כנס INTV של קשת, שנערך זו השנה הרביעית, ריכז יוצרים ומפיקים רבים מהארץ ומהעולם, וביניהם: התסריטאי והמפיק הווארד גורדון ("הומלנד", 24), התסריטאי מקס פרוס ("משפחת סימפסון", "סיינפלד") תמי סגהר ("בתוך איימי שומר", "בנות") ואת יוצרי, מפיקי The Night Manager וכוכב הסדרה יו לורי.
סטיבן גארט, יוצר ומפיק "מנהל הלילה", אמר לוואלה ברנז'ה כי הסדרות הישראליות האהובות עליו הן "הומלנד" ו"בטיפול". גארט סיפר כי "מה שאני אוהב ב'בטיפול' זה שהיא כמו מחזה. הסדרה הזאת יכולה להיות בתיאטרון, זה מרחב מאוד אינטימי. לפעמים שוכחים ששיחות בין שני אנשים אינטלגנטים ומעניינים במיוחד - אם זה כתוב בצורה טובה, זה יכול להיות מרתק".
פרנק ספוטניץ, כותב ומפיק "תיקים באפלה", דיבר על הקושי בלבנות מתח לאורך הרבה עונות: "זה הרבה יותר מעניין לשאול שאלות מאשר לענות עליהן. יש בעיה עם המתודולוגיה של סדרות, כשאתה נגרר לשאלה ותשובה. מדע בדיוני זה תירוץ לדבר על אנשים ועל מה שחשוב להם - ואתה לא יכול לסטות מזה, ואם תסטה תאכזב את הצופים. כולם באינטרנט צופים בסדרה שלך ומביאים תשובות לשאלות שאתה שואל, ויכול להיות שהם יאהבו את התשובות שלהם יותר מהתשובות שאתה, כתסריטאי, מספק - וזה קורה כל הזמן".
בפאנל "סיפור סיפורים ללא גבולות" אמר ספוטניץ כי "ארה"ב היא תרבות שיווקית באופן טהור. זה לא דבר רע, אבל אתה חייב לעשות תכניות שעושות כסף. תוכניות טובות כמובן, אבל הן חייבות לעשות כסף וזה לפעמים מבטל דברים שאהבת ורצית לעשות, אבל אין להם היתכנות כלכלית".
ספוטניץ' הוסיף כי "עד לפני 7 או 8 שנים, עד שעברתי לאירופה, לארה"ב הייתה טלוויזיה נהדרת ומכרנו אותה לכל העולם מצד אחד, אבל לא קנינו שום דבר משאר העולם מצד שני. אנחנו לא לבד בזה, רוב המדינות בעולם סגורות לתכניות אחרות, מלבד כאלו המגיעות מארה"ב, כי שם עשו זאת הכי טוב. היום זה אחרת. עכשיו יש התפוצצות בביקוש לתוכן ומודל ההפצה בארה"ב השתנה במהירות. יש המון פלטפורמות שלא יכולות לממן 3-4 מיליון דולר לשעת תכנית, אבל הן צריכות להתחרות, אז הן מסתכלות מעבר לים: אירופה, ישראל, איפה שאפשר להגיע על מנת כן להפיק את התכניות האלה".
בפאנל שעסק בנושא "לשנות את העולם בדיחה אחר בדיחה", אמר פרוס כי "אנחנו תכנית מסורתית שמנסה להיות רלוונטית בין מאה למאה." כשנשאל לגבי משך ייצור פרק אחד של הסדרה, ענה כי "התסריטים משוכתבים ומשוכתבים, אנימטורים מגיעים, עדיין יש אנימציה מסורתית שנעשית, אנחנו יכולים לשנות את האודיו עד ליום האחרון אם קורה משהו ואם מישהו חלילה נפטר לפני התכנית צריך לשנות". לטענתו, יש גרעין כותבים שנע בין 5 ל-10 אנשים, אבל "רובם באים והולכים וכל פרק נעשה בסופו של דבר על ידי 15 אנשים".