קפד סופו: האיש שהיה קרקס של הפתעות

כשהייתי בן עשר השתתפתי בחידון של שמוליק רוזן במועדון צוותא, ששכן אז ברחוב דיזנגוף. האולם היה מלא ילדים מפה לפה, ורוזן פצח בחידון בנוסח "מא?ל?ף ועד תיו". כשהגיע לאות ש' ביקש "מושב גלילי". צווחתי בקול דק "שדמות דבורה", וזכיתי בספר, ובזיכרון לכל החיים.

שמוליק רוזן היה מותג של ימי התום, לפני הקמת המדינה ואחריה, והוא תרם לה את התשתית לחידונאות הישראלית. רוזן האדם ורוזן החידונאי היו לאחד, וזה מה שעשה כל חייו, עד לשבת האחרונה לפני שבוע וחצי. תוכניות החידונים שלו החליפו שמות, מקומות, רשתות ותאריכים, אבל תמיד היו להן מאזינים. אחריו ולצידו בא שבח וייס שבשלב מסוים הלך לאקדמיה ולפוליטיקה, ובא חמיצר, וזהו. אין עוד "חידונאים". יש כותבי חידות, אבל הם לא זכו למיתוג.

החידה היא משחק מחשבה עתיק יומין, התנ"ך מלא חידות, וכמוהו מלאים בהן תרבויות מקבילות. "חידון" הוא שרשרת חידות שיש להן מכנה משותף או מבנה שאלה משותף. סוד הקסם של החידון הוא החיבורים שהפותרים נדרשים להם בין כמה אזורים במוח: אזור הידע הכללי, אזור השפה ואזור ההיגיון. בתוך המשולש הזה ניתן ללכת לכיוונים שונים וליצור דגשים שונים. הדגש שבחר רוזן היה שילוב של ידע כללי ומשחקי אלף בית, מעין מפגש בין משמעות המילה לאותיות מהן היא מורכבת. מכאן החל קרקס של הפתעות.

'קפד ראשו', המבנה שזוהה אתו יותר מכל, הוא משחק פירמידה הפוכה: כל מילה בשרשרת קצרה מקודמתה באות, האות הראשונה. השאלות הוצגו מדי פעם בחרוזים. הידע שנדרש עבור החידות האלה הוא היכרות עם מילים בשפה ומשמעותן. השם המקאברי, רמז ל"עליסה בארץ הפלאות", התגלגל לעוד אזורים בגוף: 'קפד צווארו' (אות שנייה), 'קצץ זנבו' (אות אחרונה) ו'חלץ כרס' (חיתוך תחילת המילה וסופה).
לאחר שלב הקיצוצים בא שלב השינויים: שינוי באות הפותחת או הסוגרת, חילופי האות הראשונה והאחרונה, שינויי הברות, ערבוב אותיות במילה הקרוי אנאגרמה. ככל הנראה רוזן לא הרבה בחידות של היפוך סדר האותיות במילה. במשחק 'הוא והיא' נבחרו שתי מילים שבהן הנקבה היא צורה נקבית של הזכר, אבל המשמעות שונה.

רוזן אהב מאוד משחקי שרשרת, ובראשם 'גלגל חוזר'. משחק כזה יכול להתייחס לאות סוגרת של מילה, שהמילה הבאה אמורה להיפתח בה; ובצירופים שבהם מילה סוגרת פותחת את הצירוף הבא. באחת התוכניות האחרונות הוא בחר בגירסה מקוצרת של המשחק, שלה קרא 'גלגלון'.

לצד אלה שילב רוזן שאלות טריוויה רבות, שדרשו ידע כללי, ובכך סלל את הדרך לתרבות שלמה של שאלוני טריוויה בטלוויזיה ובעיתונות, משחקי טריוויה ועוד. הדרישה לידע כללי היתה עטופה תמיד באריזה כלשהי. כך למשל בחר רוזן באחת התוכניות האחרונות בנושא "משרתים, עוזרים ומלווים", ובנה סביבו קבוצת שאלות שדרשו ידע כללי. הקהל הנלהב באולפן הרדיו התחרה על התשובות, ומה שלא ידע עבר למאזינים. לפעמים בחר מילה כמו 'כחול' או 'אהבה' ותפר סביבה חידון שלם.

רוזן נהג לומר שהוא אינו איש של חידות היגיון ותשבצי היגיון. עולם תשבצי ההיגיון שפרח אחריו וממשיך לפרוח היה זר לו, אך ההבחנה שעשה לא היתה מדויקת. מרכיבים לא מעטים בתשבצי היגיון בנויים על עקרונות משחקי האותיות והמשמעות שהיו דרך המלך של רוזן. לצד אלה הוא הביא לא מעט שאלות היגיון של ממש, לעיתים מטעמו, ולעיתים כאלה שנשלחו אליו על ידי מאזינים. גם שאלת ההיגיון דרשה ידע כללי. כך ביקש ממאזיניו לפצח צמד מילים לא מוכר ולגלות איך מסתתר מאחוריו צירוף ידוע, שורה משיר או מפסוק. דמדומי אשקוקי? ערב שח. רחובות ב??כ??ר? באר בשדה. המשיבים נדרשו לדעת שרחובות המקראית, בספר ירמיהו, היא באר. ומהי חוות מעון? אחוזת בית!

לשמוליק רוזן אין ולא היו בעבר ממשיכים. היו לכך כמה סיבות. הסיבה האחת היא שרוזן היה איש של ימי הרדיו, ונעימת הקול הדומיננטית, החמה והמתנגנת שלו התאימה מאוד לעידן הזה. החידון הרדיופוני מרכז את תשומת הלב לצליל המילה, ודורש נוכחות אסרטיבית של החידונאי. הסיבה השנייה היא שמבני החידות שיצר אמנם לא התיישנו, אבל השטח ציפה למבנים חדשים. את אלה מילאו 'הה?גיונרים', פותרי חידות ההיגיון ותשבצי ההיגיון שהפכו לקהילה גדולה הפרושה ברחבי הארץ, ויש להם גם מלך לא מוכתר: יורם הרואה. חמיצר יצר חידונאות מז'אנר חדש, בנויה על משחקים מורכבים ואסוציאציות.

הטריוויה נדדה לרשת, והילד פותר משנות החמישים שקרא ספרים וזכר את כל בירות העולם בעל פה נעלם מהשטח. יחד עם רוזן לא רק הסתיימה תקופה רדיופונית, אלא תקופה של סוגת משחקי מחשבה ולשון. אבל אין מה לדאוג. השפה ודובריה ימשיגו להזדקק למשחקי חידה, אחרת נשקע כולנו בדכדוך שהותירו בנו שיעורי הדקדוק.

* רוביק רוזנטל הוא לשונאי וסופר, אתר הזירה הלשונית www.ruvik.co.il