נושאים חמים

ישראל במקום ה-30 במדד חופש העיתונות, והעתיד פסימי מתמיד

בתקופה הקרובה, כל בעלי העניין בשוק התקשורת יידעו היטב מי בידי מי מופקד גורלם: בידי ראש הממשלה ועושה דברו, שר התקשורת. לרגל יום חופש העיתונות, אורי דרומי מזכיר שהאויב הגדול לענף הם לא רק הטרוריסטים, אלא גם הצנזורה העצמית. דעה

נתניהו וכלי התקשורת בישראל (מערכת וואלה! NEWS , איור: עידו הירשברג)
(איור: עידו הירשברג)

היום הבינלאומי של חופש העיתונות, החל היום (3 במאי), מהווה תזכורת לכך כי העיתונות החופשית, נשמת אפה של הדמוקרטיה, ניצבת מול איומים משמעותיים.

האיום החמור ביותר, כמובן, הוא האיום הפיזי על שלומם ואף על חייהם של העיתונאים. על פי דוח הוועדה להגנה על עיתונאים (Committee for the Protection of Journalists), בשנת 2014 נהרגו ברחבי העולם 61 עיתונאים, ו-21 נהרגו בארבעת החודשים של שנת 2015, שנפתחה באירוע שחולל זעזוע עולמי: הרצח של 11 חברי מערכת המגזין הפריזאי "שארלי הבדו" (7.1.15) על ידי מחבלים מארגון אל קעידה, כנקמה על קריקטורות שפרסם המגזין ואשר לכאורה ביזו את הנביא מוחמד.

ניתן להתווכח האם חופש העיתונות הוא אינסופי או שניתן להציב לו גבולות, למשל כאשר הנזק שהוא גורם על ידי פגיעה קשה ברגשות של קהילות מסוימות גובר על היתרון שבזכות הציבור לדעת. אולם שיח מתון שכזה אינו מתקיים באמת, ובהיעדרו, אנו נותרים עם מציאות כואבת: 11 קברים של עיתונאים מצד אחד, ומצד שני - החלטתו של הקריקטוריסט הראשי של "שארלי הבדו" לא לכלול יותר את הנביא מוחמד באיוריו.

האיומים: מסוריה ועיראק ועד יפן

עיתונאים נהרגים לא רק על ידי טרוריסטים. ארגונים הפועלים למען הגנה על עיתונאים נלחמים בתופעה הנקראת Impunity, כלומר חסינות מעונש לאנשי כוחות הביטחון שהרגו או פצעו עיתונאים. אלא שזוהי מלחמה בטחנות רוח: בכ-90 אחוזים מהמקרים איש לא מובא לדין, ואם בכלל נפתחת חקירה, היא נטחנת בגלגלי הביורוקרטיה עד שהיא נמוגה. סוריה, עיראק, סומליה והפיליפינים מובילות את רשימת המדינות בהם עיתונאים נהרגים והורגיהם מהלכים חופשי.

אלא שניתן לאיים על עיתונאים גם בדרכים אחרות, למשל על ידי הבאה לפיטוריהם בשל עמדותיהם העצמאיות. אם בעבר סברנו כי כך מקובל רק במחוזותיו של פוטין, הרי שלאחרונה, ביפן הדמוקרטית, שיגאקי קוגה, שר הכלכלה לשעבר שהפך לאיש טלוויזיה פופולארי, הניף בשידור חי שלט בגנותו של ראש הממשלה שינצו אבה, וטען כי הלה הביא לפיטוריו מהטלוויזיה בשל דעותיו הביקורתיות.

היה זה תומס ג'פרסון, מאבות האומה האמריקנית, שאמר (1787) כי "לו הוטל עלי לבחור בין ממשלה ללא עיתונים לבין עיתונים ללא ממשלה, לא הייתי מהסס לרגע ובוחר באפשרות השנייה". אולם מאחר שאי אפשר לנהל מדינה ללא ממשלה, התריע ג'פרסון מפני נטיית כל ממשלה להצר את חופש העיתונות, לא בלחצים ובאיומים דווקא, אלא בצורה מתוחכמת יותר: "ממשלה [עריצה] מחזיקה לצידה צבא נאמן של עיתונאי חצר, אשר ללא שום יחס לאמת או מה שאמור להיות האמת, [ממציאים] ומכניסים לעיתון כל מה שעשוי לשרת את השרים. די בכך עבור רוב הציבור, שאין בידיו כלים להבחין בין פסקאות בעיתון שהינן סילוף לבין אלה שהינן אמת".

