טל שניידר. ראובן קסטרו
טל שניידר/ראובן קסטרו

"כל עיתונאי, לא יזיק לו שיפטרו אותו מדי פעם"

16.10.2022 / 10:35

רגע לפני הבחירות, הכתבת הפוליטית הוותיקה טל שניידר מתייצבת לריאיון לפודקאסט המכון הישראלי לעיתונות: היא יודעת שבעליון מפחדים ממינוי שר עוין, חושבת שהתקשורת צריכה להעניש את הפולטיקאים; ומדברת לראשונה על העזיבה המפתיעה שלה את "גלובס" שביקש "לאזן" אותה

"מבחינת העיתונות הפוליטית אני חייבת להגיד שאחרי 5 מערכות בחירות לאף אחד אין כוח או רצון. רדידות? אני לא מאשימה אותם. בוא נגיד את האמת, כמה אפשר להעמיק פה או להביא סקופים. לא קורה כלום. אנחנו באותה סיטואציה פוליטית כבר 3 שנים", מסבירה הכתבת והפרשנית הוותיקה טל שניידר.

שניידר משמשת מזה שנים ככתבת ופרשנית פוליטית-מדינית. בעבר שימשה כשליחת "מעריב" בוושינגטון, ולאחר שפוטרה בעקבות קיצוצים בשנת 2010, הקימה את הבלוג הפוליטי והעצמאי "הפלוג" והפכה למעשה לחלוצת העיתונאיות העצמאיות ברשת הישראלית, עם עשרות אלפי עוקבים. ב-2017 הצטרפה לעיתון "גלובס" ככתבת לעניינים מדיניים-פוליטיים, וכעבור 3 שנים עברה לאתר "זמן ישראל" בו היא משמשת בתפקיד דומה.

רגע לפני הבחירות, היא מתייצבת - לראשונה - לדבר גם על עצמה. בשיחה בפודקאסט המכון הישראלי לעיתונות, היא מסבירה מה הבדל הגדול ביותר בין העיתונות המסורתית לעצמאית, איך זה שדווקא נשים כבשו את צמרת העיתונות הכלכלית ואיפה נהגו בה באופן השוביניסטי ביותר.

חלק קטן מהשיחה מובא כאן בכתבה. האזינו או צפו בשיחה המלאה.

טל שניידר ודוד ורטהיים בוידאוקסט/עריכה: אביעד בללי

"גם 61 לנתניהו לא מוציא אותנו מהמשבר"

"אני לא מאשימה את חיות. היא מאד מודעת ואני תוהה מה יהיה אם בראש יעמדו שופטים פחות מודעים לנושא. קצת עצוב שבעידן הזה גם נשיא העליון צריך להיות סוג של חיה תקשורתית"

ככתבת פוליטית ותיקה. מה ההבדל בסבב הזה לבין קודמיו?

"יש שוני אובייקטיבי, נתניהו הוא לא ראש ממשלה מכהן, אבל בציבור הרחב לדעתי אין הרבה הבדל. בכלל, ככל שיש יותר מערכות יש פחות קשב לניואנסים ולהבדלים. אף אחד לא מתייחס לקמפיינים, אז בגדול אפשר לומר שאין הבדל".

מבחינת התקשורת, את חשה שיש רפיסות ואדישות או דווקא תחושת חירום?

"אני רוצה לירות לעצמי ברגל, ולהגיד שהיו צריכים להוריד את הסיקור עוד יותר. לא היה מזיק אם התקשורת הייתה 'מענישה' קצת את המערכת הפוליטית ומסקרת עוד פחות. לא ראוי בכלל לסיקור מי עבר למי ובאיזו מפלגה. עברנו כבר 3 שנים של אנשים שעוברים. צריך להתמקד במה התחדש עבור הציבור. אני רוצה לציין לשבח שבחודש אוגוסט המהדורות פתחו רק במערכת החינוך ועסקו בזה יומם וליל, והעבירו את הסקרים לאמצע המהדורה".

