נושאים חמים

עריפת ראש: פרידה מהגיליון המודפס של "ראש 1"

מעליית הנוער ועד ירידת החיוניות: בימי הזוהר של "ראש 1", בטרם התמסחרותו והתדרדרותו, הוא היה בי"ס גדול לעיתונאות. אחרי 29 שנה, אתמול יצא הגיליון המודפס האחרון שלו. שגיא בן נון, פעם כת"צ ועורך בעיתון, משוחח עם כתבים ועורכים בולטים בו

חדשות מתפרצות לפני כולם הורידו עכשיו הורידו עכשיו להורדת האפליקציה מ-Google Play להורדת אפליקציה מ-AppStore
שער הגיליון הראשון של עיתון הנוער "ראש 1", שיצא ב-18 באפריל 1988, ועל השער מופיעה עפרה חזר (אתר רשמי , באדיבות הספריה הלאומית)
העיתון כבר לא חי, חי, חי. וגם לא הזמרת. עפרה חזה המאויירת על שער הגיליון הראשון של "ראש 1", שיצא באפריל 1988 (צילום: באדיבות הספריה הלאומית)

"פרטים על ההלוויה יפורסמו בקרוב", הודיעה כותרת במדור הפופ של אהרון מורג, בגיליון הראשון של עיתון הנוער "ראש 1", ב-18 באפריל 1988. על שער גיליון הבכורה כיכבה עפרה חזה המאויירת, אולם התחזית המורבידית לא קשורה לכך שבחלוף כמה שנים אחותה של חזה תזעק "היא כבר גמורה". "זה לא יקרה מחר, גם לא מחרתיים", התנבא מורג, "אבל כבר עכשיו יש סימנים ראשונים לפירפורי הגסיסה של התקליט". מורג הוסיף וצפה כי מה שישרוד בעתיד הן רק הקלטות, הדיסקים וקלטות הודאו. בדיעבד, נבואתו התרסקה: פורמט התקליט שהספיד עדיין חי, חי, חי, ואילו הדיסקים, הקלטות וקלטות הודאו – שחזה להם אריכות שנים - מתו. וגם הפרינט מת. אתמול (רביעי) יצא בפעם האחרונה עיתון "ראש 1" במהדורה מודפסת. בן 29 שנים ו-1516 גיליונות היה במותו. כשנמות יקברו אותנו בבית ידיעות בראשון לציון. פרטים מלאים על ההלוויה יפורסמו בקרוב.

מחזור הכתבים הצעירים הראשון של עיתון הנוער "ראש 1" (סריקה , סריקה מתוך עיתון "ראש 1")
ענת לב אדלר לא השתנתה: מחזור הכתבים הצעירים הראשון של "ראש 1", שנת 1989, מדרגות המערכת (סריקה מ"ראש 1")

עצוב שטומנים את ה"ראש" בחול. הצטרפתי ככת"צ (כתב צעיר) לעיתון בגיל 14, כשנה לאחר הקמתו והעברתי שם את נעוריי עד לגיוסי, והוזמנתי לקדנציה שניה לאחר שיחרורי כרכז כתבים, רכז מערכת ועורך מגזין. עבורי ועבור אנשי תקשורת רבים אחרים, שהחלו את דרכם ככת"צים, "ראש 1" היה בית ספר גדול לעיתונאות, המקום שבו הכל התחיל, שנתן לנו כלים אמיתיים איך לזהות סיפור, לבצע תחקיר ולכתוב כתבה, ועדיף בלי לדחוף שלוש נקודות (...) ושלושה סימני קריאה (!!!), שאפיינו את "מעריב לנוער" והתקאמבקו בעידן זה בסטטוסים בפייסבוק. ימי הזוהר של "ראש 1", מסוף ה-80 לאמצע ה-90, רחוקים מאחור, וכעת בעודנו בימי הסטטוס והסטטיק, נבחן עם סטטוסקופ את גופת העיתון.

שבועון הנוער של ידיעות אחרונות נוסד כמתחרה לאימפריית "מעריב לנוער", בעודו בן 30, עם תפוצה המוערכת במעל ל-100 אלף עותקים. הניסיון הקשה לייצר אלטרנטיבה מזכיר את הקרב לימים בין ערוץ 10 הצעיר לערוץ 2 החזק. תחת העורך הראשון, דוד פז, הוא החל כעיתון לחיילים ולסטודנטים, וניסה להגיע לשני הקהלים – גם צעירים וגם מבוגרים, מה שהתבטא בין השאר בעיצוב גרפי יוצא דופן, בגיוס כוכבי גל"צ כמו ארז טל ואברי גלעד עבור סכומים נכבדים, בכתבות עם מיניות בוטה ומסרים חתרניים. אולם, כ-8 חודשים לאחר שנולד, נעצר הניסיון לייצר אלטרנטיבה ל"מעריב לנוער", ומאותו שלב ועד יומו האחרון "ראש 1" ניסה לחקות את המתחרה המר. קמפיין שליווה את העיתון בתחילת הדרך פנה במוצהר לקוראי "מעריב לנוער", תחת הססמה: "כאן ראש 1, עבור".

