"הקורבנות הם לא אצילי ומיכה, אלא הילדות המסכנות שהם ניצלו"

"הפרקליטות טעתה טעות חמורה שלא הגישה כתב אישום נגד מיכה ואצילי", אומר אלמוג בוקר, כתב ומגיש בחדשות 13. בוקר, שחשף לפני כשנתיים כי דור מיכה ועומר אצילי, אז שחקני מכבי תל אביב, קיימו יחסי מין עם קטינות, חשף לפני מספר חודשים התכתבויות בין השניים שהוכיחו כי היה להם ספק באשר לגילן הצעיר וכיצד - כך לפי הגדרתו - "צדו" את הבנות.

אבל רעידת האדמה בכדורגל הישראלי בעקבות חשיפתו, לא הובילה אותו לנוח על זרי הדפנה. בוקר עובד בשלוש משרות במקביל - לצד היותו כתב דרום הוא מגיש תוכנית יומית ("חדשות היום") ותוכנית שבועית ("אלמוג בשישי"). בחודשים האחרונים תוכניתו היומית מנצחת פעמים רבות את המתחרים בחדשות 12 - לא דבר של מה בכך עבור חדשות 13 הנמצאת בנחיתות מתמדת מול המתחרה. בנוסף, בימי שישי הוא מצמצם בעקביות את הפער מול "אופירה וברקו" של קשת 12.

בשיחה בפודקאסט של המכון הישראלי לעיתונות, בוקר מספר על האיומים שספג בעקבות החשיפה שהובילה לפרישתו של אצילי מנבחרת ישראל, על ההטרדה המינית שחווה לעיני אשתו ועל התקפי החרדה בצל הטילים בזיקים שהובילו אותו לספת הפסיכולוג. וגם, על הרגע המכונן שהוביל אותו לומר לאשתו: "אני אגיש את המהדורה המרכזית. זה הפך למטרה".

חלק קטן מהשיחה מובא כאן בכתבה. האזינו או צפו בשיחה המלאה.

נסה לתאר לי מה הניע אותך לחזור ולטפל בפרשה, זאת אחרי שהפרקליטות החליטה כבר לפני שנים לסגור את התיק נגד השחקנים מחוסר אשמה.

"מאחורי הקלעים זה מאד הציק לי כי ידעתי את האמת ואת הפרטים על מה שקורה. ועבדתי מאד קשה כמעט שנה בלהביא את ההתכתבויות ביניהם, ובהתכתבויות ראו איך השחקנים האלו פשוט צדו את אותן בנות. איך הם הגיעו אליהן ואיך הם התנהגו אליהן.

"צריך להבין. הם נזרקו ממכבי ת"א ועברו לשחק בחו"ל, וכשהשקט חזר הם חזרו לשחק פה, אצילי במכבי חיפה ומיכה בהפועל ב"ש, ומאז נוצרה בציבור תחושה שהם היו כביכול בסדר. שהבנות שיקרו ביחס לגילן, ובעצם הקורבנות הפכו להיות האשמות".

מה ההישג הכי גדול מבחינתך בפרשה הזו?

"מבחינתי ההישג הוא שעומר אצילי עולה למשחק של נבחרת ישראל ועשרות אלפים שורקים לו בוז. זו הייתה תעודת כבוד לכדורגל הישראלי. הייתה פה אמירה ברורה שלא יכול להיות שאדם שעשה פאול כזה גדול ממשיך כרגיל ויוצא וכמנצח. הערב הזה הוביל להחלטה הנכונה שלו לפרוש מנבחרת ישראל.

"הנבחרת שייכת לנו. שחקן שעשה את מה שעשה לא יכול להופיע בחלון הראווה שלנו. גם דור מיכה לא צריך להיות מוזמן לנבחרת. מבחינתי גם לא הייתי רוצה לראות אותו גם בהפועל ב"ש, אבל זה כבר עניין אחר. זו פרנסה, אז אני מבין".

לא מבין את החלוקה מבחינה ערכית. למה זה כן וזה לא?

"בסוף התיק נגדם נסגר, ולא הייתה פה הרשעה פלילית, ולכן הם יכולים להמשיך בחייהם".

לא רק שהוא נסגר, הוא לא נפתח מחדש בעקבות מחשיפות ההתכתבויות.

"תשמע סיפור, לפני שבוע הייתי עם הבת שלי עומר במשחק באשדוד. ואז ניגש אלי אוהד של הפועל באר שבע ואמר לי בטון תוקפני ולא נעים 'אתה הרגת את דור מיכה', ומיד אחרי זה הבת הקטנה שלי אומרת לי - 'אבא הוא לא מבין כמה זה חמור מה שהם עשו'. ואתה יודע מה? אם זה מגיע לילדים, ומחלחל גם לנוער ולשחקנים, אנחנו עשינו משהו בעצם הפרסום הזה. אנשים שיש להם מעמד יחשבו עכשיו פעמיים לפני שהם יעשו דבר כזה.

