נמשכת ההתכתשות בין מערכת "עובדה" לבין המבקרים בתקשורת: ממלא מקום עורך התוכנית שחר אלתרמן, מאשים את עיתון "הארץ" בקמפיין נגד התוכנית, בעקבות תחקיר עזרא נאווי. אלתרמן כתב למו"ל עמוס שוקן ולעורכו הראשי אלוף בן, לאחר שפנה למערכת העיתון בתלונות בעקבות שורה של מאמרי דעה נגד "עובדה" ונגד אילנה דיין שפורסמו בחודש האחרון.
במכתב שנשלח היום לשוקן ולבן ואשר הגיע לידי וואלה ברנז'ה, כתב אלתרמן: "הציפיות שלי מ'הארץ' הצטמצמו מאוד בחודש האחרון, ואני אומר את זה בצער אמיתי, כמי שפעם, לתקופה קצרה, היה חלק מהמערכת הזו, וכקורא נאמן שרואה בעיתון, עדיין, נכס נדיר, על סף הכחדה, של הדמוקרטיה הישראלית".
בהמשך טוען אלתרמן: "אני מניח שגם אתם לא יכולתם שלא להבחין בקמפיין האגרסיבי שמנהל 'הארץ' בשבועות האחרונים נגד 'עובדה' בעקבות הכתבה שהכינו עמרי אסנהיים ומתן גז על עזרא נאווי ושותפיו להסגרתו של סוחר קרקעות פלסטיני לידי הביטחון המסכל. אני רק תוהה האם הנחתם לקמפיין הזה לעבור כל גבול של אתיקה עיתונאית על קולגיאליות אין טעם להכביר מילים ריקות מתוך כוונה נלהבת או מתוך מחדל והתעלמות. ואני גם תוהה איזו מבין שתי האפשרויות חמורה יותר".
עוד כותב אלתרמן לשניים כי אין לו ספק כי אם החומרים שפורסמו בעובדה היו מגיעים לעיתון "הארץ" הוא היה מפרסמם ומוסיף: "אני מאמין שהמסגור, ככל שניתן לעשות זאת מבלי לעוות לחלוטין את המציאות, היה מנסה להקהות את עוקצו של הסיפור ולנטרל את 'נזקו'".
"כשיצאנו לדרך ידענו היטב באיזה אקלים ציבורי רעיל אנחנו פועלים", ממשיך אלתרמן, "הנחת העבודה שלנו הייתה שאנחנו יכולים עדיין להתייחס לעצמנו כאל כלי תקשורת שפועל בחברה דמוקרטית ולא כמו עלון מחתרת בברלין הנאצית או בפריז הכבושה. ואם אנחנו בזירה הדמוקרטית, מה שאנחנו יכולים להציע לצופים שלנו זה את האמת העיתונאית שלנו, לא אישושים אוטומטיים לצדקת דרכם".
"מהר מאוד נדמו קולות הגינוי ונותר רק הארס האישי כלפי דיין"
במכתב ששלח אלתרמן, הוא מוסיף כי בעת ששודרה הכתבה בחרה מערכת עובדה לספר לצופים שהחומרים הגיעו מארגון ימין קיצוני. "שאלנו אותם מול המצלמה אם לא מדובר ברדיפה מקארתיסטית, והבאנו את תשובתם שהייתה, אני חייב להודות, מורכבת ומאתגרת יותר ממה שצפיתי גם אם לא הסכמתי איתה באופן אישי. מבחינתנו זה היה גילוי נאות מתבקש", מוסיף אתלרמן.
"אם אני מבין נכון, ככה מבין השורות של המאמרים, לפי תקנון האתיקה החדש של 'הארץ' הדבר היחיד שראוי לעשותו במקרה כזה הוא לקבל חומר ממקור בעל עניין ואז לעשות לו שיימינג מוחלט ולנגב אתו את הרצפה, כדי שלא יעז יותר להטריד אותנו בסיפורים שנוגדים את תפיסת עולמנו".
בהמשך מתייחס אלתרמן גם לנושא המקורות שזכה לביקורת ומציין: "כשקיבלנו את החומר מ'עד כאן' הם ביקשו להסתיר את זהותו של השתול עצמו. היו להם טעמים טובים מאוד, שאני בטוח שגם אתם ככלי תקשורת הייתם מכבדים, לאחר שווידאתם את אמיתותם. מה גם שבמסגרת היחסים האתיים עם מקורות זו לא בקשה חריגה. כשעמירה הס החליטה לחשוף את שמו של השתול הזה במאמר נגד התוכנית חשבתי שזה לא מקובל. שכלי תקשורת אחד, ביקורתי וכועס ככל שיהיה, לא עוסק בציד מקורות של כלי תקשורת אחר, כי הדבר יסכן את הענף שכולנו יושבים עליו וכי אין כל ערך עיתונאי לפרסום הזה זולת נקמנות לשמה. הדפתם את הפנייה שלי אליכם אלוף, אלון עידן ואורי מרק בשלל טיעונים סותרים, לעתים מתלהמים, ובעיקר מביכים בעיני. הם היו מביכים לפני שלושה שבועות, ובמרחק זמן הם מביכים לא פחות. השליפה האוטומטית בסוף כל דיון כזה 'אז תכתוב לנו מאמר' מעידה כנראה יותר על מצוקת כותבים בעיתון מאשר על ניסיון כן להתמודד עם טענה עניינית".