"אני חושבת שאסטרטגית, מנהלי כלי התקשורת הגדולים היו צריכים להבין שהפוליטיקאים ניזונים מהברברת הפוליטית ומעודף תשומת הלב שמוקנית להם. אפשר קצת להתעלם מהם, הם לא הכי חשובים במדינה במיוחד כשהם מזניחים אותה. התקשורת יכולה להשאיר אותם מאחורה קצת. לא צריך לסקר את מערכת הבחירות בכזאת אינטנסיביות. כל התקופה של סגירת הרשימות הייתה לא מעניינת".

אז את אומרת שהתקשורת בגדול נותנת בסבב הזה עוד מאותו דבר. גם התוצאה תהיה עוד מאותו דבר?

"הציבור הישראלי לא השתנה, ולא הייתה פה מהפכה דרמטית. אז אני מעריכה בסבירות גבוהה שגוש נתניהו שהיה בין 55 במקום הכי נמוך בבחירות מועד ב' לבין 60 שקיבל במועד א' - יקבל משהו בטווח הזה. מבחינה פוליטית אין פה שום הבדל. העם הישראלי מאד חצוי. הוא מאד אוהב את נתניהו אבל לא מוכן לתת לו לנהל את המדינה. גם 61 לנתניהו לא מוציא אותנו מהמשבר. עם 61 אתה לא יכול להחזיק ממשלה יציבה יותר משנה. הוא ניסה את זה ב-2015, בנט ולפיד ניסו את זה ב-2021 וזה לא החזיק יותר משנה. נתניהו יודע את זה ואני חושבת שהוא היה מעדיף ממשלה רחבה".

טקס הפרישה של שופט בית המשפט העליון, השופט ג'ורג' קרא, 29 במאי 2022. יונתן זינדל, פלאש 90
"יודעת בוודאות שהם מפחדים". שופטי העליון/פלאש 90, יונתן זינדל

בואי נדבר על הפיכת ההחלטה לגבי התמודדות שיקלי ברשימת הליכוד בבחירות. ההרגשה היא שהעליון נכנע לפופוליזם וניסה כמעט בכוח לנקות מעצמו את הדימוי השמאלני.

"קשה שלא לזהות סוג של יש תחושה ששופטי העליון נמצאים תחת לחץ מאד גדול. אני לא חושבת שהם שופטים לפי החלטות פוליטיות. יש פחד היסטרי של ביהמ"ש מכך שיפגעו במעמד. זה משפיע פחות על ההחלטה השיפוטית עצמה אלא יותר על ההחלטות מסביב. לפתוח את הדיונים לצפייה לדוגמה. צפיתי בחיות חמש שעות. היא באה לדיון מוכנה באופן מעורר הערכה, וזה באמת היה קצת כמו לצפות בדרמת בתי משפט. זה הפך להיות סוג של חווית ריאליטי במידה מסוימת. אני לא מאשימה אותה, היא מאד מודעת ואני תוהה מה יהיה אם בראש יעמדו שופטים פחות מודעים לנושא. קצת עצוב שבעידן הזה גם נשיא העליון צריך להיות סוג של חיה תקשורתית. אני יודעת בוודאות שהם מפחדים ממינוי שר שעוין את המערכת".

טל שניידר בתדרוך עם נתניהו, 2017. באדיבות המצולם, באדיבות המצולמים
טל שניידר בתדרוך עם נתניהו, 2017/באדיבות המצולמים, באדיבות המצולם

את בת לשופטת, ועורכת דין בעצמך. גם בעלך בן של שופטת. האינטרס של נתניהו בשינוי פני מערכת המשפט ברור וכמעט ואינו מוכחש. אבל למה לדעתך חצי מהציבור שותף לזה?

"הציבור לא מבין שמערכת משפט עצמאית מגנה על מיעוטים וחלשים בחברה. הוא לא מבין שמינוי של שופטים על ידי הממשלה זה לשלוט בשיקול הדעת שלהם. זה לסגור את בית המשפט העליון. תשאל את העם והוא יגיד לך שצריך גם לסגור חצי מכלי התקשורת כי מדברים בהם יותר מדי. אתה יודע, ב-2015 הייתי נוכחת בחוג בית בקריית גת עם מיקי זוהר. זה היה בתקופה שהיה המון אנטי לערוץ עשר. קם מיקי זהר ואמר להם - 'תקשיבו אני לא יכול לסגור כלי תקשורת'".

