נושאים חמים

"אחרי הבחירות יהיו לא מעט מאמרים של חשבון נפש מקצועי"

בין תופעת ה"טראמפיזם" לשיקולי טראפיק, פרשת המיילים של קלינטון וההתגייסות של העיתונות לטובתה, חוקר התקשורת פרופ' רפי מן סבור כי "התסכול וחוסר שביעות הרצון מהממסד הפוליטי - ימשיכו להדהד גם לאחר שייבחר הנשיא הבא"

חדשות מתפרצות לפני כולם הורידו עכשיו הורידו עכשיו להורדת האפליקציה מ-Google Play להורדת אפליקציה מ-AppStore
העימות השלישי והאחרון בין המועמדים לנשיאות ארצות הברית, הילרי קלינטון ודונלד טראמפ, לאס וגאס, אוקטובר 2016 ( , גטי)
"חשיפה רבת ממדים". קלינטון וטראמפ (צילום: גטי)

אחרי פרשת המיילים של קלינטון, ההטרדות המיניות של טראמפ ומירוץ צמוד ביותר, היום (שלישי) תגיע לקיצה אחת ממערכות הבחירות המתוקשרות, הסוערות והצהובות ביותר בארצות הברית. וואלה ברנז'ה שוחחה עם חוקר התקשורת והעיתונאי לשעבר פרופ' רפי מן מבית הספר לתקשורת באוניברסיטת אריאל, על הקשר שבין שיקולי רייטינג וטראפיק לתופעת ה"טראמפיזם", ועל ההתגייסות של התקשורת לטובת קלינטון.

אתה מסכים עם האמירה שאלו הבחירות שבהן התקשורת האמריקאית הייתה הכי מגויסת?

"קשה להשוות בין עידנים שונים, אבל כבר היו מערכות בחירות לנשיאות שבהם התקשורת נקטה קו אקטיבי מאוד בעד או נגד מועמדים. בהיסטוריה הפוליטית של ארצות הברית זכורה למשל מערכת הבחירות של 1940, שבה שורה ארוכה של עיתונים ניהלה מערכה בעד המועמד הרפובליקני וונדל ווילקי שהתמודד מול הנשיא פרנקלין דלנו רוזוולט. כמעט כל עיתוניה המרכזיים של ארצות הברית תקפו את רוזוולט וניסו בכל דרך לקדם את ווילקי".

נראה שהתקשורת הייתה מגויסת עבור צד אחד – זה של הילרי. היא לא חטאה לתפקידה? ואולי יש פה הטיה מוצדקת?

"קלינטון אכן זוכה לתמיכה בולטת באמצעי התקשורת. הן בסיקור החדשותי והן במאמרי התמיכה. בארה"ב מקובל שעיתונים מפרסמים לפני בחירות מאמר שבו הם מכריזים מי המועמד המועדף לדעת מערכת העיתון, עם או בלי קשר לתכני הסיקור החדשותי של העיתון. אבל זה איננו חידוש אלא חלק ממהלך הנמשך כבר כמה עשורים, שבהם דגל האובייקטיביות שהניפו ארגוני תקשורת רבים הלך והתפורר. תרמו לכך שידורי הרדיו הדעתניים בעיקר של אנשי ימין, והעובדה שבטלוויזיה בכבלים הוקמו ערוצים עם קו פוליטי ברור – פוקס ניוז הרפובליקני-שמרני ו-MSNBC הדמוקרטי ליברלי. במערכת הבחירות הנוכחית חלק ניכר מן המסרים של טראמפ וסגנונו הבוטה (השיח נגד נשים וזרים) טלטלו עיתונאים רבים, והם אכן התגייסו כדי למנוע את בחירתו. סביר להניח שאחרי הבחירות יהיו לא מעט מאמרים של חשבון נפש מקצועי".