מערכת עיתון הנוער "ראש 1", שנות התשעים. מצולמים: העורך אילן יצחייק והכתבים לירון תאני ואביעד רבינוביץ' (סריקה)
נוער, נוער, נוער. אילן יצחייק, לירון תאני ואביעד רבינוביץ' במערכת "ראש 1" (ספק: סריקה)

כשעידן רבי ורועי צ'יקי ארד ערכו מדור חדשות

גיל קהל היעד של העיתון צנח, ועד 1992 הגיע לגיל 14 בממוצע. מספר נקודות ציון עודדו את שחיקת העבודה העתונאית ועליית הבידור – כניסת ערוץ 2 בשנת 1993, חדירת האינטרנט והופעת פייסבוק והרשתות החברתיות. אלה עודדו את התמסחרותו והפיכת העיתון לדל בתוכן איכותי המשקף את בני הנוער בישראל. את הפייט האמיתי הראשון ב"מעריב לנוער" נתן "ראש 1" בתקופה שערך אותו אילן יצחייק, בין השנים 1992 ל-1994, שהביא למהפכה עם זינוק משמעותי ראשון במכירות. אגב, רק בשנת 2006 הושלם המהפך ו"ראש 1" לראשונה גבר על "מעריב לנוער" בתפוצתו, ע"פ סקר TGI. "כשהגעתי לראש 1 הורדנו את גיל קהל היעד מ-18 לגילאי 10 עד 14, כי הבנו שהעיתון לא יכול לעסוק בכל כך הרבה נושאים, וצריך למקד אותו", אומר יצחייק, לימים אחד ממקימי ynet וכיום העורך הראשי של Xnet. "ועדיין, גם בתקופה שלי, העיתון התייחס לאקטואליה: עידן רבי ורועי צ'יקי ארד ערכו מעין מדור חדשות צעיר, בו פרסמו עשרות הכתבים הצעירים אייטמים חדשותיים חביבים ובלעדיים שקשורים לבני נוער. לתקופה קצרה היה לנו גם מדור רכילות מחצר בית הספר שנקרא 'רשע 1', שהיה כל כך מרושע שבסוף סגרנו אותו".

"ב-93', עם הולדתו של ערוץ 2 ופריסת הכבלים, מפת התקשורת כולה החלה להשתנות", מוסיף יצחייק, "ראש 1 גדל בזכות מהלכים שיווקיים ומערכתיים, והתחיל לנגוס מנתח השוק של מעריב לנוער, שהפיץ באותה תקופה כ-80-100 אלף עותקים בשבוע. אנחנו קפצנו מכ-20 אלף עותקים לכיוון ה-45-50 אלף, בזכות הבחירה לעסוק יותר בטלוויזיה. ריבוי הערוצים בטלוויזיה חידד יותר את טעמם של צעירים בתכנים, הדרישה לתכני בידור ומוזיקה עלתה, ובעקבות כך - השתנה גם מיקוד התכנים. גם כלי תקשורת אחרים הבינו שצעירים מעוניינים במידע על התוכניות האהובות עליהם בטלוויזיה וביותר בידור, וירדו אט-אט מהדברים החשובים יותר".

ראש הממשלה בנימין נתניהו מתראיין לכתבי עיתון הנוער "ראש 1", שגיא בן נון, דורון חלוץ, חנן גרינברג ומרב דוד, בשנת 1997 (סריקה)
בימים בהם עוד התראיין לתקשורת: רה"מ נתניהו מתראיין ב-1997 לכתבי "ראש 1" (משמאל לימין) שגיא בן נון, דורון חלוץ וחנן גרינברג. מראיינת שאינה בתמונה: מרב דוד. שני מימין: אופיר אקוניס, בעברו כת"צ של "ראש 1" ובעת הצילום שימש כסגן יועץ התקשורת של רה"מ (צילום: סריקה)

