נושאים חמים

הכירו את נטעאל בנדל

לכתב ירושלים ומשפט של מקור ראשון ואתר nrg360 יש אג'נדה ברורה ורשימה ארוכה של מפורגנים. אבל השאלה שהוא תמיד ישאל את עצמו לפני שישלח אייטם לעורך היא אחת: "האם גם קלמן ליבסקינד היה שולח את הידיעה הזו?"

חדשות מתפרצות לפני כולם הורידו עכשיו הורידו עכשיו להורדת האפליקציה מ-Google Play להורדת אפליקציה מ-AppStore
נטעאל בנדל (ראובן קסטרו)
(צילום: ראובן קסטרו)

גיל: 28. נולדתי בשבוע שחל בו ט"ו בשבט, כך נולד בעצם גם השם שלי, נטעאל. בגלל שנוטעים עצים בט"ו בשבט, אז נטע- אל. אני לא רוצה לחשוב מה היה קורה אם הייתי נולד ביום השואה. בקיצור, ההורים שלי יצירתיים ומאז אני נושא בנטל. אם כי השם גם עושה לי שירות לא רע בתור עיתונאי.

מה בעצם אני עושה: אני הכתב המשפטי של אתר nrg360 ושל עיתון 'מקור ראשון', יחד עם סיקור העיר ירושלים. שני תחומים גדולים וסוערים במיוחד שהשילוב ביניהם מאתגר במיוחד, אך גם מעניין במיוחד. הזירה המשפטית מרתקת אותי כי היא מלאה דיונים אינטלקטואלים ושאלות באמת משמעותיות שאני זוכה לעסוק בהם כאשר הגבול בין משפט-ערכים-פוליטיקה משמש בערבוביה. יוצא, שאמנם אני כתב משפט אך מתעסק הרבה מאוד בביטחון, בתרבות, בתקשורת, בערבים ומה לא. בשנה האחרונה במובהק האופוזיציה העבירה את פעילותה מבית המחוקקים לבית משפט, כך שכתב משפט הפך גם למעין כתב פוליטי. אני מחפש בעיקר את הסיפור המערכתי, כזה שמספר באיזו מדינה אנחנו חיים וכיצד היא מתנהלת, את התופעה. פחות מי דקר את מי והיכן. בניגוד למרבית הסיקור הפלילי, האפיק הזה מכריח אותי לקרוא עשרות רבות של דפי חומרים משפטיים ביום. תתפלא, אבל אני מת על זה. עמוס עוז או פסק דין של רובינשטיין? 'מהיר ועצבני' או דיון משפט חוזר של עובדיה שלום בעליון? אני לוקח את השני. הכי חנון שלי, אני יודע.

השכלה: תואר ראשון בחינוך, תואר שני בחוג למדע המדינה באונ' תל אביב. בימים אלה בוחן אם ומה הלאה.

תפקידים קודמים: כתב מגזין באתר "כיפה" ושבועון "עולם קטן", עורך משנה ומקים תכניות בערוץ 20 (בהן 'הפטריוטים'), עורך יומן צהרים ברדיו 'גלי ישראל'.