ואי אפשר בלי לשאול: אז איך את מעריכה שהמשפט ייגמר?

"קשה מאד לדעת. אני חושבת שיש נגדו ראיות כבדות משקל והפסיקה התקדימית בישראל מאד מרחיבה לגבי שוחד ככה שקשה לי לראות איך הוא יוצא לגמרי מזה. גם לא התרשמתי שההגנה עושה עבודה מדהימה. הם כן חצבו בקיעים פה ושם, אבל הם עושים בעיקר עבודה מדהימה בלמשוך את הזמן. לא יודעת עדיין להגיד כי זה בתהליכים, אבל נראה שנתניהו נמצא במצב משפטי מאד בעייתי".

טל שניידר ב-2018, בבית הלבן. באדיבות המצולם, באדיבות המצולמים
טל שניידר ב-2018, בבית הלבן/באדיבות המצולמים, באדיבות המצולם

"יש מערכת ויש שיקולים של עיתון"

עבדת במעריב ובגלובס, אבל גם ב"פלוג" וב"זמן ישראל". מה ההבדל הגדול ביותר בין העיתונות המסורתית לעצמאית?

"כשיש נייר עיתון צריך להאכיל את המפלצת הזאת בלי קשר לאירועים. יש גם עניין של עריכה או עם מי להתייעץ. בפלוג הייתי לבד הרבה שנים והיה חסר סיעור מוחות. בגלובס הסיעור היה מאד מפרה וכיפי. בכלל, אני חושבת שלעשות שינויים וזרוק את עצמך למקומות חדשים זה חשוב. לא נעים להגיד, אבל כל עיתונאי לא יזיק לו שיפטרו אותו מדי פעם. אני לא מכירה עיתונאים שלא פוטרו".

פוטרת רק ממעריב.

"ב-2012-13 חפץ נכנס לעיתון, ובאיזשהו שלב הפכתי לפרילאנסרית וזה היה בלתי אפשרי מבחינתי. את גלובס עזבתי מרצוני אבל אתה יודע, יש מערכת ויש שיקולים של עיתון".

קרה פעם שביקשו ממך לכתוב על דברים שלא הסכמת?

"לא. יכולים לבקש ממך לעשות דברים שאתה פחות מעוניין, אבל זה לא נעשה בכפייה. במערכת גלובס היו מספיק עיתונאים ואם העורכת הרגישה שלא מתאים לך או משהו היא הייתה מוצאת דרך לתמרן את זה ולתת למישהו אחר. אם אתה לא רוצה מוצאים מישהו אחר שיעשה".

כשברקע הרשתות שמחדדות את העיתונאי כפרסונה והדימום הכרוני של הענף, נראה שמעמד העורך כפי שהיינו רגילים אליו, הולך ונחלש. את מסכימה איתי?

"תלוי מאד מי. אתן לך דוגמה ששנינו מכירים - רועי ברק (כיום עורך חדשות החוץ של גלובס ד.ו) היה ראש החדשות בעיתון, והוא היה מאד נוכח ומאד תובעני והוא לא הרפה מהטקסטים. כשאתה יודע שאתה עובד עם עורך כזה אתה מבין שאתה חייב להיות מאופס על עצמך ואתה יודע שהם לא יעלו בלי עריכה מקצועית. באונליין זה קצת שונה. נניח אצל בירנית גורן (בזמן ישראל ד.ו) הבחירה של הכותרת והתמונות מדהימה לדעתי. זה נכון שכשאין פרינט ואין מגבלת נדל"ן, זה אחרת".

טל שניידר ושמעון ריקלין בטוויטר. צילום מסך, צילום מסך
ביקורת מצד תומכי נתניהו/צילום מסך, צילום מסך
"לגבי גלובס, חשוב להגיד שיש שם תחלופה מאד גבוהה של אנשים. חשבתי על זה לאורך השנים. זו לא רק אני. אני חושבת שהם מייחסים ערך מאד גדול לשם גלובס ולא מייחסים ערך כמעט לשמות של העיתונאים"

את היית שם לפני כמעט שני עשורים כחלוצת העיתונאיות העצמאיות עם עשרות אלפי עוקבים, והיום כמעט ואין דרך לשרוד כעיתונאי ללא נוכחות ומיתוג דיגיטליים. מה השתנה מאז מבחינתך?