חשיפה: אסף הראל רימה את דודו טופז

בימים שבהם "ראש 1" היה בית ספר אדיר לעתונות, כתביו יצרו תוכן עיתונאי חזק מסוג שנדיר למצוא בעיתוני נוער כיום, ובהם תחקירים, למשל תחקיר הכת"צים על מצב הסנדוויצ'ים בבתי הספר, שבו התברר במעבדה כי 3 מ-10 הכריכים שנדגמו מבתי ספר באיכות ירודה עם מספר גבוה של חיידקים, ושרפי גינת יאכל אבק. וקוליפורמים; סקופים משמעותיים: כשהייתי כת"צ, חשפתי בין השאר שמחצית מלהקת צעירי תל אביב, כוכבת התקופה, בכלל לא גרו בתל אביב למרות שהיתה חובה לכך בבחינות הקבלה. חשפתי גם שאסף הראל רימה את דודו טופז בתוכנית השידוכים שלו בערוץ הראשון וזכה במרמה בכספי ציבור בעוד שאביו משמש כיו"ר רשות השידור. מספר כת"צים אחרים חשפו שמורים בבית ספר לא בודקים בגרויות.

והיו גם ריאיונות הישגיים: אורן ציבלין ראיין את הרב מאיר כהנא, אסף לבנון ראין את פרופ' ישעיהו לייבוביץ', עופר ורדי ראיין את המוהל הצעיר ביותר בעולם, בן 13, וריאיונות עם פוליטיקאים לאורך השנים. כותב שורות אלה ביחד עם עוד כת"צים ראיין ב-1997 את בנימין נתניהו, את הנשיא לשעבר שמעון פרס ז"ל, את רה"מ לשעבר אהוד ברק ועוד. חלק מהראיונות הניבו כותרות של ממש וצוטטו אפילו על ידי נחום ברנע. זה לא שהיתה לפוליטיקאים החלטה אסטרטגית לשמור את הסקופים שלהם דווקא לעיתון נוער. זה פשוט שהם זילזלו מספיק ב"ראש 1", כדי להשאיר את המודעות העצמית מחוץ לחדר, ואז – הו אז – נפלטו להם אמירות עסיסיות; היו גם כתבות צבע מושקעות, למשל דורון אדדי עם דני קרמן בכתבה מיתולוגית שהגדירה את "הפר'ח, הפריק והסטייליסט" – שלושה זנים של בני נוער שהצמיחה ארצנו; קמפיין מצחיק ויצירתי של שרון טייכר להחזיר את קשקשתא (אם תוכנית הרדיו של זרחוביץ' ושלו מתכתבת עם "מה יש" של ארז ואברי, אז הקמפיין להחזרת קשקשתא מתכתב עם הקמפיין להחזרת סמי וסוסו של "מה יש")

ואי אפשר לשכוח כמובן את תת המדור הפופולרי והפרוע "הקו הזרוק", במדור זרוק האלטרנטיבי והמחתרתי, עוד הברקה ממוחו הקודח של אורן ציבלין. היתה זו למעשה מזכירה אלקטרונית, שקוראים הוזמנו להשאיר עליה הודעות עם הגיגים וקשקושים שפורסמו בעיתון, וזה היה גרסת האלפא לסטטוסים ולציוצים כיום, ביחד עם טוקבק אינפנטילי של עורך המדור בתגובה לכל הודעה. בין עורכי הקו הזרוק נמנו אורי גרוס, דורון חלוץ, חגי בעז וכותב שורות אלה. כל אלה ועוד הרבה תוכן איכותי התרחש בעשר השנים הראשונות של העיתון. מאז, הוא פחות היה ראוי לתואר עיתון, התמסחר, מיעט מאוד בתחקירים, בכתבות מעמיקות, בסקופים ובשיקוף מצב הנוער, ובמידה מסויימת הפך בעיקר למגזין בידור ואופנה דהוי לנוער.

אורן ציבלין (באדיבות המצולמים)
התמונה הזאת לא נלקחה מגיליון הנושא ההזוי של "ראש 1" בעריכת דורי בן זאב שהוקדש לכלבים. אושיית הילדים והנוער, אורן ציבלין (צילום: עידו מחלב)