קשה להימלט מהתחושה שבחודשים האחרונים יש בתקשורת מעין הכאה על חטא, והיא מנסה להחזיר לבקבוק את השד שהוציאה – טראמפ – באופן בו סגדה לו בפריימריז משיקולי רייטינג וטראפיק.

"בחודשי הפריימריז, הטלוויזיה העניקה לטראמפ חשיפה רבת ממדים, הרבה יותר מזו שקיבלו המתמודדים האחרים במחנה הרפובליקני. הם עשו זאת כי טראמפ סיפק 'שואו' מצוין. ההופעות שלו סיפקו בדיוק את הדרמה שהטלוויזיה רוצה. בשלב הזה השיקול העיקרי ברשתות השידור לא היה פוליטי. ההתנהגות שלהם הראתה עד כמה התיוג הנפוץ גם אצלנו - של 'תקשורת שמאלנית' - רחוק מלהיות מדויק: מרבית העיתונאים, בוודאי בטלוויזיה, אינם חושבים במונחי פוליטיקה, הם רוצים סיפור טוב, שואו וכמובן רייטינג וטראפיק. כאשר התברר שטראמפ מתקרב לבית הלבן, נעשו בכמה רשתות 'תיקונים' בדרך הסיקור. אז החלו לעסוק יותר בבדיקת עובדות, לבחינת טענותיו ואמירותיו של טראמפ. הגישה נעשתה ביקורתית הרבה יותר".

שער הדיילי ניוז טראמפ (סריקה)
"טראמפ סיפק 'שואו' מצוין". שער ה"דיילי ניוז" (צילום: סריקה)

"הסיקור בבחירות המקדימות סייע לטראמפ להפוך מקוריוז לדמות מרכזית"

עד כמה הסיקור של טראמפ הפך אותו למועמד בעל סיכוי רציני לזכות? נדמה שהסקנדלים והשערוריות חיזקו אותו, בדומה לסיקור של נתניהו לפני הבחירות (דו"ח מבקר המדינה, סיקור ההוצאות שלו וכו'). האם הסיקור השלילי יוצר אנטיגוניזם לתקשורת ומקדם את המועמד?

"סביר מאוד להניח שהסיקור הנרחב בתקופת הבחירות המקדימות סייע לטראמפ להפוך מקוריוז לדמות מרכזית. מעבר לכך קשה למדוד 'השפעה', אין לנו כלים אמפיריים לבך. לכל פרסום יש אפקט שונה על קבוצות אוכלוסייה שונות. הכל בעיני המתבונן: מי שתומך בטראמפ רואה בדרך כלל כל פרסום נגדו כמזימה אפלה של מתנגדיו או עלילת דם. מי שמתנגד לו מקבל מפרסומים כאלה חיזוק לדעותיו הקודמות".

בראיון של עורך הניו יורקר דיוויד רמניק לאילנה דיין אצלנו במדור, הוא אמר כי גם אם טראמפ יפסיד, "הטראמפיזם כבר רשם נצחון גדול ומזיק". אתה שותף להערכה? האם אתה מכליל במעגל הנזק גם את התקשורת?

"הנשורת של מערכת הבחירות הזו לא תתפזר במהרה: הקרע שהוצג בעם האמריקאי בכל הקשור לקבוצות מיעוטים ולמהגרים, הביטוי הפומבי הנרחב שניתן לתסכול ולחוסר שביעות הרצון מן הממסד הפוליטי והכלכלי - ימשיכו להדהד גם לאחר שייבחר הנשיא או הנשיאה. גם החשדנות האישית כלפי כל אחד מהמועמדים תשוב ותעלה על סדר היום בכל הזדמנות".

האם נראה בעתיד את ההשפעות של מערכת הבחירות הזאת. התקשורת האמריקאית תישאר אותו דבר או שנחצו קווים מהם אי אפשר לחזור?