"אני פחות בקיא בעניינים משפטיים, ואם התקבלה החלטה שאין מקום להגיש כתב אישום על יחסי המין זו החלטה אחת שאני עוד איכשהו יכול להבין, כי הבנות אמרו שהן מעל גיל 17 ואני יכול להבין שיש כאן נושא שנתון לפרשנות. אבל בכל הנוגע לאספקת אלכוהול - כשאנחנו יודעים למה אלכוהול יכול להוביל וכשבפרקליטות מודים שהייתה שם אספקה - הם היו חייבים להגיש כתב אישום. זו טעות חמורה של הפרקליטות שלא הגישו כתב אישום בנושא הזה".

הפרקליטות לא לבד. היו גם רבים בציבור, בהם נכדתו של בעלי מכבי חיפה נועה שחר ואיש ערוץ 14 ינון מגל, שאמרו שאתה זה שנותן תמונה חלקית ועושה לשחקנים עוול. קראו לך טהרן.

"התמונה המלאה פורסמה. מה שאני פרסמתי זה את החקירות שלהם במשטרה ואת ההתכתבויות שלהם בדיוק כמו שהיו בזמן אמת. אני חייב לומר לך, אני אוהב את הביקורת של ינון מגל ואלי אוחנה ונועה שחר. אנחנו בסוף מביאים סיפור, ואם אוחנה, שאני מאד מעריך את דעתו, חושב אחרת ואומר אחרת - לגיטימי. אני לא בעד שייראו רק צד אחד. אני עיתונאי, בשביל זה באתי למקצוע הזה, כדי להאיר זרקור. אין לי שום דבר אישי נגד מיכה ואצילי. לא רוצה לפגוע בהם באופן אישי, ואני חושב שבטח עומר אצילי הוא השחקן הכי טוב בארץ כיום".

בוא נתייחס רגע למהות. אולי באמת היה כאן אובר קילינג?

"אי אפשר לחיות עם דבר כזה. בצד השני יושבות שתי קורבנות לסיפור הזה, שלהן היה הרבה יותר קשה מאשר היה לעומר אצילי היה לעבור לשחק בחו"ל ולהיות כוכב ולחזור למכבי חיפה, או לדור מיכה לחזור להפועל באר שבע ולקבל משכורות עתק. הסיפור הוא הילדות האלה שניצלו את המצב שלהן".

דיברת איתן?

"עם אחת מהן הייתי בקשר אחרי שהפרשה נחשפה. אני יודע שהיא עד היום עוברת תקופה לא פשוטה. מתקשה להסתובב לבד ולצאת החוצה. הן הסיפור. ולצד זה, הסיפור הוא שלנו - של אנשים שצריכים לקבל החלטות ולהבין שהם יכולים לפגוע באחרים. אם הצלחנו למנוע את המקרה הבא של ילדות בנות 15 שבראש שלהן זה רק לרצות להיות עם סלב, אני שלם עם הכול".

גם אתה משלם מחיר אישי על החשיפה הזאת. זה הגיע לשיא כשהותקפת לעיניי ילדיך.

"נכון, היינו בקניון וקפץ עלי מישהו וניסה לתקוף אותי, עד שראה את הילדים איתי והלך אחורה. הוא צעק שהרסתי להם את החיים, שהמטרה שלי הייתה לפגוע במכבי חיפה בגלל שאני אוהד של הפועל ב"ש. עד היום אני ממשיך לקבל הודעות אלימות ברשתות וגם כשאני מגיע למשחקים אני סופג קללות.

"הבעיה היא שאין אכיפה של הדברים האלה. עזוב אותי. שתי הבנות ספגו קללות ואיומים על חייהן ברשתות והפכו אותן למפלצות, ולא נפתחה אפילו חקירה בנושא. אז שלא נתפלא שזה מגיע גם לפעולות פיזיות ברחוב. המשטרה הייתה חייבת לפעול מול הצבא הזה שהתגייס כדי לפגוע בבנות. אני בעצמי התלבטתי הרבה אם להגיש תלונה על דברים שספגתי ברשת וראיתי שלא נעשה שום דבר לגבי הבנות אז החלטתי שלא להגיש. קיבלתי תמונה עם רכב שנוסע על הראש שלי. זו אמירה מאיימת מפורשת. התחושה שלי היא שאם זה לא מגיע לפגיעה פיזית שמישהו דוקר אותך למוות או מפנצ'ר לך את הגלגלים, לא הולכים עם זה עד הסוף".

אתה עצמך גם הוטרדת מינית.

"נכון. זה היה בגמר היורו בלונדון, אגב לעיניי אשתי".

סליחה על השאלה, אבל זה לא סוג של מחמיא?