כשאיטו אבירם ניסה לעשות מעריב לנוער

לצד הישגים אלה ורבים אחרים היו כמובן גם בעיות בעיתון. אחת מהן היא חוסר הזהות העקבית של "ראש 1". עורכים התחלפו בקצב מסחרר (בעשור הראשון של העיתון ערכו אותו דוד פז, בונה תירוש, דורי בן זאב, איטו אבירם, אילן יצחייק, ענת לב אדלר, אורן ציבלין ושי כרם), כל אחד בא עם אג'נדה שונה והעיתון שוב ושוב שינה את פניו, מה שפגע בהרגלי הקריאה. רבים מהם ניסו לחקות את "מעריב לנוער", בונה תירוש במידת חיקוי חזקה יותר מכולם, וכשאיטו אבירם ניסה לעשות מעריב לנוער יצא לו חיקוי של מעריב לנוער של עשר שנים קודם. "נוצר מוצר לא מאוד מגובש, שהפך את ראש 1 לסוג של חוות ניסיונות עם קהל יעד לא מדויק, ולאט לאט הורידו את גיל הקוראים", אומר יצחייק. הרגע ההזוי ביותר של השינויים לדעתי היה בתקופה שדורי בן זאב ערך את "ראש 1", ובאופן מוזר הקדיש כמה מהגיליונות לנושאים כמו אופניים, כובעים וכלבים. זה יצירתי ונחמד אם היה מדובר בעיתון הילדים "עיניים", אבל היה תלוש לחלוטין מעיתון נוער "ראש 1" שמעוניין להגיע לקהל רחב. מה שכן, בכותרות שנונות דורק'ה היה חזק. אחרי שביליתי לילה לבן בחוף הים של תל אביב כדי לבדוק איזה טיפוסים מסתובבים בו בלילה, הוא נתן את הכותרת "הים של היום זה לא הים של הלילה".

בעיה נוספת כבר מתחילת דרכו של "ראש 1" היא סקסיזם, שובינזם והחפצת נשים, שהפכה לכתם הראוי לכל גינוי. עוד בימי העורך הראשון והמייסד, דוד פז, הופיעה תמונת עירום מלא (כולל חלק תחתון) ולא אמנותי של שחקנית בשם מרושקה דטמרס; כתבה אחרת שכותרתה "אילת לא מאמינה בבגדים" עם תמונות של נשים חשופות חזה; ושער שבו נראתה נערה יושבת במכנסון קצר על אופנוע, לצד הכיתוב הדוחה: "חתיכת כלי בין הרגליים". גורם שעבד בעתון באותה תקופה, טוען שהעורך דוד פז ננזף על ידי הנהלת "ידיעות אחרונות" על השער הזה;. דוד פז מאשר זאת לוואלה ברנז'ה. "זה היה הקש ששבר את גב הגמל של נוני מוזס, הוא ראה את זה ויצא מעורו", אומר לנו פז, "נוני אמר לי שהוא לא רוצה לראות דברים כאלה יותר בעיתון. הוא אמר לי: הגזמת. תרגע. התפיסה שלי היתה להיות יותר נועז ויותר פרובוקטיבי. בסוף שנות ה-80 לא היתה חשיפה לדברים פרובוקטיביים כמו היום, היתה סוג של תמימות עדיין, ושמרנות יותר גדולה. אני ניסיתי לפתוח את הדלת. אולי הקדמתי את זמני".

היחס המבזה לנשים התרחש גם בתקופות מאוחרות יותר, ובאופן הזוי גם בשנה שבה מרבית מעורכות העיתון היו נשים. במדור "חצים" בשנת 2015 הופיעה כפולה עם שני שאלונים: אחד פנה לבנות תחת הכותרת "באיזה מקצוע תיכשלי השנה?", ובסופו מגלה הבת אם תכשל בהיסטוריה, במתמטיקה או בספורט; ובצד השני של הכפולה חידון לבנים "באיזה מקצוע תצטיין השנה?", בסופו גילה הבן אם יצטיין במתמטיקה, בספרות או בספורט. האפשרות שהבת תצליח והבן ייכשל לא הופיעה שם. הכתבה השוביניסטית עוררה תגובות זועמות רבות בפייסבוק. "זאת היתה טעות לשים את העמודים האלה אחד ליד השני, אבל זו טעות שנעשתה בתום לב", אומר גורם ב"ראש 1". "הפמיניזם והשיוויון הם חלק מרכזי באג'נדה שלנו".