על פיו ישק דבר

אך למה זה תטרח ממשלה להחזיק בעיתונאי חצר או לפטר עיתונאים העומדים על יושרתם המקצועית, ובכך לעורר עליה ביקורת, כשבידה האפשרות לנקוט בדרך פעולה חמקמקה אך יעילה הרבה יותר: להשתמש בכלים השלטוניים שברשותה כדי לרמוז לעיתונאים, עורכיהם ומנהליהם, כי עתידם ועתיד העיתון או ערוץ התקשורת בהם הם עובדים תלוי בשביעות הרצון שיעוררו אצל השליטים.

זוהי, כנראה, הדרך בה תנקוט הממשלה החדשה המוקמת בימים אלה. על פי הדיווח של אמיר טייג ויהונתן ליס בהארץ (30.4), בכיר בליכוד התבטא כי לראש הממשלה "יש תכניות מרחיקות לכת בעניין שוק התקשורת בישראל, והוא מתכוון לממש אותן בכל הכוח". מה הן אותן תכניות איננו יודעים עדיין – פיצול ערוץ 2, רישיון קבוע לערוץ 10, ביצור מעמדו של "ישראל היום", הרפורמה ברשות השידור, אישור ל"הוט" ו"יס" להפעיל ערוצי חדשות, ועוד.

כך או אחרת, בתקופה הקרובה, כל בעלי העניין בשוק התקשורת יידעו היטב מי בידי מי מופקד גורלם: בידי ראש הממשלה ועושה דברו, שר התקשורת. וכדי להסיר ספק, על פי אותו דיווח הוכנס עתה סעיף בהסכמים הקואליציוניים, על פיו "סיעות הקואליציה לא יתמכו בהצעות חוק בתחום התקשורת בלא אישור שר התקשורת. סיעות קואליציה וחבריהן יתנגדו לכל יוזמה או הצעה בתחום התקשורת ששר התקשורת יתנגד לה". כלומר, צ'ק פתוח לשר התקשורת (הווי אומר ראש הממשלה) לעשות ככל העולה על רוחו. יהיה זה אך נאיבי להאמין שהמסר הזה לא יחלחל למטה, עד אחרון העיתונאים.

כתב תחת אש (ShutterStock)
(צילום: ShutterStock)

בעיה נוספת: הריכוזיות

אם לא די בכך, הרי שעל חופש העיתונות מכבידה גם הריכוזיות בתקשורת, כשבעלי השליטה הבודדים בגופי התקשורת הם גם בעלי אינטרסים כלכליים רחבים במשק. אין זה סוד כי עיתונאים ועורכים מפעילים צנזורה עצמית בבואם לסקר תחומים הנוגעים למו"ל העיתון או לבעל ערוץ הטלוויזיה שלהם.

בשל שני גורמים אלה – המעורבות הממשלתית בתחיקה והריכוזיות – זכתה ישראל בשנה שעברה, בסקר חופש העיתונות של "פרידום האוז", למקום ה-31 ולתואר הלא מחמיא במיוחד "חופשית בחלקה" (partly free). בסקר החדש, המתפרסם היום, עלתה ישראל למקום ה-30 והוכרזה מחדש כ"חופשית". אם יתממשו אותן "תכניות מרחיקות לכת" שמייעד ראש הממשלה לתקשורת הישראלית, מעניין יהיה לראות כיצד יתבטא הדבר במדד של השנה הבאה.

* אורי דרומי הוא המנהל המייסד של מועדון העיתונאים ירושלים ((Jerusalem Press Club. היום, יום חופש העיתונות העולמי (3 במאי, 2015), מקיים מועדון העיתונאים אירוע הזדהות עם עיתונאים שנהרגו במילוי תפקידם. המועדון הזמין סקר שאתם יותר ממוזמנים להשתתף בו, על מצב חופש העיתונות בישראל, הנערך בידי פרופ' תמר הרמן מהמכון הישראלי לדמוקרטיה, ושיתפרסם בכנס בינלאומי על חופש העיתונות שיקיים המועדון ב-27-25 במאי, 2015.