נושאים חמים

הכירו את צביקה קליין

הוא היחיד בתקשורת הישראלית שמכסה במשרה מלאה את ענייני העולם היהודי, עלייה וקליטה, והוא מהבודדים שהתארחו במדור והצהירו בלי היסוס שזה בדיוק מה שהם רוצים לעשות עוד 5 שנים. ומי פתח לו את הדלת לתעשייה?

חדשות מתפרצות לפני כולם הורידו עכשיו הורידו עכשיו להורדת האפליקציה מ-Google Play להורדת אפליקציה מ-AppStore
צביקה קליין (ראובן קסטרו)

(צילום: ראובן קסטרו)


גיל: 34

מה בעצם אני עושה: אני משמש ככתב לענייני העולם היהודי, עלייה וקליטה בעיתון מקור ראשון ובאתר nrg360. אלה תחומים שבעבר היו עיתונאים שסיקרו אותם בכל מערכת עיתונאית בישראל, אך לצערי כיום אני היחיד שמכסה אותם במשרה מלאה בתקשורת הישראלית. העבודה עצמה היא להיות מעין שגריר של יהודי העולם (רוב היהודים לא חיים כיום בישראל) בישראל וגם עבור העולים החדשים, שלעיתים קרובות סובלים מביורוקרטיה ואפליה בעקבות העובדה שלא גדלו כאן. אני אוהב להפתיע, ולהביא סיפורים שהבנאדם הממוצע לא היה חושב שנכנסים לתחום; כגון פרופיל מושקע על חייו היהודיים של הזמר המנוח לאונרד כהן, לעסוק בקשר של מדונה למרכז הקבלה אך גם בנושאי אקטואליה רציניים כגון אנטישמיות ברחבי העולם, ומצבם של היהודים בכל מדינה ומדינה.

השכלה: תואר ראשון במדעי החברה והרוח מהאוניברסיטה הפתוחה. רוב הקורסים עסקו בתקשורת; לצערי 98 אחוז מהם לא הועילו לי כלל בעבודתי העיתונאית. אלה שנהניתי מהם דווקא היו ממדעי הרוח, והעשירו את ידיעותיי בתחומים שונים בחברה הישראלית וביהדות.

תפקידים קודמים: שימשתי בתפקיד כתב לענייני העולם היהודי גם בעיתון מעריב בתקופתו של המו"ל שלמה בן צבי. הקמתי מחדש את ערוץ nrg יהדות המיתולוגי וערכתי אותו במקביל לעבודה בעיתון. לפני רכישת מעריב שימשתי כרכז דסק החוץ של מקור ראשון. אני מהזן הנדיר של דוברים/יחצ"נים שעברו צד והפכו לעיתונאים. עבדתי במשך 5 שנים כדובר של תנועת בני עקיבא העולמית ועשיתי יח"צ לגופים כגון ההסתדרות הציונית העולמית, משרד החוץ, מרכז מורשת בגין ואחרים. את השירות הצבאי עשיתי בחטיבת דובר צה"ל, שם הקמתי את "דסק תקשורת דתית וחרדית" שלצערי כבר אינו קיים היום.

מי פתח לך את הדלת לתעשייה: את הדלת לעולם העיתונות פתח לי ראש מחלקת החדשות של מקור ראשון ישי הולנדר כאשר נכנס לתפקידו לפני קרוב ל-6 שנים. נפגשנו במקרה באירוע העשור של אתר "כיפה" והתחלנו לדבר על עולם התקשורת – השאר הסטוריה. מי שתמכו במהלך וגרמו לי להיות עיתונאי טוב ומקצועי יותר הם אלעד טנא, כיום סמנכ"ל דיגיטל בתאגיד השידור הציבורי, לשעבר עורך מוצש ועורך ראשי של אתר nrg ואורי גליקמן, לשעבר עורך מוסף 'סופשבוע' במעריב ו'דיוקן' ו'מוצש' במקור ראשון.

איפה אתה בעוד 5 שנים: אני מקווה שבעוד 5 שנים אעשה את מה שאני עושה היום בצורה טובה ומורחבת יותר. אשמח להרחיב את הפלטפורמות בהם אני מסקר את העולם היהודי; בעיניי בטלוויזיה וברדיו יש הרבה יותר מקום לעיסוק בעולם היהודי, בסיפורי צבע, בראיונות אישיים ובחקירת תופעות סוציולוגיות מרתקות. מקווה גם להיות אחרי כתיבה של ספר או שניים – אשר מבשילים בימים אלה ממש.

מה אוכל לצהריים: מאז שנולדו לנו התאומים גיליתי מחדש את הקפה. אם פעם הייתי שותה כמה כוסות בשבוע, כיום אני מגיע גם ל-4 כוסות ביום – לעיתים אף יותר. הייתי רוצה להגיד שאני אוכל סלט לארוחת צהריים, ואני אפילו אוהב ירקות, אבל לרוב זה יהיה כריך מושקע כלשהו. כיליד ארה"ב אני מאמין בכמה שיותר ממרחים ורטבים כדי לגרום לכך שהאוכל לא יהיה יבש. גם אם מדובר בזבל של ממש.

פרגן למתחרים: אני מאמין שכתב תחום חייב להיות מאוהב בנושא הסיקור, להיות שגריר של העולם הזה כלפי חוץ. כזה הוא כתב החרדים של 'ישראל היום' יהודה שלזינגר, שלא רואה את תפקידו רק כמבקר של החברה החרדית, אלא מביא את הסיפורים היפים והאישיים מתוך החברה הכה מיוחדת הזו. בתחילת דרכי הוא עודד אותי לנטוש את חדשות החוץ ולהתמקד בתפוצות, ועל כך אני חייב לו הרבה. אה, ולימים הוא גם הפך להיות גיסי. קצת נפוטיזם לא הרג אף אחד.