"דבר העורך" ב"ראש 1", בתקופה שדורי בן זאב ערך את עיתון הנוער, מתוך הגיליון שיצא ב-3 בינואר 1993 (סריקה)
"דבר העורך", בתקופה שדורי בן זאב ערך את "ראש 1", 3 בינואר 1993 (סריקה)

"נגמרה לי התחרות"

מאמצע שנות ה-90, במלחמה בין "מעריב לנוער" ל"ראש 1", השיווק הפך ליותר משמעותי מהתוכן, תוך קרב מר על הפרסים והמתנות היקרות המחולקים למנויים. בן 14 היה בוחר עיתון נוער כי הוא הציע לו במתנה ליוויס, שהיה אז כה גזעי ללבוש. "אנחנו", אומר יצחייק, "הצענו לראשונה נעלי ריבוק, שזה היה מטורף במושגים של אותה התקופה. אחר כך הענקנו לכל מנוי מערכת מיני-סטריאו. זה נתפש כמוצר יקר שהשפיע גם על יוקרת העיתון, ונתפש גם כעסקה חכמה בעיני ההורים – מה שהביא לעלייה גדולה במנויים. עם זאת, זה יצר גם עלויות מאוד גדולות, ובשנים הבאות זה גם הפך לעומס תקציבי גדול, שחייב את העיתון למצוא מודלים עסקיים נוספים".

ההתמסחרות, חוסר העניין בהישגיות עיתונאית ומינון מטורף של בידור, הובילו את העיתון לשנות את פניו, ולא לטובה. אורן ציבלין, אושיית ילדים והנוער, סופר, פרסומאי, לשעבר עורך "ראש 1" וכיום הבעלים של "מעריב לנוער", אומר לנו: "ברגעיו האחרונים 'ראש 1' ניסה ללכת לכיוון של מגזיני הנוער האירופאיים, קצת כמו ה- 'Smash Hits' למיניהם. 'מעריב לנוער', אגב, בחר ללכת לקו איכותי וגבוה יותר, עם המון סיפורים, ידע כללי וטיפה תחקיר. ראש 1 הלך לכיוון פחות איכותי. אבל חשוב להגיד שעד הרגע האחרון 'ראש 1' היה עיתון לאומי, מכובד, מתחרה ראוי. בהיבט הזה, כמתחרה אני יכול להגיד על העיתון הזה רק דברים טובים. אני יכול לא להסכים עם קווים קונספטואליים מערכתיים שאנחנו לא הלכנו אליהם, אבל בגדול הוא היה מוצר ראוי עד הגיליון האחרון שלו. ואנחנו מאוד מצרים על לכתו מהעולם. נגמרה לי התחרות. וזו בעיה, שוק שאין בו תחרות. עצוב לכולנו".

דנה זקס, עורכת "ראש 1", מתארת את שינוי המגמות של העיתון המודפס בשנים האחרונות באופן אחר מבעלי העיתון המתחרה, מן הסתם. "היום יש יותר נטיה לסלבס מחו"ל", היא אומרת. "הכוכבים הם יותר כוכבי רשת. יש הרבה בידור. נכנסנו חזק לענייני אופנה. יש פחות תחקירים שקשורים בבידור. יש הרבה דיבור על מיניות, מיגדר וחיפוש עצמי. והרבה דיבור על ביריונות, שהרבה ממנה נובעת מהרשת. אני חושבת שפעם היו יותר דיבורים על רכילות וסקס של סלבס לעומת היום".

שלושה מעורכי "ראש 1" לשעבר, בונה תירוש, אילן יצחייק ורוני קוטק (באדיבות המצולמים , באדיבות אילן יצחייק)
שלושה מעורכי "ראש 1": בונה תירוש (משמאל), אילן יצחייק ורוני קוטק (צילום: באדיבות אילן יצחייק)

מארז טל ועד מלכת היופי רינה מור

עיתון הנוער, שמערכתו שכנה בעבר בגבעתיים, ברחוב עליית הנוער, נמצא עכשיו בירידת החיוניות. אבל כפי שנהוג לנחם - רבים מילדיו חיים ובועטים ונמצאים בכל מקום בתקשורת הישראלית. בין העיתונאים, אנשי התקשורת והיוצרים הבולטים הרבים שעבדו בראש 1 בתחילת דרכם וזכו להצלחה (רשימה חלקית, לפי סדר א"ב): אורי גרוס, אילן רועה ז"ל, אלון אמיר, אמי רובינגר, אמיר חצרוני (תחת שם העט אמיר חפץ), אפרת שלום, ברי פרידלנדר, דורון אדדי, דורון חלוץ, דנה דרבינסקי, דנה קסלר, חגי בעז, חנן גרינברג, יובל נתן, ליטל שמש, לירון תאני, מאיה לוין, מורן רגב, מיכל פליישר, מירב ארלוזורוב, מרב דוד, מרב סריג, מרלין וניג, נחום מוכיח, נעם וינד, סיון רהב-מאיר, עומר ברק, עידן רבי, עירית דגני, ענת לב אדלר, רון לוינטל (תחת שם העט טל לוין), רועי צ'יקי ארד, שי כרם, שירלי מושיוף, שרון טייכר ושרית סרדס. וגם כותב שורות אלה. בנוסף לכאלה שהחלו את דרכם בעיתון, גויסו אליו גם שמות מוכרים כמו ארז טל, אברי גלעד, גבי גזית, מירב מיכאלי, טל פרידמן, משה פרסטר, דידי הררי, אורן ציבלין, דורי בן זאב, אורי גלר, שרון קנטור, גיורא חמיצר, גלילה רון פדר עמית, מלכת היופי רינה מור ועוד.

