עם העובדות קשה להתווכח: האפוקליפסה המקצועית של ענף העיתונות ריחפה שנים ממעל, והנה הגענו לרגע שבו היא נוחתת על ראשינו כמו טורנדו ומעיפה הכל לעזאזל. חשיכה גדולה יורדת על כל מערכות התקשורת. חופש הביטוי נדרס תחת מכבשי ההון המושחת והשלטון האנטי-דמוקרטי. מאות מפוטרים. קריסה מוחלטת של המודל העסקי. ריסוק טוטאלי של האתיקה העיתונאית. זמנים נואשים.
ואם כך, זוהי עת הצעדים הנואשים. ואין נואשת יותר מפנייתו של ארגון העיתונאים החדש אל ממשלת ישראל בבקשה שתפסיק להפריע ותתחיל לעזור. זה הנידון למוות שרוצה חיבוק מהתליין. זה הקורבן שמבקש ליטוף ממי שאנס אותו. זה ילד הכאפות של הדמוקרטיה שדורש מהביריונים המתעללים בו להיות קצת יותר נחמדים. באותה מידה של נואשות אפשר להוציא חצי מיליון איש מהבית ולדרוש מכנופיית השלטון קצת צדק חברתי. הצחקתם אותם.
לא תוצאה של מחדל בירוקרטי, אלא של מדיניות ממשלה שקולה
אסור להתבלבל: ממשלת ישראל הנוכחית, כמו גם זו שתהיה כאן אחרי הבחירות והמבצע הצבאי שיבטיח כהונה נוספת לבנימין נתניהו, לא תסייע לעיתונות בשום צורה. ומדוע שתסייע? חיסולה של התקשורת החופשית הוא חלק מהמצע הבלתי כתוב של קואליציית הימין הדתית-לאומנית. מצבם של ערוץ 10 ומצבן של החדשות המקומיות אינו תוצאה של מחדל בירוקרטי, אלא תוצר של מדיניות ממשלה שקולה, מכוונת, אידיאולוגית. כל מי שחופש העיתונות יקר לו צריך לחתור להפלתה. הידברות לא תהיה כאן.
מאתיים עיתונאים אמיצים צעדו היום בתל אביב, מובלים בידי ארגון העיתונאים החדש, נקודת האור הגדולה והבודדת בעלטה הכבדה של הענף. להפגין נגד הממשלה זה הרי יותר טוב מכלום. אבל לא הרבה יותר טוב. כן, אפשר לדבר על סיוע ממשלתי לענף העיתונות. אפשר לדבר על הקלות והטבות, על סבסוד מנויים לצעירים, על קרנות תמיכה בלתי תלויות, על המודל הצרפתי והמודל ההולנדי והמודל הסקנדינבי. אבל לא עם הממשלה הזאת.
יש הישגים, יש תקווה
מאז היווסדו לפני קצת יותר משנה, מנווט ארגון העיתונאים בשדה מוקשים של אינטרסים פוליטיים וכלכליים בתבונה דיפלומטית גדולה. יש הישגים. יש תקווה. ישנה תחושת סולידריות מתחדשת, אם מתעלמים משתיקתם המבישה של מרבית העורכים הבכירים והאלפיון העליון של הטאלנטים. אבל הוא ארגון צעיר, בשלבי הקמה ראשוניים, במאבק הישרדות מתמיד מול מו"לים עוינים. שום הפגנה שלו לא תדגדג את מקבלי ההחלטות אם עופר עיני לא צועד בראשה.
ונניח שהיו מפטרים כמה מאות מעובדי הנמלים או חברת החשמל. האם חבריהם היו פונים לממשלה בתחינה לסיוע? או אולי, סתם תחזית משוערת, יו"ר ההסתדרות היה דופק על השולחן ומשבית את המדינה? השתייכותו של ארגון העיתונאים להסתדרות היא עניין בעייתי במובנים רבים, והטיעון המרכזי שתומך בה הוא הגב הגדול והחזק של ארגון העובדים הגדול בישראל. ובכן, הגיעה העת לחמם את שרירי הגב הזה ולהפנות אותו אל הממשלה. גב אל גב. שכם אל שכם.
* ירון טן-ברינק הנו עיתונאי וחבר ארגון העיתונאים
עוד בנושא:
סיקור מיוחד: מעריב על פרשת דרכים
סיקור מיוחד: משבר בערוץ 10
סיקור מיוחד: "הארץ" בפרשת דרכים
המשבר בחדשות המקומיות: העובדים החלו לקבל זימונים לשימועים
ארגון העיתונאים הפגין נגד הממשלה: "תפסיקו להפריע - תתחילו לעזור"