"אנחנו בפתחה של התפרצות מחודשת של הקורונה, זה ברור. אני מקווה שזה לא גל חדש. מה שמפחיד בהתפרצות הזו היא התודעה הציבורית. כל התזה של שר הבריאות וראש הממשלה הייתה שכבר אין קורונה. כל מה שהם דיווחו וסיפרו לציבור הוא שאין קורונה. אסור לשכוח שגם לפני ההתפרצות האחרונה היו כאן עדיין 1,000-2,000 מאומתים ליום", אומר לוואלה! ברנז'ה כתב הבריאות של "ישראל היום" רן רזניק.
רזניק מכסה את תחום הבריאות כ-30 שנה, מתוכן למעלה מעשור, כאמור, בישראל היום. לפני כן שימש ככתב בריאות בקבוצת "ידיעות אחרונות" וב"הארץ", שם החל דרכו במקומון "העיר" ואז בעיתון היומי. לאורך שנים פרסם רזניק כתבות על פרשות שחיתות במערכת הבריאות בישראל. בחלק מהמקרים הועמדו רופאים בכירים לדין בעקבות תחקיריו.
בשיחה בפודקאסט "תיקטוק" של המכון הישראלי לעיתונות, מספר רזניק - זוכה פרס סוקולוב לעיתונות כתובה - על העבודה בעיתון שנחשב עד לאחרונה כמגויס לראש הממשלה נתניהו, המתחרים בטלוויזיה, המפגשים עם שרה נתניהו והחוב שיש לו לגל אוחובסקי.
חלק קטן מהשיחה מובא כאן בכתב. האזינו לשיחה המלאה.
"עשינו עבודה טובה. נסתפק בטובה"
תחום הבריאות בתקשורת נזנח במשך השנים ובשלוש השנים האחרונות חווה רנסנס ופותח מהדורות. עבורכם זה דבר חיובי.
"זה לא מדויק, העיתונות המסורתית והלא המסורתית הקדישו לבריאות לא מעט גם לפני הקורונה. תמיד פחות מפוליטיקה ובטחון, אבל בסקרים תמיד עלה שהצופים והגולשים מתעניינים בבריאות כי הם תופסים את התחום כמשהו שקשור לחיים שלהם וגם למוות שלהם. אני מסכים שעד הקורונה היה יותר נחשב להיות כתב פוליטי".
לא רק זה. אני לא זוכר מתי לפני הקורונה אייטם בריאות פתח מהדורות.
"אז אני זוכר, בגלל שזה קרוב לליבי. הוזמנתי לחדשות 2 כי הייתה התפתחות של חיידק טורף בישראל, היו אייטמים על רופאים שלקחו שוחד ופתחו מהדורות. זה כן היה. אבל נכון שהקורונה מיצבה את כתבי הבריאות הרבה יותר גבוה בעיקר במוכרות של כתבי הבריאות. כולם הפכו לכתבי בריאות - גם הכתבים המדיניים ופרשני החוץ והביטחון הפכו לכתבי קורונה".
התחושה הכללית היא שכתבי הבריאות סך הכול היו די צייתנים לממסד, למשרד הבריאות. זו לא מחמאה.
"אני חושב שבאופן כללי כתבי הבריאות עשו - עשינו - עבודה טובה. נסתפק בטובה. אני לא חושב שהיינו צייתנים. זה היה תפקיד מאד קשה מול גל מתנגדי החיסונים ומכחישי הקורונה, חלקם עיתונאים בפני עצמם וחלקם רופאים בפני עצמם. די להיזכר בסיקור העיתונאי של פרופ' יורם לס בגל הראשון, ועל איך נתנו לו במה.
"יש גם מסעות נגד עיתונאים. באחד הטוקבקים בישרא"ה היום קראו לי בשמות סביב המונחים הנאצים. אבל אני חושב שרוב הציבור מעריך את כתבי הבריאות והייתה פה משימה מאד גדולה. אני לא אפידמיולוג, אבל זה לא היה רק עניין ישראלי, בכל המדינות המגפה הזו נוהלה בתקשורת".
"כמו לדון בסוגיה - האם אושוויץ היה או לא"
אחת הטענות היא שתפסתם קו אחיד, גם בנושא החיסונים. הממשלה החליטה, אבל איך אתם כעיתונאים לא הטלתם ספק.
"אני לא חושב שעיתונאי יכול או צריך להיות אובייקטיבי. הוא צריך להיות הוגן ולהביא את התמונה המלאה. אני הפסקתי את החיסונים כמקרה מיוחד בסיקור מרכת המבריאות שבו התפקיד שלנו הוא לא להביא את שני הצדדים. זה כמו שתדרוש ממני שאבא את שני הצדדים במכחישי שואה, או באנשים שרוצים לקדם פדופיליה. אני חושב שזו תהיה חרפה אם יביאו שני אנשים ויקיימו דיון אם היה או לא היה אושוויץ. ואת זה אני משווה להתנגדות החיסונים - עד כדי כך".