"אינני צופה שינויים משמעותיים. הסיבה לכך נעוצה בכך שתפקוד התקשורת במערכת הבחירות הזו הוא חלק מתהליך הדרגתי שנמשך כבר שנים והטענות על הטייה תקשורתית נשמעות כבר עשורים לא מעטים. לכך צריך להוסיף את העובדה שחלק משמעותי מן השיח הפוליטי מתנהל ברשתות החברתיות שבהן אין שום ניסיון לקדם איזון והגינות, ואווירה זו מחלחלת גם לתקשורת הממוסדת".

בית הקלפים טיזר עונה 4 (צילום מסך)
"הקשר לארה"ב התהדק באמצעות סדרות כמו 'בית הקלפים'" (צילום מסך)

"כמו ריאליטי שבו אנחנו מתקדמים לפרק ההדחה האחרון"

מועמדים נוספים בבחירות הם גארי ג'ונסון מהמפלגה הליברטריאנית, וג'יל שטיין מהמפלגה הירוקה – מה תהיה ההשפעה שלהם על התוצאות הסופיות? מדוע הם כמעט ולא זוכים לסיקור תקשורתי בארץ, והאם הם זוכים לסיקור נרחב יותר בארה"ב?

"הסיפור הגדול הוא בין קלינטון לטראמפ, כרגע לא נראה שהמועמדים העצמאיים עשויים או עלולים להשפיע בדרך משמעותית על התוצאה. כרגע מועמדים אלה מצטיירים כלא רלוונטיים לקרב העיקרי. בארצות הברית מסקרים אותם ומי שמתבונן בטבלאות הסקרים המתפרסמות באתרים רואה שהם נוכחים שם".

מה פשר ההתעניינות העצומה של התקשורת הישראלית בסיקור הבחירות בארה"ב? זה נובע משיקולי ההשפעה של הבחירות על ישראל, או שזה יותר קשור למועמד ה"צבעוני" טראמפ?

"יש לכך כמה סיבות: הראשונה, הקשר ההדוק בין ישראל לארה"ב, שהתפתח בעיקר מאז שנות השישים של המאה הקודמת. הקשר הזה התהדק בין היתר באמצעות סדרות שהיו פופולריות מאוד גם אצלנו, כמו 'הבית הלבן' וכמובן 'בית הקלפים'. העיתונות שלנו מסקרת בעקביות את המתרחש בארצות הברית, בשונה מהסיקור הדל של מדינות אחרות. שנית, גם אצלנו התקשורת אוהבת סוג כזה של דרמה. מה שמתרחש באמריקה הוא סוג של תוכנית ריאליטי שבו אנחנו מתקדמים משבוע לשבוע, מדרמה לדרמה, אל עבר פרק ההדחה האחרון. שלישית, הקשר המדיני - לשאלת זהותו של נשיא ארצות הברית עשויה להיות השפעה על המהלכים המדיניים במזרח התיכון, ולכן חשוב לנו לדעת מי יישב בבית הלבן. ורביעית, כחלק מהחלוקה השטחית והרדודה אצלנו בין 'ימין' ו'שמאל', יש מי שרואים במאבק בארצות הברית תמונת מראה של המאבק הזה: טראמפ מתחבר היטב עם הרוח הימנית, קלינטון עם המחנה הנמצא משמאל למרכז".

לסיכום, מן סבור כי "זו מערכת הבחירות שנעשה בה השימוש המקיף ביותר במנגנונים של בדיקת עובדות: מאמץ לבחון, לעתים בזמן אמת, תוך כדי העימותים אם הצהרותיהם של המועמדים אמינות ומדויקות. המאמץ המוגבר הזה להעמיד במבחן את הרטוריקה התעמולתית של מועמדים הוא תרומה חשובה לסיקור הפוליטי של מערכות הבחירות. היה בכך כדי להעניק מעט משקל של תוכן ומהות לשיח, אשר התמקד במקרים רבים בחילופי האשמות ובעיסוק באנשים ובסגנונם ולא בעובדות".