נושאים חמים

לא רוצה להיות שקוף? צא מהחיים הפוליטיים

ניתן היה לצפות שדווקא עיתונאים יבקשו לעודד שקיפות בשיח הציבורי. אותם עיתונאים, שעסקו ללא מורא ביחס של שרה נתניהו למנקה או במזון שאוכלת גילת בנט – זועקים עכשיו חמס כאשר מישהו מעיז להגיד שאחד הח"כים אוהב בנים. אייל ברינדט שביט חושב שגל אוחובסקי עשה מצווה

אילוסטרציה (ShutterStock)
(צילום: ShutterStock)

הוויכוח סביב הוצאתו או אי-הוצאתו מהארון של אותו ח"כ שאסור להגיד את שמו כאן – חשף את הנזק האדיר שעשתה כהונתו הקצרה והצינית בפוליטיקה הישראלית. אותו ח"כ (להלן: וולדמורט), שנבחר על סמך אג'נדה חברתית, רשם הצלחה אחת בלבד: דרדור הדיון הציבורי-תקשורתי בנושא גאווה עשרות שנים לאחור. במקום לעודד שקיפות, כנות ואומץ בקרב נבחרי ציבור – מואשמים "המוציאים מהארון" באלימות וב"פגיעה בפרטיות".

אבנר הופשטיין דווקא מתנגד נחרצות לאוחובסקי

לגופו של עניין, חשוב לציין כמה פרטים חשובים: (1) וולדמורט הוא לא ארוניסט. הוא סתם שקרן. מדובר באיש בוגר, שהיה הומו גלוי טרום פעילותו הפוליטית – ובחר לבנות לעצמו "ארון" מטעמים פוליטיים ציניים. (2) האיש נבחר ציבור. ככזה הוא נהנה מפרטיות מוגבלת, ובעיקר – מחובה לנהוג בהגינות אל מול הציבור הישראלי. במקום שבו עדיין מתנהל מאבק ציבורי על זכויות של להט"בים – חבר כנסת "ארוניסט" הוא פגיעה בעקרון הדמוקרטי. (3) במסע ההסתרה האקטיבי שלו, משדר וולדמורט מסר: נטייה מינית היא עניין פרטי, לחדר המיטות, ולא צריך להתעסק בו. במסר הזה הוא פוגע – אנושות – במאבק של עשרות שנים לשוויון זכויות וביטחון לקהילה שלמה. (4) אף אחד לא ביקש מוולדמורט להיות שגריר של הקהילה. וגם אף אחד לא באמת רוצה שהוא יצהיר על מיניותו. אלא שכל עוד הוא ח"כ – הדבר מתבקש ממעמדו ותפקידו הציבורי. לא רוצה להיות כן ושקוף? צא מהחיים הפוליטיים.

גם להומופוביה יש היררכיה

אבל מסתבר שגם להומופוביה יש היררכיה. כשם שלא ניתן לבוא בטענות כלפי אלי ישי שתוקף את מצעד הגאווה כל עוד מפלגת העבודה מכסה על ח"כ ארוניסט בשורותיה (אם תחשבו על זה רגע, זה בעצם כל מה שש"ס מבקשת: תעשו מה שאתם רוצים, אבל לא בפומבי); כך לא ניתן לבוא בטענות לוולדמורט שמסתיר את נטייתו המינית כל עוד עיתונאים, הומואים, ומומחי תקשורת מטעם האקדמיה – יוצאים חוצץ להכנסת הנטייה המינית בצילה של הפרטיות.

נטייה מינית, כמו מין או מגדר או לאום, אינה עניין פרטי. היא חלק מאישיותו של אדם והיא צריכה להיות חשופה בפני כל. נטייה מינית היא לא מה עושה אדם במיטה. היותי הומו מגדירה את אישיותי במידה רבה יותר מהיותי גבר. אז מדוע מותר להגיד שאני גבר אבל הומו אסור?

אי אפשר מצד אחד לטעון שנטייה מינית היא "לא רלוונטית" ומצד שני לטעון שהיא מוגנת תחת עקרון הפרטיות. אם צריך להגן מפני פרסומה היא בוודאי רלוונטית. ואם מסתירים אותה – יש סיבה.

*עיתון זה יוצא לאור על ידי ארוניסט?

בעיקר מוזרה ותמוהה הדרישה של אנשי תקשורת להכניס את הנטייה המינית תחת מעטה החשאיות של הפרטיות. ניתן היה לצפות שדווקא עיתונאים יבקשו לעודד שקיפות, כנות והגינות בשיח הציבורי – ובמיוחד בפוליטיקה. אותם עיתונאים שבתפקידם עסקו ללא מורא ביחס של שרה נתניהו למנקה, או במזון שאוכלת אשתו של בנט, או בחתונה של נינט – זועקים עכשיו חמס כאשר מישהו מעיז להגיד שוולדמורט בעצם אוהב בנים. הדו פרצופיות הזו מגיעה לשיאים חדשים בכלי תקשורת שבראשם עומדים ארוניסטים ותיקים בזכות עצמם. אם אתיקה עיתונאית ומוסר בראש מעייניהם, האם לא נדרש שיעשו גילוי נאות, בבואם לבקר את "ההומואים האלימים" ויציינו: *עיתון זה יוצא לאור על ידי ארוניסט?

מעמדה (הטוב) של הקהילה הגאה בישראל הגיע בזכות פעילות ארוכת שנים של אנשים כמו גל אוחובסקי, ופסיקה אמיצה של בית המשפט העליון. הכנסת, מטעמים ידועים, הייתה חסרת אונים. בשנת 2015 זה כבר לא מתקבל על הדעת – ובוודאי שלא מתקבל קשר השתיקה התקשורתי, המגן לכאורה על פרטיות – אבל למען האמת הוא מכסה רק על שקר, הומופוביה, ותרגילים פוליטיים ציניים. זה לא נגמר טוב עם קצב, או פואד, או אולמרט.

בחצי הכוס המלאה אפשר לראות את התקשורת החדשה. קשר השתיקה הולך ונפרם בזכות פייסבוק וגוגל אשר מאפשרים שיח ציבורי שקוף, שלא נשלט עוד על ידי מו"לים, אנשים עסקים, פוליטיקאים או יח"צנים.

* אייל ברינדט שביט הינו יזם חינוכי, מייסד EduAction – כנס החינוך הגדול בישראל. במשך למעלה מעשור עבד כעיתונאי ועורך בקבוצת הארץ ובידיעות אחרונות. נשוי לאלעד, בכיר בפייסבוק ישראל.