"מוזר ומעניין" הוא לא רק שם מדור שהיה ב"מעריב לנוער" אלא גם הגדרה הולמת לעובדה ששני כתבים מובילים בהארץ בשנים האחרונות הגיעו לראש 1 ולמעשה לעתונות בזכות אייטמים עליהם במדור זרוק, בראש 1, שעסקו באוספים משונים מצעירותם: דורון חלוץ אסף שטרות, ורועי צ'יקי ארד אסף "חיפושיות שהיו אז נפוצות בשם חומיינים, הובאו כדי לכרסם את היתושים או משהו כזה, אבל גרמו צרות גדולות עוד יותר", מספר צ'יקי, "עשו עלי כתבה במדור 'זרוק' כאספן חומיינים ומאז 1991 אני בעיתונות, חב תודה לחרקים".

אורי גרוס (באדיבות המצולמים)
"אני מודה שאהבתי יותר לערוך את העיתון הפנימי והבועט של הכתבים מאשר להביא תחקירי עומק". אורי גרוס (צילום: באדיבות המצולם)

"כל מוצרי הפרינט ייסגרו, גם בזה ראש 1 הוא חלוץ"

עריפת הראש של עיתון הנוער הציפה בזיכרונות גם את הכת"צ לשעבר, התסריטאי ויוצר הטלוויזיה, אורי גרוס ("רק בישראל", "השיר שלנו", "או-בוי", "לצבי יש בעיה"), מהבוגרים המוכשרים והמוצלחים של העיתון. "הייתי ילד בן 15 שאוהב לכתוב ואין לו איפה, ואז הגיע ראש 1 לחנויות וזה היה אחר מכל מה שהכרתי כקורא של מעריב לנוער, חדשני וניסיוני ונראה טוב ומצחיק", הוא אומר לוואלה ברנז'ה. "במהלך הזמן כקורא אני זוכר שהופתעתי לגלות שהשמות שכותבים שם זה 90% בני 14-18 למרות שלא נתנו להם שום תואר מיוחד. כתבתי מכתב משתפך במכונת הכתיבה המתפרקת שהיתה לנו בבית ואחרי שבועיים הגיע טלפון מרכזת הכתבים שאני כנראה חייב לה הרבה מאוד - סוניה סתיו מרמרי, שהזמינה אותי לפגישה. הייתי בשוק כשהיא אמרה לי את שלוש המילים הקסומות '50 שקל לעמוד', לא האמנתי שעומדים לשלם לי סכומים מטורפים כאלה על כתיבה".

"ראש 1 היה הבית השני ולפעמים הראשון שלי כמה שנים", מוסיף גרוס. "הגעתי לשם ישר לתוך רצף של מהפכות עריכה ועורכים ראשיים שהתחלפו אבל הצלחתי למצוא את המקום שלי לתקופה הזאת בין דפי העיתון בתור המצחיקן ואני מודה שאהבתי יותר לערוך את העיתון הפנימי והבועט של הכתבים מאשר להביא תחקירי עומק... אני מעריך אותם מאוד על ההחלטה להפסיק להדפיס את העיתון, זה כאילו עצוב אבל האמת שכל מוצרי הפרינט ייסגרו מתישהו, ממש כשם שאיננו נוסעים עוד בכרכרות, וכל הכבוד לראש 1 שגם בזה הוא חלוץ בין מגזיני הנוער".

כתבה במדור "זרוק" של עיתון "ראש 1" מתחילת שנות התשעים, שחשפה שמחצית מלהקת "צעירי תל אביב" כלל אינם מתל אביב (סריקה)
חשיפה של שגיא בן נון במדור "זרוק" של עיתון "ראש 1": מחצית מלהקת "צעירי תל אביב" כלל אינם מתל אביב (צילום: סריקה)

צעירים, שטופי הורמונים וסקרנים

בניגוד לגרוס, יש מי שמרגיש עצבוביות מטמינת הראש בחול. "כואב הלב על סיומו של המיזם הזה אבל זו דרכו של עולם", אומר רון לוינטל, כיום עו"ד המתמחה בתחום הדיבה, ולשעבר כוכב גל"צ וכתב ועורך בראש 1 (תחת שם העט טל לוין), שבין השאר ערך את מדור זרוק המיתולוגי. "היינו צעירים, שטופי הורמונים וסקרנים, בעידן שלפני נפיצות האינטרנט והרשתות החברתיות, ותיווכנו מידע רב לצעירים על כוכבי פופ, טרנדים ורכילויות בית ספריות. לפעמים הבן הסורר של ידיעות אחרונות, לפעמים הילד הזנוח".

