נושאים חמים

למה בקושי שמעתם על הקורבנות הצרפתים?

יורדים משידור בליל הפיגוע, מצניעים את תמונות הנספים, מפרסמים סרט של ג'יימס בונד בכותרת ראשית של אתר. קווים לדמותו של סיקור הטרור בצרפת - צפו ותוכלו לומר, וואלה הבנתי

עריכה: ניר חן, מעצב גרפי: אביחי ברוך, תחקיר: נועה שוסטרמן, אסתי סדקה

עיניים מקומיות היו בוחנות בהשתוממות רבה את התנהלותה של התקשורת הצרפתית בסיקור מתקפת הטרור הקשה בסוף השבוע האחרון: בישראל מקובל לפרסם בהקדם האפשרי תמונותיהם של הרוגים בפיגועים ואת סיפוריהם, לחשוף בפני הציבור את השמות שמאחורי המספרים והדיווחים היבשים, לשדר ולעדכן מסביב לשעון ולהעלות ביקורות על טעויות או מחדלים של הרשויות.

ההתנהלות של התקשורת הצרפתית, לעומת זאת, הייתה שונה השבוע באופן דרמטי: בליל הפיגוע תחנות הטלוויזיה ירדו משידור חי עוד לפני שהובררו כל פרטי האירוע ובזמן שרשתות ישראליות המשיכו לשדר; תמונות וסיפורי הקורבנות עלו באיחור ניכר, גם לאחר שזוהו הגופות והמשפחות עודכנו, ובהצנעה יחסית; לא הובלטו ידיעות שתהו על הכישלון המודיעיני והכותרת הראשית באתרים צרפתים מסויימים אפילו לא הוקדשה למתקפת הטרור הקשה.

מה הסיבה לכך? מה יותר "נורמלי"? "החיטוט" שלנו בפצעים וההצגה הפומבית של דמעותיו וייסוריו של האדם הסובל - או האיפוק וההתכנסות הצרפתים, שנראים בעין ישראלית כאדישות וניתוק? מה אומרים על כך ישראלים תושבי פריז? והאם זה מעיד על יכולתה של צרפת בכלל להתמודד עם טרור?
צפו ותוכלו לומר: וואלה, הבנתי.

לכל הפרקים של וואלה, הבנתי