"נוסטלגיה זה כיף. נכנסתי לפייסבוק ב-2007 ולטוויטר ב-2008 כשעוד הייתי כתבת בארה"ב ומערכות פה לא התייחסו למדיומים האלו. אני מההתחלה התייחסתי אליהם כאל מדיומים מקצועיים ולא חברתיים. אמרתי מה קשור חברים. הפוליטיקאים לא הבינו מה אני עושה.

אבל היום הפייסבוק הוא מדיום אישי שמיועד לדודות וחתולים, והטוויטר אלים מאי פעם.

"מבחינתי הפייסבוק הוא כלי עבודה לגמרי וגם הטוויטר. אבל יש לי ילדים גדולים ואני רואה שהם הם לא בפייסבוק בכלל, וגם לא בטוויטר, רק בטיקטוק ובאינסטגרם, ואתה רואה לאן זה הולך.

"לגבי האלימות בטוויטר אני מסכימה וזה כבר הרבה מאד שנים. אני זוכרת שתמיד הופעתי ברשימות השנואים ביותר בטוויטר. אני ראיתי בזה משהו טוב כי זה אומר שהקהל מגיב, ופעם אחת צילמתי והראיתי לאמא שלי והיא נלחצה. המזל הוא שהמציאו את כפתור המיוט. אנשים שכותבים עלי דברים מטורפים שכחתי מקיומם".

את יכולה לשכוח, אבל אולי יש להם השפעה בכל זאת. לא מעט תומכי נתניהו בתקשורת כינו אותך בזמן שעבדת בגלובס "רכילאית" ו"שמאלנית". והנה, העיתון מחליף את הכתבת הפוליטית הבכירה שלו בעיצומו של המשבר הפוליטי החמור ביותר שהיה כאן, וממנה תחתיה כתבת דתייה וימנית. מה חשבת על זה?

"הייתה המון ביקורת עלי ברשתות, ובלי קשר לטל שניידר רצו לעשות איזון פוליטי. הביאו עוד כתבת (שירית אביטן כהן ד.ו) שלדעתי מוכשרת מאד ורצו שנעבוד ביחד. בגלל שיש שם עוד כתב פוליטי לא הבנתי איך בדיוק זה יעבוד עם עוד כתבת במשבצת הצפופה הזאת. לא הבנתי למה עיתון כלכלי צריך כל כך הרבה כתבים פוליטיים ותכלס הרגשתי מיותרת".

מה את חושבת על התהליך הזה?

"לדעתי זה תהליך מיותר. אני לא הרגשתי צורך בכל האיזונים האלו. אבל תשמע, אני לא מו"לית של עיתון וזכותה. רציתי להמשיך להיות כתבת פוליטית אבל כשראיתי שאנחנו צריכים להיאבק על הפירורים, לא התחברתי לרעיון ובאמת העדפתי להתרכז בסיקור התעשיות הביטחוניות. זה מה שהצעתי להן והן שמחו מאד וקפצו על המציאה. כעבור כמה חודשים קיבלתי הצעה מאד מפתה מזמן ישראל והחלטתי שזה הזמן לעבור הלאה ולא נשארו משקעים.

"לגבי גלובס, תשמע, חשוב להגיד שיש שם תחלופה מאד גבוהה של אנשים. חשבתי על זה לאורך השנים. זו לא רק אני. אני חושבת שהם מייחסים ערך מאד גדול לשם גלובס ולא מייחסים ערך כמעט לשמות של העיתונאים. הם לא המציאו את זה, גם במעריב (אז תחת שליטת דנקנר ואז בן צבי ד.ו) בזמנו זה היה ככה. בכלל, עיתונאים רגילים לחשוב שהם מרכז העולם, ובאה מו"לית ואומרת 'אתה הלכת ואתה חזרת, זה לא כזה ביג דיל בשבילי ומה שחשוב זה גלובס'. בקונטקסט הזה, ברור שעיתונאים באים והולכים בקצב גדול, ודרך אגב, אתה רואה שזה ממשיך והעיתון לא קורס. הנה, הלך להם כותב טורים מוכשר (דרור פויר ד.ו), ואתה רואה שהעיתון שורד.