אגב רנסנס, פרשני החוץ המרכזיים בערוצים המסחריים, ערד ניר ונדב איל, המציאו את עצמם תוך כמה חודשים מחדש כאוטוריטות קורונה. יש פה אמירה שמבטאת שטחיות מסוימת. מה זה אומר על התחום בעצם אם תוך שנה אתה יכול להפוך לשחקן מוביל בו?
"אני לא חושב שהם עשו את זה באופן שטחי, בטח לא נדב איל. מגפה עולמית שמכה ככה בעולם - גם כלכלית - זה היה מתבקש שהם יעסקו בזה. אני חושב שערד ניר לקח פוזיציה כזו, על גבול האנטי-חיסונים/הכחשת קורונה - שגרמה נזק לציבור, עד כדי כך. נזק להיענות של הציבור להגבלות או הגנות הקורונה".
ביקורת חמורה על עמית שלך. אני זוכר שהוא דווקא תמך בחיסונים, אבל כן הביע ביקורת על מה שהגדיר כהיסטריה בהגבלות.
"תראה את האמירות שלו שהוא אמר בשידור. אני רוצה להגיד משהו שחשוב יותר מהכול: ההגנה מפני קורונה היא לא רק חיסונים. גם ראש הממשלה בנט ושר הבריאות ניצן הורביץ הציגו את הגל האחרון, האומיקרון כקל. אבל מתו בו מעל 2,000 ישראלים. זה לא קל.
"אני מכיר את ערד ניר ומכבד אותו מאד. אבל פגשתי אותו באיזה פאנל בזמנו וכשנפגשנו במקום ללחוץ לו יד עשיתי לו אגרף או מרפק, והוא התייחס לזה כאילו זה חטא נגד האנושות". (מחדשות 12 נמסר בתגובה: "ערד ניר לא לקח פוזיציה. הוא אינו מכחיש קורונה וודאי שלא מתנגד חיסונים ואף התחסן בעצמו. כעיתונאי בקיא ניר בחן את העובדות והציג תמונה מורכבת לצופים כפי שמצופה בעידן שבו רב הנסתר על הגלוי בהתמודדות מול מגפה עולמית. חבל שרזניק בחר לומר דברים שאין בינם ובין המציאות כל קשר").
מה דעתך על סחר בידיעות שעושים חלק מדוברי בתי החולים לא מעט פעמים על חשבון הסודיות הרפואית של המטופלים שלהם. זה בלט במיוחד בסיפור מירי אלוני.
"אני לא חושב שבתי חולים עושים שימוש נלוז במטופלים כדי ליחצן את עצמם. תראה, גם אני עושה שימוש במטופלים כשפונים אלי עם תלונות על מערכת הבריאות, בלי לחשוף אותם כמובן, כי זה משמש אותי להבליט את הפרשה. הייתה בעיה אחרת באיכילוב, יותר מעניינת, כשהם עשו מסיבת סוף קורונה והיו שם מסרים שערורייתיים הוזמנו אלפי עובדי בית החולים להיכל התרבות. הם חגגו את הסרת המסכות ביום שעדין הייתה חובה לעטות מסכות, ושבועיים אחרי זה חזרה החובה. בית חולים מרכזי בישראל. זה היה שערורייתי".
מה שכדאי לדעת על הרופאים בישראל
היו לך לא מעט תחקירים על מערכת הבריאות בהם פעלת מול כוחות חזקים מאוד ומקושרים מאוד, מה הכי זעזע אותך?
"פרשת הפקרת המנותחים של ד"ר ולדימיר יקירביץ', מנתח הלב באיכילוב שהתברר שיצא בזמן ניתוחים והשאיר אותם עם מתמחים, ולקח שוחד. הדהימה אותי העוצמה של הפגיעה המתמשכת בחולים למרות שהרופאים במחלקה התלוננו על זה בפני הנהלת ביה"ח אומץ - אני מזכיר, אלו רופאים מתמחים שהקריירה שלהם תלויה בו - הנהלת בית החולים בראשות גבי ברבש אז תעתעה וטִיאַטְאָה את זה. פרשה אחרת היא המסע התקשורתי נגד הגבלות מטופלי הנפש בבתי החולים הפסיכיאטרים. מסע משותף לי ולקרן נויבך, אז ברשות השידור. כל יום במשך שנתיים עסקנו בזה, והשגנו תוצאות מאד משמעותיות - בראשן הקמת ועדה של משרד הבריאות ששינתה את הוראות קשירת חולים בבתי חולים. זו הייתה אחת הפגיעות הקשות ביותר בזכויות בני אדם שקיימת. לקשור אדם בכל הגפיים במשך שעות. זה לא קרה באפריקה אלא בישראל".
מה הכי חשוב שלא יודעים או מדברים מספיק בהקשר של הרפואה הישראלית?
"הגילוי הוא שאין משהו שמייחד אותם. יש בערך 30 אלף רופאים רשומים במדינת ישראל. ואגיד את המובן מאליו: הם ככל בני האדם. ישנה קבוצה קטנה של רופאים שהאינטרסים הכספיים שלהם והאגו שלהם יכול להאפיל על כל דבר גם אם הוא פגיעה בחולים וגם אם הוא חלילה מוות. הציבור לא יודע את זה בהכרח. הקבוצה הזו קטנה אבל מספיק גדולה כדי שנצטרך להתריע עליה. הגילוי הזה תמיד מזעזע מחדש".
