקי מאותו ח"כ-שיקוץ, שהוא קורא מעל דפי "מאקו" להרצוג לסלק אותו לאלתר מהכנסת אם לא יצא מהארון. "בתור אדם שרואה את עצמו כראש הממשלה הבא של ישראל, אתה צריך להציע אחת משתי האופציות: יציאה מהארון או יציאה מהכנסת", כך הוא מנחה את מנהיג "העבודה".

גל אוחובסקי (צילום מסך)
"יציאה מהארון או יציאה מהכנסת". הסלפי של אוחובסקי (צילום מסך)

לי כל גל נושא מזכרת

אוחובסקי לא מפרט איך יתבצע תהליך הסילוק הזה מהכנסת, האם באמצעות מכתב מנומס עם כותרת "צא, דיבוק, מהמפלגה שלי!" או באמצעות סקילה באבנים. אולי אפשר יהיה להצביע על כך במרכז המפלגה, או פשוט לסגור את האקט האלים הזה בשקט מועדון גייז בפינה חשוכה על משקה, בלי שאף אחד יפגע?

לא חשוב, אוחובסקי לא פרטני עד כדי כך. אבל כדי שלא נחשוב שהקומיסר רק מבקש יפה, הוא מצרף איום קטנטן: "אם אתה לא מבין כמה זה חשוב, תשאל את ציפי על הכוח של הקהילה הגאה". הופה היי. בוז'י, תראה עם מי הסתבכת. בראש המאמר, אגב, מתנוסס סלפי אוילי של גל עם בוז'י, על רקע דגל הקהילה. מזכרת קטנה מהרומן שיכול היה להיות פה, לו רק היה בוז'י מקבל קצת שכל ומשליך את הח"כ הסורר לקיבינימט. לי כל גל נושא מזכרת.

אוחובסקי חושב שדווקא מותר לאדם להישאר בארון, רק לא בכנסת: "אין לי בעיה עם אנשים בארון שישארו בארון, אם בא להם, אבל שלא יהיו חברי כנסת". אז קודם כל נבהיר שאוחובסקי מטעה – בעבר יצא (ובבוטות) גם נגד אמנים בארון. ובכל מקרה, בהפרדה שהוא עושה בין ח"כים לסתם הומואים בארון, מבהיר אוחובסקי את גבולות הגיזרה הצרים של הליברליזם שלו: כאשר אדם נכנס לכנסת הוא אינו זכאי עוד לשום פרטיות, אפילו לא בדלת אמותיו. אין לו זכות לשמור את ילדיו, נשותיו, גבריו, רהיטיו הפרטיים וכלי הבית שלו לעצמו. גם תומתו וגם תשוקתו היא רכושו של הציבור (ובהכרח גם של אוחובסקי). בלי סודות.

לעזאזל זכות הבחירה האישית

הסוד הוא לדידו של אוחובסקי מחלה ממארת, והח"כ הינו נשא-סוד, שזקוק לקוקטייל או נסיוב מצידו של ראש המפלגה, שיכריח אותו להדביר את המחלה. אוחובסקי חושב שהעובדה שהח"כ הוא גיי מחייבת אותו להצהיר שהוא גיי, בין היתר כדי שיוכל לעסוק בכנסת בזכויות הגייז, מתוקף נטייתו המינית. משום כך הוא עורך השוואה בין הח"כ הסורר לבין ניצן הורביץ, חבר כנסת גאה ופעיל בקהילה. ההשוואה הזאת נועדה לשלול מהח"כ שבארון גם את הזכות להחליט על מה הוא רוצה להיאבק בכנסת. זוהי לא פחות מכפיה על רקע מיני, ורדיפה על רקע נטיה מינית – בהפוך על הפוך. אם הח"כ לא יסכים לתנאים החדשים של טריבונל-הגיי אוחובסקי, אם לא יקח דוגמה מח"כ הורביץ, דינו הגליה מהכנסת.

