נושאים חמים

בכירי העיתון סופדים למשה ורדי: "הביא את ידיעות לפסגות מטורפות של הצלחה"

נחום ברנע מתגעגע לאיש ש"לא ליהטט במחשב, אלא ישב על טקסטים"; רענן שקד חב לו את הקריירה ויגאל סרנה נזכר בעורך ש"יכול היה לזהות אייטם טוב ממרחק עצום". וואלה ברנז'ה שוחחה עם כמה מוותיקי ידיעות אחרונות על העיתונאי המיתולוגי שהלך לעולמו

משה ורדי (ברני ארדוב)
"מהסוג שפחות קיים היום בעיתונות המודפסת". משה ורדי ז"ל (צילום: ברני ארדוב)

בכירי וותיקי "ידיעות אחרונות" הספידו היום (רביעי) את העורך המיתולוגי משה ורדי, שהלך אתמול לעולמו. פרשן העיתון נחום ברנע אמר לוואלה ברנז'ה כי "המומחיות של ורדי הייתה ניסוח כותרות, היכולת לתמצת נושא לשתי מילים או למילה אחת אפילו. זאת יכולת מאוד משמעותית כשמדובר בעיתון כמו ידיעות, שמבקש לתמצת אירוע דרמטי ככל האפשר. כקוצר הכותרת - גודל האותיות". עוד אמר, "הוא היה עורך מאוד מקצועי, מהסוג שפחות קיים היום בעיתונות המודפסת כי הוא לא ליהטט במחשב, אלא ישב על טקסטים. מה שהיה בו יוצא דופן הוא שבאמת ידיעות היה כל חייו, הוא יכול היה לבוא לפנות בוקר ולצאת אחרי חצות".

ברנע סבור כי "לוורדי היו חושים טובים מאוד בנוגע למה בסיפור יהפוך לנושא המרכזי ומה לא, ולהיררכיה מבחינת חשיבות הידיעות. עריכה הייתה המיומנות שהוא השתלט עליה - וחי בתוכה. כשהוא היה עורך החדשות של 'הארץ' הוא השפיע מאוד ושינה את אופן הצגת החדשות בעיתון, כי פתאום הגיע עורך שניסח כותרות ויצר חדשות בעיתון שבו הדגש היה על פובליציסטיקה. עמודי החדשות של 'הארץ' הפכו לקריאים בזכותו".

נחום ברנע באזכרתו של דב יודקובסקי (נמרוד סונדרס)
"כקוצר הכותרת - גודל האותיות". נחום ברנע (צילום: נמרוד סונדרס)

"אחראי במידה רבה לעיצוב השפה של ידיעות עד היום"

העיתונאי רענן שקד, שהחל את הקריירה שלו בזכות ורדי, סיפר כי "ורדי הביא איתו תמיד סמכות, ידענות ומקצוענות שהיו כמה ליגות מעל כולם. נדמה שהוא תמיד ידע – מניסיון ומהבנה עמוקה של המדיום – מה נכון להגיש, איך ובאיזה מינון. מבחינה זו הוא אחראי במידה רבה לעיצוב השפה של ידיעות עד היום". הוא הוסיף כי "ורדי תמיד היה מהיר יותר ממני וחד יותר ממני, וגם מהשאר". לטענתו, "הוא היה כמו גוגל כשלא היה גוגל. הוא התאים לטוויטר עוד לפני שהיה טוויטר. כי הוא היה מדבר משפטים קצרים ושנונים. מבחינה זו הוא הקדים את זמנו. הוא בעיקר הביא את ידיעות לפסגות מטורפות של הצלחה בשנים שלו".

שקד גם סיפר על הכרת התודה שהוא חב לורדי: "אני אהיה לנצח אסיר תודה לו. באמת אהבתי אותו והערצתי אותו, הוא היה הראשון שקיבל אותי לעבודה בתקשורת. התקשרתי אליו עוד כשהייתי בצבא, כשהוא היה ראש דסק ב"הארץ", ונפגשנו. הוא היה מאוד מפחיד – אבל רק בגלל שהיה חד, שנון וארסי ומצחיק. הוא תמיד היה כל מה שדמיינתי על עורך בעיתונות כשרציתי להיות עיתונאי. לאחר מכן הוא דיבר עם אמנון רבי ב'חדשות' ואמר לו שכדאי לקחת אותי לשם, אז ורדי בעצם אחראי על השקת הקריירה שלי. אחרי זה נפגשנו שוב בידיעות והוא מינה אותי למבקר הטלוויזיה של העיתון".

רענן שקד (שי אוקנין)
"אחראי על השקת הקריירה שלי". רענן שקד (צילום: שי אוקנין)

"יכול היה לזהות אייטם טוב ממרחק עצום"

העיתונאי יגאל סרנה אמר לוואלה ברנז'ה כי "משה ורדי היה עורך שנולד בעיתון וכל מחשבתו ועולמו הכילו את עיתוני אירופה שהכיר, ובמיוחד נדמה לי את העיתונות הבריטית שאהב והוקיר, ולכן יכול היה לזהות אייטם טוב ממרחק עצום והיה כה מכוונן עד שתשוקת העיתונות הנכונה גברה אצלו על כל מכשול ולכן יכול היה לחצות את גם את ראשית ימיה הקשים, ולהתעקש על סיפור טוב מעל לכל שיקול אחר".

בטור מיוחד שפירסם היום בעיתון העורך הראשי, רון ירון, הוא כתב: "אומרים ששחקנים גדולים נפטרים על הבמה. זה אולי הכי קרוב לכך. ורדי אמנם כבר כמה שנים אינו חלק מהמערכת, אבל כמה סמלי שהוא נפטר בדיוק בשעת השיא של העיתון – והוא נכח פה, כל הזמן. גם אתמול בערב, ממש עד הדקה שבה הגיליון הזה ירד לדפוס. אתם הקוראים, וגם הציבור הרחב, לא הכרתם אותו. אבל עבורנו, העיתונאים ב"ידיעות אחרונות", הוא היה אגדה. אדם חד פעמי. עורך על".

רון ירון (יח"צ , אביגיל עוזי)
"ציני אבל לא ציניקן". רון ירון (צילום: אביגיל עוזי)

ירון סיפר על הכישרון של ורדי "לזהות סיפורים שכולם ידברו עליהם למחרת, לנסח כותרות קולעות, לצייר – בעט האדום הנצחי שלו - את הגרפיקה של עמוד השער. הוא היה חד כתער. ציני אבל לא ציניקן. קמצן במילים, אבל כל אחת פגעה בול. פעם אמר לנו שכותרת קלאסית היא בת שלוש מילים, אבל אם אפשר להפוך לשתיים זה הכי טוב, ואחת זה ממש מצוין. ולכן גם בחרתי לתת לטקסט שאתם קוראים כותרת בת מילה אחת. מילה שמסמלת יותר מכל את דמותו". לסיכום כתב, "אין עורך או כתב שעבד עם ורדי שלא נושא אותו בליבו ובמקלדתו. הנוכחות שלו הייתה כל כך משמעותית ב"ידיעות אחרונות", עד שגם אם עברנו לבניין חדש, ואפילו לעיר אחרת, הוא, או יותר נכון האתוס שלו, עבר איתנו לכאן".