"יום אחד, סוניה סתיו שהייתה אחת העורכות, הכניסה אותי לחדר אחד עם בחור צעיר מוזר בשם יעקב אוזן, שביקש להתראיין על להקת הרוק הקומוניסטית שהקים – 'גמלי הרחוב'. זה היה מפגש הזוי שהוליד את הכתבה "אנחנו קרציות על אמא טבע. זמן קצר לאחר מכן הוא עבר לגור איתי כשותפים בדירה, שינה שמו לאוז והקים את להקת 'טיפקס' בסלון הבית".

"את הדברים הראשונים שידעתי על עולם העיתונות, למדתי שם", אומרת המאיירת והמעצבת עירית דגני, שהיתה מפיקה וכתבת בידור בראש 1. " את המחשב גיליתי שם. את העיצוב הגרפי - ואת משיכתי אליו - גיליתי שם. יצרתי שם קשרים שחלקם גילגלו אותי לתחנות הבאות בחיי, וחלקם מחזיקים עד היום. ראיינתי אמנים שאהבתי, כולל אליל נעורים תוצרת חוץ. כל כך הרבה עבודות שהיו לי אחר כך מחקתי, הדחקתי והכחשתי. לראש 1 תמיד נשארה לי פינה חמה בלב, גם בתוך כעסים שהציפו אותי לאחר העזיבה. אני מניחה שזו הגדרה לא רעה בכלל למילה 'בית'. וזה היה ביתי"

פרודיה על עיתוני הנוער בישראל בתוכנית "העולם הערב", בהשתתפות קרן מור, ארז טל ואברי גלעד (שני האחרונים הינם בוגרי "ראש 1")

"זה ממש מטומטם, מאיפה נשיג פוסטרים?!?!?"

אורן ציבלין, מה גרם ל"מעריב לנוער" שבבעלותך לשרוד, בשונה מ"ראש 1"?

"מעריב לנוער זאת יחידת גרילה מיומנת. מערכת של 8 אנשים רעבים, ממוקדים ומפוקסים על עצמם שיוצרים עיתון איכותי ורזה. מערכת הפרינט מייצרת תכנים גם לדיגיטל. והשם של מעריב לנוער, הורה רוצה בהרבה מובנים שהילד שלו יקבל את מה שהיה לו, מוצר מבוקר ומסונן יותר במציאות שאתה יכול להגיע לכל פיסת מידע מעריב לנוער מגן עליך. יש משהו רטרואי מגניב בעיתון. אנחנו הולכים לשרוד עוד המון שנים".

ב-28 בפברואר, עלה באינסטוש של "ראש 1" פוסט בו דנה זקס, מודיעה על הסגירה הצפויה של הגיליון המודפס והמעבר לדיגיטל. נראה שזה היה הפוסט הכי מוגב בהיסטוריה הדיגיטלית של העיתון, עם מעל ל-700 תגובות, ורבות מהן כועסות ומבואסות, למשל: "זה ממש מטומטם, מאיפה נשיג פוסטרים?!?!?", "אומרים לנו להתנתק מהמסך, והם מעבירים את העיתון לתוך המסך... מטומטמים", ו"אולי באמת כבר עדיף לעבור למעריב לנוער".

"מסחור התוכן מנסר את הענף"