נניח לרגע לשאלה האם בכלל מה שמציע אוחובסקי חוקי, האם אינו סותר את חוק "כבוד האדם וחירותו", והאם בכלל רשאי ראש מפלגה להציב אופציה כזאת – יציאה מהארון או יציאה מהכנסת. נניח לרגע שמותר. אם כך, אליבא ד'אוחובסקי, יש לחייב כל ח"כ וח"כית לאוורר את כל סודותיהם, למען רווחת בוחריהם. לא רק נטיה מינית רלוונטית כאן – גם פרטים אינטימיים של גירושין הם נושא חשוב לחקיקה ולזכויות אדם. ולהבדיל: אין עוד להסתיר עבר של התעללות מינית בכנסת – שהרי מסיפור אישי כזה של ח"כית אפשר ללמוד הרבה ולקדם חקיקה למען נשים. נחייב גם כל ח"כ לספר מה עברו הוריו בשואה (למען ניצולי השואה), להצטלם עם כלבו (למען זכויות בעלי חיים), ולספר בפרטי פרטים על ההתמודדות עם אוטיזם של אחד מילדיו. ולעזאזל זכות הבחירה האישית.

אילוסטרציה (ShutterStock)
בלי סודות? הומו בארון (צילום: ShutterStock)

גם לתליין יש לב

אינני יודע לאיזה חבר כנסת מכוון אוחובסקי...טוב, נו. על מי אני עובד. אני יודע בדיוק לאיזה חבר כנסת מכוון אוחובסקי, וכך גם רוב קוראי וואלה ברנז'ה, ואולי כל קוראי וואלה בכלל. מי שהמידע הזה פסח עליו, יברר תוך דקות. בשנתיים האחרונות הסוגיה הפכה מושא לדחקות אינסופיות בפייסבוק, וזה בסדר. את ההתעניינות של הציבור בו הח"כ צריך ללמוד להכיל, ובכלל זה גם בדיחות. מכאן ועד לאולטימטום לבוז'י, הדרך ארוכה.

את הח"כ המדובר פגשתי כמה פעמים, ראיינתי אותו ואני מודה שאני אפילו מחבב אותו, למרות יש לי ביקורת על חלק מפעילותו הפוליטית בשנתיים האחרונות. באף אחת מפגישותינו הוא לא דיבר על נטייתו המינית, ולא הרגשתי שום צורך לשאול, וזאת על אף שביקרתי בביתו ופגשתי את משפחתו לצורך הכנת כתבה. לא חשבתי שזאת שאלה לגיטימית אז, ואני לא חושב שזאת שאלה לגיטימית היום. אני לא מרגיש שהוא "הערים" עלי כעיתונאי. אם יבוא יום ויציע לי ללוות אותו עם מצלמה בדרך החוצה מהארון אני מניח שאחשוב שמדובר בסיפור מעניין וחשוב, אבל לא הייתי מעז להרים טלפון ולבקש. אוחובסקי, אתה שומע? אני מאמין שגם לח"כ מותר להסתיר עם מי הוא שוכב. אולי צריך לסלק גם אותי?

אוחובסקי חושב שהעובדה שהח"כ המדובר מתקשה לדבר על זהותו המינית הופכת אותו לשפן ואת אוחובסקי עצמו לנאור. אני חושב שהיא הופכת את הח"כ לאדם מורכב, עם משפחה ופחדים ולבטים, ואת אוחובסקי לאדם פשטני וחשוך עם שיכבה עבה של מניפסטים המסתירה אפס רגישות לזולת. חוסר הרגישות הזה בא לידי ביטויו המופלא ביותר בשורת ה"נ"ב" של מאמרו. אחרי שקרא למפלגת העבודה ולעומד בראשה להשליך החוצה חבר כנסת על רקע נטייתו המינית, הוא פונה אל הקוראים: "אני מבקש מכל המגיבים לכתבה לכבד את בקשתו של חבר/ת הכנסת ולא לקרוא לו/לה בשם. תודה". כי בסוף, הרי גם לתליין יש לב.