"ועוד משהו. הגישה הניהולית הזאת עומדת בניגוד מוחלט לידיעות אחרונות או לחדשות 12, שם יש גישה הפוכה של מו"לים. ומאד מקפידים על שמות הכתבים לאורך שנים ונותנים לעיתונאים את המעמד שלהם לעד. אגב, גם בגלובס לא מפטרים, אנשים הולכים בעצמם".

עיתונים כלכליים. ShutterStock
"דומיננטיות נשית ברורה". העיתונות הכלכלית/ShutterStock

"מעולם לא הסכמתי לעשות דברים בחינם"

"כמות האנשים שאומרים לי שהם לא צופים בטלוויזיה בכלל היא עצומה. במובן הזה, חדשות 11, 12 ו-13 משלמות פה מחיר על עידן טכנולוגי אחר. אין סיבה שאני ואתה נשב עם העיניים על המסך כל הזמן כשיש לנו כל כך הרבה אפשרויות"

יש לך הסבר לירידה בצפייה בחדשות בטלוויזיה?

"בזה שיש לך 20 אלף אפליקציות ומסכים. היום כבר לא מסתכלים באמת בטלוויזיה, אנחנו עם העיניים על הנייד או על האייפד. הביזור הזה גורם לירידה משמעותית. ישנה גם עלייה מטורפת בהאזנה לפודקאסטים ואני שמחה על זה, לא בגלל שאנחנו מדברים עכשיו בפוד, אלא כי לדעתי זה מדיום מהמם. אגב, אחד הדברים שהכי נהניתי בהם בגלובס ונתנו לי ללכת עד הסוף עם זה היה הפודקאסט 'המדריך לטרמפיסט' עם אורי פסובסקי.

"כמות האנשים שאומרים לי שהם לא צופים בטלוויזיה בכלל היא עצומה. במובן הזה, חדשות 11, 12 ו-13 משלמות פה מחיר על עידן טכנולוגי אחר. אין סיבה שאני ואתה נשב עם העיניים על המסך כל הזמן כשיש לנו כל כך הרבה אפשרויות".

נשים בתקשורת - איך את מסבירה את השליטה שלהן דווקא בגזרה הכלכלית, עם עורכות ראשיות לכל העיתונים בתחום?

"אני חושבת שזה קשור להצלחה הנשית בבנקאות ובפיננסים ושוק ההון בעשורים שקדמו לזה. ראית אז איך נשים מינו אחת את השנייה. לא רק מנכ"ליות אלא גם דירקטוריות, גם בענף הביטוח. גם היום ברשות ניע וברשות להגבלים עסקיים עומדות נשים. בשוק הזה, שאולי בגללו בכלל קמה העיתונות הכלכלית, יש דומיננטיות נשית ברורה".

ובשאר התקשורת, עדיין אין אישה שמנהלת כלי תקשורת, ואם יש היא מינוי זמני.

"אלו באמת החסמים שיש לנשים בניהול. חוץ מהבנקאות ושוק ההון, בתקשורת, במשרדי עורכי דין, בהנהלות פירמות עורכי דין - הניהול הוא עדיין ניהול גברי ברובו. גם על מסך הטלוויזיה, הפאנלים ברובם גבריים".

אם שוביניזם, אחת הטענות המיזוגניות הוותיקות בענף היא שכדי לשרוד כעיתונאי עצמאי צריך בעל עשיר.

"כיום אני מתפרנסת טוב, אבל בתחילת הדרך היה יתר קשה. אבל מעולם לא הסכמתי לעשות דברים בחינם. להגיד לך שזו הייתה פרנסה עצומה? לא. אבל אני חושבת שזה מורכב, כי דווקא העצמאות מאפשרת לך לג'נגל בין הבית לעבודה. דווקא נשים בעמדות בכירות שאני מכירה מענפים אחרים (ופחות גמישים) שרצו להתקדם היו צריכות להוציא הרבה יותר כסף על ניהול הבית".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    4
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully