נושאים חמים

הכירו את אנטוניה ימין

בימים אלו היא עושה את ימיה האחרונים ככתבת ברשת הטלוויזיה הציבורית הגרמנית ZDF, אבל באמצע ספטמבר היא כבר תחזור לישראל ותצטרף ל"כאן בהקמה" כמגישה וכתבת. ולמי היא מפרגנת? הרשימה ארוכה

אנטוניה ימין (מערכת וואלה! NEWS , בני בכר)

(צילום: בני בכר)

גיל: 28

מה בעצם אני עושה: בערוץ הציבורי הגרמני הייתי אחראית על סיקור ישראל, הרשות הפלסטינית, ירדן וקפריסין. זה אומר לדעת כל הזמן מה קורה בכל אחד מהמוקדים האלה, להיות בקשר רציף עם גורמים פוליטיים וחברתיים באזורים הללו וכמובן לצאת לשטח, לראיין, לצלם, לערוך ולשדר בסוף מוצר מוגמר עבור 20 מיליון צופים גרמנים. לא קל להסביר ללא ישראלים את המציאות כאן וכשאת משדרת בזירה הבינלאומית את גם מחויבת לרמת אובייקטיביות גבוהה הרבה יותר אבל כשאפשר היה ובזמנים שקטים דאגתי להכניס גם חדשות טובות מכאן. חשוב לי שהעולם יידע שישראל זה לא רק פיגועים ומלחמות.

השכלה: תואר ראשון בתקשורת ומדע המדינה מאוניברסיטת תל אביב ולימודי עיתונות בבית ספר "כותרת".

תפקידים קודמים: קודם לכן עבדתי בחדשות 10. תחילה בדסק הסדרות של המהדורה המרכזית שם היה לי העונג לעבוד לצד הכתבים הטובים ביותר בערוץ, ובמקביל שימשתי ככתבת מהדורה ומגישת פינות בתוכניות השונות.

מי פתח לך את הדלת לתעשייה: אפרת אדמון האחת והיחידה. היא הייתה אז העורכת הראשית של אתר "אונלייף". אני הייתי בת בקושי 22 והגשתי לה פיילוט לכתבה. היא זימנה אותי לפגישה, הסתכלה עלי ושאלה איפה כתבתי בעבר. עניתי שבשום מקום. היא התפוצצה מצחוק ואמרה: "אז כדאי שתתחילי כי את עושה את זה מעולה". יום למחרת התחלתי ככתבת קריירה באונלייף. כשרציתי לעשות את המעבר לטלוויזיה היא הראשונה שפרגנה לי. אני לא אשכח לה את זה בחיים.

איפה את בעוד 5 שנים: עושה עוד ממה שאני עושה עכשיו. אני כל כך אוהבת את העבודה שלי. אתה צריך לראות מה קורה איתי כשאני בחופש. אני נוראית, לא רגועה ומטפסת על הקירות.

מה אוכלת לצהריים: סלט ירושלמי של ארומה בלי פטרוזיליה.

פרגני למתחרים: וואו "מתחרים" זו מילה קשה. אני מודה שאני לא רואה בהם מתחרים אלא חברים ומנטורים אבל אני צריכה להתרגל לעובדה שאנחנו כבר לא עובדים יחד אז כמובן כמובן שאני מפרגנת לנדב אייל, ראש דסק החוץ של חדשות 10. אין דבר כזה שנדב לא יודע משהו על נושא מסוים ותמיד יש לו דעה מוצקה, מנומקת ומפורשת (מספיק לקרוא את הטורים המצוינים שלו כדי להבין את זה). הוא איש שיחה מרתק ועיתונאי בחסד עליון והכי חשוב מנטור אמיתי. באותה נשימה ממש חייבת לפרגן גם לאבי עמית, "המפצח" מהמגזין של אושרת קוטלר. אבי הוא מה שחושבים עליו כשחושבים "עיתונאי". פרסום לא מעניין אותו והוא עושה את מה שהוא עושה כי הוא באמת רוצה לשנות משהו מהיסוד. חוץ מזה הוא עושה טלוויזיה מגזינית ברמה שאף אחד אחר בארץ לא עושה. אם אנחנו מדברים על אנשים שלא עבדתי איתם אז אני מפרגנת לעמליה דואק ויונה לייבזון על הפינה המצוינת שלהן "ערך מוסף". הן פשוט מעולות, ביחד ולחוד.