"לא כשזה ככה. מחמיא זה אם מישהי אומרת שהיא אוהבת איך שאני נראה. אבל במקרה הזה, כשאתה עומד לפני שידור עם המיקרופון ומישהי מלקקת אותך בכל הפנים ומחבקת בלי להרפות, אז לא. האמת שהייתי בהלם. וזה עוד היה בזמן הקורונה, לא ממש נעים. רק אחרי זה אתה מבין את רמות הגועל נפש".

עשית מסלול חריג, מהדרום הרחוק ועד להגשת מהדורה. לא ברור מאליו בכלל.

"החלפתי אז לרגע את תמר איש שלום, ובאמת מאד התרגשתי. הדרך לשם לא הייתה דרך פשוטה. ברגע שקיבעתי את עצמי ככתב דרום היה מאד קשה לצאת משם. גם מול המערכת. וכל הזמן חיפשתי את הדרך. הבנתי שאם אתה רוצה להביא את הקול של הפריפריה זה לא מספיק להיות כתב דרום. הבנתי שצריך להיות גם במקום הנכון במערכת. זו הייתה ממש מלחמה".

תפרט.

"ביקשתי כל הזמן להחליף מגישי תוכניות בחברה. אני זוכר שכבר הגעתי לשם ובאתי להגיש, הגיע אלי בכיר במערכת והזיז אותי מהשיבוץ. התקשרתי אליו לשאול למה, והוא אמר לי שאני 'לא טוב בזה'. הוא אמר: 'אתה טוב ככתב בדרום, אבל לעולם לא תהיה מגיש". זה גמר אותי. הייתי באשדוד וצילמתי כתבה בחוף הים והפסקתי באמצע. זו הייתה הפעם הראשונה בחיי שהתקשרתי לעורך המהדורה להגיד שאני לא מרגיש טוב. הגעתי הביתה ונכנסתי מתחת לפוך ולא יכולתי לצאת מהמיטה. בלילה נזכרתי במשפט שאמא שלי אמרה לי (צפו בראיון המלא ד.ו), ואמרתי לאשתי - 'אני אגיש את המהדורה המרכזית'.

"זה הפך למטרה. וזה מדהים לראות, אני מקבל הודעות מתלמידים שזה ממש הפך למערך שיעור אצלם, ומקבל בקשות ממורים לבוא ולספר את הסיפור הזה. המסר הוא שגם אם מנסים לשבור אותך בדרך, אתה צריך להילחם על שלך ואסור לך לוותר, והכל תלוי בך. זה חשוב כי למי שחי בפריפריה התחושה היא שזה בלתי אפשרי לפעמים".

ועדיין, הדיפולט - גם אצלכם בחברה - הוא לקחת בוגרי גל"צ.

"תראה, כשמערכת מגייסת אנשים, באופן טבעי יותר קל לה לקחת מישהו שכבר מכיר את העבודה. אני יכול להבין את זה. אני כהחלטה, למרות שאני מאד אוהב אנשים שהגיעו מגל"צ, מקפיד לקחת לתוכניות שלי אנשים בלי ניסיון שמגיעים מרחוק, כדי לתת להם צ'אנס. סוג של העדפה מתקנת".

מה אתה יותר אוהב לעשות. להגיש או לשדר מהשטח?

"כשהתחיל מבצע 'שומר החומות' התקשרתי לניר נוימן (עורך המהדורה המרכזית של חדשות 13 ד.ו.) ואמרתי לו שאני מעדיף לא להגיע לאולפן לשדר. היתרון בהגשה הוא שאתה יכול להביא קולות ונושאים אחרים שקשה להביא בכתבה. אבל בסוף בסוף, את הבוקר אני פותח עם אותה מחברת שכבר קיימת 25 שנה, ואחרי שיחה עם שני מקורות כדי להבין מה קורה בדרום. יש משהו מרגש בלהגיש אבל מה שאני הכי אוהב זה להביא את הסיפור. זה הרבה יותר חזק ממני".

היו לך גם התקפי חרדה.

"נכון. לא חשבתי שזה יגיע אלי. זה תפס אותי באירוע ספציפי כשהייתי עם הילדים והבנתי שאני סובל מחרדות. במבצע 'עלות השחר' זה חזר אלי ברמה של התקפי חרדה באמצע הלילה. אתה מרגיש שאתה בחדר חשוך וסגור, עם דופק מהיר והמון זיעה. במצב כזה אתה הדבר היחיד שאתה מצליח לעשות זה לצאת מהבית ולהסתובב ברחבי הקיבוץ ב-3-4 בבוקר ולחפש אור, עד שאתה חוזר לדופק סדיר. בעקבות זה חזרתי לטיפולים.

"אנשים לא יודעים את זה, אבל מה שמציל את תושבי העוטף אלו המטפלים והמטפלות של מרכזי חוסן. בלעדיהם הרבה מאד אנשים היו עוזבים את העוטף. גם לי, הכלים שהם נתנו מצילי חיים".