בשנה האחרונה הזדמנו לי כמה נקודות השקה עם עולם המסעדנות וביקורת האוכל. יצא לי לראיין בצ'ט של ג'ימייל את "ביצה עלומה", מבקר המסעדות האלמוני של מאקו (אני עדיין לא יודע מיהו); התחלתי לקרוא את המדור "אוכל בעמידה" של של ערן לאור בהארץ כי הוא עבד איתי ב"העיר" ואני אוהב את הקטע שלו, ובזכותו הפכתי קבוע ב"באני צ'או" המעולה בשוק הכרמל; ואחת לכמה חודשים אני נתקל ברחוב בחבר שלי איתן ונונו, השף של מסעדת "החלוצים 3" (ששגיא כהן השפריץ עליה שבחים) וסנטר העבר של מכבי עומר בכדורסל, שאיכשהו תמיד מחפש עובדי מטבח בנרות. בזכותם למדתי ביטויים כמו צילחו?ת, מקרו?ן ופו?דיז, אבל שום דבר לא הכין אותי למבול המונחים המופרכים אליהם נחשפתי באירוע ההשקה של ה"ראונד טייבלז" במלון הרודס בת"א השבוע.
קבלו את ה"פיין קז'ואל דיינינג"
זה התחיל בקטנה כשיזם המסעדות יאיר בקייר, מהוגי הפרויקט, אמר שבמסגרת ה"ראונד טיבלז"- 3 שבועות בנובמבר שבהם 8 שפים גדולים מחו"ל ישתלטו על המטבחים של 8 מסעדות ישראליות ויבשלו את התפריט שלהם - יוגשו בסה"כ 96 סרוויסים. אינסטנקטיבית חשבתי שסרוויס זה פחות מ"מנה" ושהשימוש במילה נועד להגדיל את המספר שמופיע לפניו (כמו האפקט שמייצרת המילה "מפית" בגב האטלסים של משה ברור: "אטלס זה מכיל 200 עמודי מפות ומפיות").
אלא שמאוחר יותר הסבירה לי יעל לאור, כתבת האוכל של "וואלה" ואחותו של ערן (המשפחה הזו גדלה למימדי מאפיה קולינרית) שסרוויס זה למעשה סבב הגשה במסעדה, נגיד 19:00-21:00. בקייר המשיך לאתגר עם המונח "פיין קז'ואל דיינינג", אבל שום דבר לא הכין אותי לדבר הבא.
ואז נירית וייס השתמשה בביטוי "גסטרודיפלומסי"
זה קרה כשנירית וייס (שהציגה עצמה כפו?דית ועשתה הרבה ניים דרופינג של שפים מחו"ל ואז התנצלה על זה), שותפתה של מאיה קרבט במשרד היח"צ שיזם ומנווט את ה"ראונד טייבלז", אמרה מעל הבמה את הביטוי "גסטרודיפלומסי". היא הסבירה שלפרויקט הזה יש "אדד ווליו" כי הוא יכול לתרום למעמד ישראל בעולם "בטח בתקופה קשה כזו", ושאפשר לייצר תיירות קולינרית לישראל, שהפכה בשנים האחרונות למעצמה בתחום. "הפרויקט הזה הוא כמעט ציוני", היא הצהירה.
ברגע שהשף חים כהן שמע את המילה "כמעט" הוא נדלק, וכמה דקות לאחר מכן לקח את המיקרופון וניפק את המשפט הבא: "בימים שהאיחוד האירופי רוצה להחרים מוצרים מהשטחים, חשוב שנדבר עם העולם דרך האוכל. ציונות קולינרית זה משהו שאני חושב עליו, ציונות קולינרית זו לא מדינה גסה" (הטעות במקור). אגב, בלעז קוראים לזה פוד ווש.
הקישור בין אוכל והסברה לא נעצר בשופט ממאסטר שף, כי גם דוברת משרד התיירות דיברה על הרצון של המשרד להביא לארץ תיירות קולינרית. תגובת השר טרם הגיעה, אבל בתור בן דוד שלו אני יכול לספר לעם שהאיש מאוד אוהב חומוס פינתי. כהן, שבשלב הזה חש עצמו מינימום סתיו שפיר (מינוס האנטיפתיות במסדרון), נכנס לדבריה לקול תשואות הקהל ושאל בטון קורבני מדוע משרד התיירות לא עוזר למסעדנים בארץ ולמה טבחים זו לא עבודה מועדפת של חיילים משוחררים? טאלנט של קשת, שלאחרונה פתח מסעדה באמסטרדם, מבקש סובסידות מהממשלה? זו כבר באמת היסחפות.
מטיאס בשטח, הטאבון במתח
ישנם שני ביטויים נוספים שחזרו על עצמם באירוע וחשוב להתעכב עליהם. הראשון הוא "כוכב מישלין" על הטיותיו השונים: מסעדת כוכב מישלין, מסעדת המישליין, שף מכו?כב (קריאטיב של השף מאיר אדוני) ועוד. בתמימותי חשבתי שלהיתלות במישלין כאוטוריטה בעידן של אלפי מבקרים ובלוגרים זה ארכאי כמו לטייל באירופה הקלאסית עם מדריך מישליין או להתקשר לדלפק של סוויס אייר מהמלון בציריך ולעשות ריקונפרמיישן, אבל מסתבר שכוכבי מישליין זה קונספט על זמני.
מונח חשוב נוסף, שלמעשה מייצג מוסד של שתי נשים, הוא "האחיות מטיאס". שועלי ההשקות עדי רובינשטיין מישראל היום והצלם מוטי קמחי הסבירו לי שמדובר בשתי אחיות שמגיעות מדי שבוע לאירועי יח"צ, ומקורותי בעולם הדוברו?ת טענו שלא ברור אם הן מסקרות את האירועים או רואות עצמן חלק מהסלבס (מקורות אחרים סיפרו אח"כ שהן בלוגריות שכתבו במעריב, נענע 10, ליידי גלובס וכעת באתר TLV TIMES). שלא יובן לא נכון - אני סוגד למטיאסיות, לאיך שהן גרמו לעמדת הטאבון בהרודס לאפות עבורן פיצה בהזמנה אישית ולרגע שבו הן נצפו מעלעלות בעיון רב בדפי הקומוניקט שחולקו לבאי האירוע. והן ממש לא מצפות לתמיכה ממשלתית, הכי באינדי.