"נתניהו היה ראש ממשלה ממש טוב"
היית כתב בהעיר, ואז של הארץ, משם עברת לידיעות אחרונות ומאז 2011 אתה כתב הבריאות של ישראל היום. בפרספקטיבה של שלושה עשורים, תן לי על רגל אחת את ההבדלים בין העיתונים.
"החופש שלי בישראל היום לא שונה מהמערכות הקודמות, גם מהארץ שם גדלתי, גם מעיתון העיר שם התחלתי וגם בתקופה הקצרה במגזינים של קבוצת ידיעות אחרונות. מעולם לא הגבילו אותי. אתה יודע, אחד האנשים שכתבתי עליהם לא מעט היה פרופ' זאב רוטשטיין שליווה את כל העבודה העיתונאית שלי במכתבים לעורכים הראשיים שלי בהארץ, בידיעות ובישראל היום במטרה להכפיש אותי. זה לא עזר לו. אני מציין את זה כי הוא איש חשוב, מקושר, חזק וניהל את בית החולים החזק בישראל אז - שיבא. זה היה עוד לפני הדסה. במובן הזה אין הבדל בין העיתונים וקיבלתי גיבוי מכולם".
אתה עובד בעיתון שבמשך עשור מתוך 11 השנים שאתה בו, לא הייתה כותרת שלילית אחת על ראש ממשלה מכהן. לא הרגשת מוזר?
"תשמע, זה לא מדויק, היו דברים שהשתלבו עם נושאים פוליטיים. היה מאבק רופאים שסוקר בהרחבה והיה קשור לנתניהו כראש ממשלה, היה מאבק נגד ליצמן, בי העניין הזה לא נגע בכלל".
איש לא יודע מה עמדתך הפוליטית, אבל יודעים שאתה הומו. יש בעיה להתנהל כך בעיתון ימני שצידד המון שנים בממשלת ימין-חרדים?
"אתה לא באמת חושב שאוטומטית הומו צריך לחשוב שנתניהו ראש ממשלה לא טוב. לא חושב שנקשרה בו הומופוביה או משהו. אני מגדיר את עצמי כאיש מרכז, ואני כן אסתכן בנפשי ואגיד שאני חושב שנתניהו היה ראש ממשלה ממש טוב. הכרתי אותו בכמה מפגשים שהיו אצל חברי הטוב בני ציפר, ואולי גם זה עזר".
ומה אתה חושב על רעיית ראש הממשלה לשעבר?
"היו כמה מפגשים נהדרים, מרתקים, עם שרה נתניהו. ונתניהו עצמו בכלל איש מרתק".
בוא נתייחס להדחה של ביסמוט, ולזה שיממה אחרי, העיתון משנה לגמרי קו וכיוון.
"בכל העיתונים שעבדתי התחלפו עורכים ואף פעם לא יוחסו לזה מניעים פוליטיים. אבל אני לא מיתמם, נתת הסבר וכתבת אותו בטוריך רבות. אני לא מתווכח על זה, אבל אני לא שותף לתחושה הזאת".
הלב עם אוחובסקי
היית הכתב הראשון שסיקר את הקהילה הגאה, הרבה לפני המהפכה. תאר את התחושה אז, את ההכרות עם גל אוחובסקי שלמעשה פתח לך את הדלת לעיתונות.
"גל אוחובסקי קיבל אותי לעבודה בהעיר, שהיה אז או תפס את עצמו כעיתון הכי חשוב בישראל, ומינה אותי מאד מהר לכתב לענייני הקהילה הגאה. עד כדי כך העיתון היה חשוב שהיה שער שלי על זה שמונתה מזכירה לסבית לקיבוץ ראש הנקרה. שער של העיר תל אביב על ראש הנקרה. זה נשמע כמו קוריוז אבל ככה הוא תפס את עצמו, בטח בענייני הקהילה הגאה. והוא תרם המון להתקבלות של הקהילה הגאה בישראל.
"אגב, בזמנו עבדתי גם ככוח עזר במחלקה הסיעודית של איכילוב, ואחרי איזו כתבה, אחת האחיות שהכירה אותי אמר לי בשאט נפש שהיא גילתה שאני גיי, והיא דיברה על זה בשטנה. זה לא היה טריוויאלי.
"גל אוחובסקי הוביל את המאבק, אז עם חזי לסקלי עליו השלום. ואני מקווה שהוא ייצא מאד מהר מהבונקר. בגלל שאני כל כך אוהב אותו וחב לו הלב שלי אתו. אני רוצה שהוא ייצא נקי ציבורית".
הופתעת מהתלונות נגדו?
"הופתעתי, אבל לפחות חלק מהדברים נשמעו לי לא פליליים ולא חמורים. היה לי על זה ויכוח עם קרן נויבך, אמרתי לה שיש לי חבר קרוב ונכון שצריך לחשוב על הקורבנות אם היו, אבל הלב שלי אתו. היא לא הסכימה איתי".