מי פתח לך את הדלת לתעשייה: שירתי בצבא כלוחם בספינות הדבורים בחיל הים. הרבה ים, גריז והקאות. תענוג. מפה לשם, התגלתה לי ירידה בשמיעה והוחלט, לצערי, שלא אוכל להמשיך לשרת על הספינות מאחר שרעש המנועים עלול לדרדר את שמיעתי. קצין שאחראי על שיבוצים רצה לשבץ אותי כמשגיח כשרות, אך התעקשתי וביקשתי למצוא עבורי תפקיד בתחום התקשורת. הוא הפגיש אותי עם דוברת חיל הים דאז נופר לוי ואחרי שיחה הבנו שנינו שנרקם פה רומן (מקצועי בלבד) והיא הביאה אותי לשרת תחתיה. הופקדתי על הוצאת ביטאון החיל וכתיבה חדשותית לאתר חיל הים. זו הייתה תקופה מדהימה שפתחה לי את השער לתחום התקשורת והעיתונות. הסתובבתי בצה"ל כמו ילד בחנות ממתקים (עם הזמן זה הפך לפיל בחנות חרסינה) וכתבתי על כל מה שרק רציתי. התלוויתי לאימונים סודיים של שייטת 13 ושל שייטת הצוללות, הפלגתי לחו"ל בסטי"ל ועוד ועוד. לא מזמן התקבלה החלטה לסגור את עיתון 'במחנה', בניגוד למקובל לחשוב, אני דווקא חושב שזו הייתה טעות. מהניסיון הקטן שלי בחיל הים, לעיתונות הפנים צה"לית יש תפקיד חשוב בהרבה היבטים. ותתפלא, גם בעיצוב הלחימה. אפרט אולי בהזדמנות אחרת.

איפה אתה בעוד 5 שנים: אני מקווה שטוב יותר, מעמיק יותר, חושף יותר, יודע יותר, צנוע יותר, רגוע יותר ועוד יותר ויותר. חשוב לי יותר מה אני אהיה ופחות היכן אני אהיה. אני מאוד אוהב את מקום העבודה שלי. במקור ראשון וnrg360 ישנה אווירה מאוד טובה, חופש פעולה ועורכים שאני מוצא עצמי לומד מהם- מבחינתי זה חשוב.

מה אוכל לצהריים: אז האמת שאני מבשל, ודי אוהב את זה. אני מסוג האנשים שאוהב אוכל ואם מסתכלים עלי, גם בלי זכוכית מגדלת, אני חושב שאפשר יהיה לנחש. בכלל, ישנה תופעה הולכת וגדלה של אנשים שעושים ספורט ונפצעים. לא מדברים על זה אבל זו מכת מדינה. תגיד לי, ראית פעם משהו שנפצע ממזגן?! בכל אופן, אוכל אסייתי נמצא אצלי בעדיפות גבוהה. לא מזמן הכנתי דגים ברוטב קארי וקרם קוקוס. טעמתי וכמעט נפטרתי בעת מילוי תפקידי. יצא מעולה.

פרגן למתחרים: טוב, יש לי רשימה מכובדת. נסתפק בחלק קטן. אם נתחיל במתחרים, אז בתחום סיקור ירושלים זה ניר חסון מהארץ. מביא חומרים מאוד מעניינים. לא מזמן יזמתי יחד עם צביקה קליין כתבה ב'מקור ראשון' במסגרתה הפגשנו את כל כתבי ירושלים לשוחח על חוויית הסיקור של העיר. משה שטיינמיץ מ'וואלה' אמר שניר חסון עשה שינוי משמעותי במעמד תפקיד "כתב ירושלים" במערכות והביא לתובנה שזה הרבה יותר מתפקיד מוניציפאלי רגיל. זה בהחלט מסתדר לי. בתחום המשפט, אני אוהב את כתיבת המגזין של חן מענית מגלובס, אני חושב שהוא עושה שירות נהדר עבור קוראיו שאינם משפטנים. יש לי הערכה לברוכי קרא מערוץ 10, מאוד נהנה מהעבודה שלו. מעבר לכך, קלמן ליבסקינד הוא סוג של מודל עבורי. כבר קרה לי ששלחתי למערכת מוצר עיתונאי מצוין ואחרי שעה לחזור אליו ולשאול את עצמי "האם גם קלמן היה שולח את הידיעה הזו?". במקרה של ספק הודעתי לעורך "חכה עם זה, אני משדרג".

הרשימה באמת ארוכה, אני לגמרי חושב שבתקשורת הישראלית יש הרבה מאוד עיתונאים טובים ומוכשרים. אם רק היינו פחות מאכילים את הקוראים שלנו בכפית הדעתנית, הם היו מקיאים אותנו פחות.