אלתרמן מוסיף כי ככל שהימים חלפו הקו שבו נקט העיתון הפך ליותר תוקפני כלפי המקורות, אנשי "עד כאן" ועובדה. "ובלהט הקללות, מעודדים אולי מאפקט המקהלה האחידה שיצרתם, נשכחו העובדות", הוא מציין, "פתאום כבר לא צריך להתבייש במה שעשה עזרא נאווי, אלא אפשר לחבק את 'החופש, הנדיבות והאומץ' של 'חברנו עזרא נאווי, האחד והיחיד', בעל הפה הגדול".
עוד טוען אלתרמן כי "היה הרף של רגע אחד, בהתחלה, שבו מקהלת העפרונים של 'הארץ' הצליחה לחיות בשלום עם הסתירות: לגנות רפות את נאווי, אבל לקלל נמרצות את 'עובדה'. מהר מאוד נדמו קולות הגינוי ונותר רק הארס האישי כלפי אילנה דיין".
"נקודה של שפל - אלון עידן"
"נקודות שפל שאני זוכר בשליפה, הן המאמר של אלון עידן שבו הוא נתלה בחצי משפט של דיין, שאמרה שהיא לא עובדת אצל 'בצלם' ולא אצל 'להב"ה', כדי לבנות תזה מעמיקה ומופרכת מהיסוד על מחלת הסימטריה. התזה של עידן מנצחת את עצמה, ואין בכלל טעם לנסות ולהתווכח איתה מרוב שהיא אנטי עיתונאית ואנטי מוסרית. אבל העובדה שהוא השמיט מקוראיו את המשפט המלא של אילנה דיין, שכתבה שהיא לא עובדת אצל זהבה גלאון וגם לא אצל ביבי ואצל בנט, מראה כמה רחוק הוא מוכן ללכת בשם מחנה הצדק המוחלט. כי דיין, וחשוב כנראה להסביר לכם כי אתם כנראה באמת לא מבינים, לא השוותה בין בצלם ללהב"ה. היא רק ניסתה לאשש מה שבעיני כולנו ב'עובדה' היא הנחה מובנת מאליה שעיתונות נבחנת במידת העצמאות שלה, לא בשירותים שהיא מעניקה למחנה כזה או אחר. אלון עידן הוא איש של מילים עד כמה שאני מבין, לא של עבודת שטח עיתונאית. ככזה, מצופה ממנו שידייק לפחות במילותיו".
"למען הסר ספק, מעצרם של נאווי, בוטביה ונוואג'ה ותנאיו השערורייתיים, האנטי דמוקרטיים, לא נהגה ולא יצא לדרך ממערכת 'עובדה'. ככל שצריך לברר את מעשיהם במישור הפלילי ואינני יודע אם זה השדה שבו צריכים המעשים שלהם להישפט מגיעות להם אותן זכויות כמו לכל חשוד אחר בפלילים במדינת ישראל. אבל בין המחאה המוצדקת על תנאי מעצרם של השלושה לבין המתקפה על עובדה, שהיתה כבדה לאין ערוך מזו שהנחתתם על המשטרה ובתי המשפט במקרה הזה, אין ולו חצי דבר. למען הסר ספק נבהיר גם, שהחשמלאים הנבזיים שגרמו לקצר אקראי במשרדי 'בצלם' לא יצאו ממרתפי ביתה של אילנה דיין בשורש. ויש לה גם אליבי מצוין: באותו ערב היא בדיוק יצאה לקבל זר פרחים מהיטלר (עוד אייטם, שמשום מה לא עניין את עורכי החדשות שלכם)", הוסיף.
"בחודש האחרון אני מוצא את עצמי מתקשה להאמין לכם"
"השיח שמתנהל ומלובה בין דפי 'הארץ' בחודש האחרון, ולא רק בעמודי המאמרים, הוא שיח היסטרי, לא ישר, של אנשים שמסתובבים כאילו מפעל חמאה מונח על ראשם", טוען אלתרמן, "לא ברור לי למה. ברור לי רק שבמסגרת ההיסטריה וההתקרבנות הוסרו כל הכפפות, ואין בעל בית שידרוש מהכותבים והעורכים שלו מינימום של מראית עין, של שיקול דעת או אפילו של נאמנות לעובדות".
את מכתבו מסכם אלתרמן בכך שהוא מציין כי "בשנים האחרונות ראינו מה קורה לכלי תקשורת שנרתמים לשרת אג'נדה אחת ומוכנים להתעלם מהאמת, לאטום אוזניים, לעצום עיניים, ולשיר במקהלה. הם פשוט מאבדים מחשיבותם והציבור מפסיק להאמין להם. 'הארץ', במשך עשרות שנים התגאה בזה שהוא העיתון שקוראים מקבלי ההחלטות. שהציבור אולי לא אוהב אותו, אבל בכל זאת מקשיבים לו ומאמינים לו. בחודש האחרון אני מוצא את עצמי מתקשה להאמין לכם. אם כך אתם נוהגים בסיפור שאת פרטיו אני מכיר היטב, מה אתם עושים במקרים אחרים? לכם יש מושג?".