מדוע נסגרת גרסת הפרינט של ראש 1, והאם זהו ניסיון נוסף של ראש הממשלה נתניהו להשתיק את התקשורת בכלל ואת עיתון הנוער של נוני מוזס בפרט, על רקע התחרות שלו במעריב לנוער בו כתבה שרה נתניהו בצעירותה? אז זהו, שלא. ההערכה בתעשיה היא ש"ראש 1" לא הרוויח שקל אחד מימיו, לעומת המתחרה שהיה ריווחי מאוד. הודאו הרג את כוכב הרדיו, והאינטרנט הרג את כוכב הנוער, הוא עיתון הנוער. האם "ראש 1" יזכה להצלחה בגרסתו מקוונת בלבד? קשה להתנבא. אולי אהרון מורג יכול לתת תחזית, ואז נהמר שיקרה הפוך ממה שינבא. מה שברור הוא שלא יקל עליו נסיונו לעורר עניין על רקע התחרות הפנימית ב"ידיעות אחרונות" כשמולו אתר הצעירים "פרוגי" של הקבוצה. אכן, משונה היא דרכה של "ידיעות אחרונות" לייצר פלטפורמות מתחרות באותה נישה – "כלכליסט" נגד "ממון", "לאשה" נגד "זמנים מודרנים", Ynet נגד האפליקציה של ידיעות אחרונות. ועכשיו פרוגי נגד ראש 1 (אגב, בתעשיה מסתובבת שמועה לפיה קבוצת ידיעות תסגור את פרוגי, איננו יודעים אם זה נכון או לא).

"האתגר הגדול הבא של 'ראש 1' יהיה איך עושים כסף מאינטרנט, מדיגיטל, מאפליקציות", אומר לנו יצחייק. "המצב היום שונה באופן דרמטי. זה כבר לא מאבק על נתח שוק בין גופי תקשורת, אלא קרב בין גופים שמייצרים תוכן, גם ללא חיבור או מסורת של תקשורת. אם בעבר המתחרה הגדול של 'ראש 1' היה 'מעריב לנוער', היום המתחרה של 'ראש 1' היא אשלי וקסמן בקשי! לא צוחק. תשומת הלב של בני הנוער היום מושפעת ונעה סביב כל כך הרבה מקורות מידע, כולם חינמיים, כולם מופגזים מפידים של רשתות חברתיות, וכולם במרחק קליק. כך, אפילו המפרסמים עצמם הם מתחרים של 'ראש 1', כי הם מייצרים בעצמם תוכן מגזיני שפונה לאותו קהל יעד. מסחור התוכן הופך להיות מאוד בעייתי, מנסר את הענף ומייצר אתגר הישרדותי".

שער הגיליון האחרון של עיתון הנוער "ראש 1", מ-10 במאי 2017 (סריקה)
"ראש 1", שלום. שער הגיליון האחרון של "ראש 1" (סריקה)

"שלום נעורים, להתראות אהבה"

האם באמת הפרינט מת? אז זהו, שלא, אומר ציבלין. "באופן כללי, הקהל הולך לפעילות של הרשתות, האפליקציות והדיגיטל באשר הוא, ועדיין יש תופעה שידיעות מתעלמים ממנה כבר תקופה ארוכה: שני שליש מהנערות בעולם חוזרות לקרוא ספרים. גם בנים, בקצב קריאה אחר. הייתי בפגישה בחברת 'Immediate Media', חברת המגזינים של ה-BBC. הם אומרים שכבר לפני 8 שנים נוצרה התרסקות, והם מדווחים על עצירה ברגרסיה, ואפילו מגמה קלה של עליה. אני חושב שבהרבה מובנים 'ידיעות אחרונות' קצת מיהרו בקבירת מותג הפרינט שלהם".


"נכון, כולם חיים בדיגיטל, גם אני באופן חלקי, אבל כמה שעצוב לי עכשיו לקרוא את הבשורה הדיגיטלית הזאת", כתבה בעמוד הפייסבוק שלה העתונאית ענת לב אדלר, לשעבר עורכת "ראש 1", עם היוודע סגירתו הצפויה של העיתון. "עשר שנים מחיי היו הידיים שלי מלוכלכות בדיו של גליונות ראש 1 שהרגע הגיעו מהדפוס ותאמינו לי, אין לכלוך מרגש מזה. כמו שאין רגע מרגש יותר מאשר הרגע בו העיתונים הטריים נוחתים על הדלפק הצהוב בכניסה, כמו שאין על הריח הזה של הנייר, שמסמם את המוח, ואין על התחושה הזו שמעיפה לך את הלב כשאתה מדפדף פיזית, ברור שפיזית, במה שהיו עד לא מזמן רעיונות היוליים ודד ליינים לחוצים ונושאים שנראו בלתי אפשריים ועכשיו הם עיתון אמיתי שאתה מחזיק ביד ואשכרה יכול להרגיש. והמילים שכבר פסות מן העולם: לדפדף ולתלוש עמוד ושעווה וסכין חיתוך וברומייד והעתק שמש ולהוריד לדפוס ולעשות הגהה מיליוני פעמים כי מה שהודפס אי אפשר לתקן אחר כך, כשזה באוויר. ואולי כאן, טמון כל ההבדל. המדיום הוא בהחלט המסר. שלום נעורים, להתראות אהבה".