כלב נובח גם נושך? עד כמה העיתונאים שעברו לכנסת תורמים לחיינו

לכל סיפור על איש תקשורת שחצה את הקווים למערכת הפוליטית יש סוף שונה בתכלית – אבל התחלה דומה להפליא: עיתונאים, בדרך כלל מוכרים ומנוסים שמציגים באופן סדרתי עמדה ברורה, צוברים סוג של תסכול מחוסר היכולת להשפיע באמת על קבלת ההחלטות; לפעמים מעריכים שמהכנסת יעשו את מה שלא הצליחו באולפן, לפעמים מעוניינים להשתדרג במעמד או פשוט לרענן את הקריירה. את התוצאות אפשר לראות במספרים כבר שתיים או שלוש קדנציות: מהורוביץ, יחימוביץ', רוזנטל ומיכאלי משמאל – דרך שלח ולפיד מהמרכז ועד מגל ואורבך בימין, התקשורת כבר הפכה בשנים האחרונות לספק העיקרי של הדמויות החדשות על כורסאות עור הצבי. השאלה היא רק עד כמה הניסוי הזה הצליח.

מבדיקה של "המשמר החברתי" עבור וואלה ברנז'ה, עולה קודם כל המובן מאליו: ח"כים שצמחו מהתקשורת מצליחים להשתמש בה טוב יותר גם מעמדת המרואיין – עם שיעורי חשיפה גבוהים בהרבה, לעומת מי שמגיע למשכן מרקע מקצועי אחר. אבל, מה לגבי ההשפעה האמיתית או הביצועים בשטח? כאן התמונה מורכבת יותר.