"טוב שהביאו את אילה חסון; אני לא רוצה להיות בית למחנה אחד בלבד"

"אני מסוגל להבין את הסנטימנט שקיים. הכי קל לי להגיד הכול שטויות. ואני אומר כן - התקשורת כולה צריכה לפתוח טיפה יותר את השורות", כך לדברי מואב ורדי, בהתייחס לאיומי הסגירה של שר התקשורת שלמה קרעי (שלעת עתה חזרו לארון), וסערת גיוס אילה חסון חזרה לשורות התאגיד.

ורדי משמש כיום כראש תחום החוץ בכאן חדשות ולפני חודש בדיוק התיישב על כסא מגיש "חדשות שישי" של כאן 11 - משבצת בה ישבו בעבר ירון דקל, גאולה אבן וחסון עצמה. הוא התחיל את דרכו העיתונאית ברשות השידור בטלוויזיה החינוכית, משם עבר לחדשות עשר שם החל כתחקירן, והמשיך לתפקיד כתב תחקירים ודוקומנטרי בתכנית "שישי" עם שלח ודרוקר, ובתכנית "המקור". לאחר מכן שימש במשך 6 שנים ככתב המדיני של חברת החדשות. ב-2017 עם הקמת תאגיד השידור הישראלי, הוא עבר אליו לתפקיד עורך חדשות החוץ ומגיש תכנית "העולם היום", אותה הגיש במשך 5 שנים עד לאחרונה.

ורדי התיישב לשיחה בפודקאסט של המכון הישראלי לעיתונות. על הפרק: השידור החוזר מחדשות עשר של איומי הסגירה, האם התקשורת צריכה לפתוח עוד את השורות ומה דעתו על מחליפתו ברצועה - אילה חסון. וגם, למה החליט לברוח מדגניה ואיך מרגישה אבהות מאוחרת.

חלק קטן מהשיחה מובא כאן בכתבה. האזינו או צפו בשיחה המלאה.

אני מנסה להבין איך זה קרה. המעבר הזה מפרשנות בינ"ל להגשת אקטואליה קשה. לא טריוויאלי.

"תראה, קיימים בי שני דברים במקביל. יש פה את החלק של הארגון - למה הציעו לי - ואת זה תשאל אותם. מבחינתי, חדשות חוץ זה משהו שאני אוהב מילדותי כשפתחתי אטלסים והרגשתי חנון. כשהגשתי את "העולם היום", שאין לה מקבילה בטלוויזיה הישראלית - תוכנית יומית שכולה רק על חדשות חוץ. זה היה מאד מספק. ממול, יש לי חיבור מאד חזק למה שקורה פה. גם אנחנו בתקופה מאד רגישה ונפיצה פוליטית, וזה משהו שכעורך חדשות חוץ אתה פחות מתעסק בו באופן טבעי, ומאד גירה אותי לעשות. אני גם מאד אוהב את החלק הדוקומנטרי של תיעוד מהשטח, שכעורך חדשות חוץ אתה פחות מגיע אליו, ובשישי אני חושב שאוכל להביא אותו לידי ביטוי".

מדובר בפורמט די קבוע, סיכום חדשות השבוע, פאנל וכתבות מגזין. תנסו להמציא מחדש את שישי?

"אנחנו לא רוצים לייצר פורמט שלא נראה כמוהו עד היום, אבל בתוך המסגרת יש דברים שאנחנו רוצים לשנות כדי שיתנו חוויות צפייה אחרת. איך אנחנו עושים את הכתבות, מה אנחנו רוצים להגיד... ה'איך' יותר משנה מה'מה'. מאז שהתחלתי, לפני ארבעה שבועות, עשיתי כל שבוע כתבה והלכתי לנסות לגעת בכל מיני זוויות בפילוג ובתחושה שיש פה שתי מדינות - ישראל ויהודה. לנסות להביא ערך מוסף".

הגעת מחדשות עשר שעבדה כל הזמן בתנאי אי וודאות, וגם בתאגיד לא שקט - כשעד לאחרונה הייתם תחת איומי סגירה. איך זה משפיע על העבודה?

"אתה תהיה חייב להאמין לי אבל זה לא השפיע עלי. לא היה אכפתי לי להגיד שכן, ואולי המנהלים שלי היו רוצים שאגיד שזה השפיע. אולי יש לי מנגנוני הגנה, אולי יש שיגידו שאני אדיש, אבל לא חששתי. לא הרגשתי שעכשיו אני עושה משהו שמצפים ממני שאעשה משהו כדי שירצה מישהו כדי שלא ייסגר. אני זוכר את המנכ"ל הנכנס גולן יוכפז שאמר עם כניסתו שהכי חשוב שהדבר הזה לא ישפיע עלינו".

אז בוא נדבר על הפיל הלבן שבחדר. בשיא האיומים לסגירת התאגיד, יוכפז ביצע מהלך אסטרטגי שנוי במחלוקת וגייס את אילה חסון, במה שנתפס ציבורית כדרך להדוף את טענות שר התקשורת קרעי לחוסר גיוון בשידורי התאגיד. מה אתה חושב על המהלך?

"ככל שאני יודע, הרצון להביא את אילה חסון לתאגיד התחיל הרבה לפני שלמה קרעי. אני לא מאמין שם מישהו היה באמת רוצה לסגור את התאגיד. גיוס של טאלנט, טוב ככל שיהיה, לא היה משנה את זה".

איך אתה יודע? אחת הטענות של קרעי הייתה שהתאגיד סובל מחוסר גיוון. כשהוא נשאל למה הוא מתכוון - שכן יש לא מעט דתיים, חרדים וימניים בתאגיד - הוא העניק את המושג "תומך קואליציה". ומאז השתתק.

"כואב לי שאנחנו צריכים לדבר על זה כי בעיניי הטענות האלה משוללת יסוד. אתן דיסקליימר: התקשורת בכל העולם ברוב היא תקשורת ליברלית מכיוון שאנשים שהולכים לתקשורת הם בדרך כלל יותר ליברלים משמרנים. זה לא קשור לפוליטיקה, זה עניין סוציולוגי. בתוך זה, נמאס לי מהניימדרופינג של לספור כמה ימניים. להגיד לך כמה אנשים שתומכים במפלגות הקואליציה עובדים בתאגיד בתפקידים בכירים של עריכה, כתבות והגשה?

"ההנחה שמישהו הביא את חסון כדי לרצות מישהו בעיני היא שגויה. אני חושב שטוב שהביאו אותה. אגיד לך יותר מזה, הרי את חסון הביאו על המשבצת שלי, ועדיין - בירכתי על זה. התאגיד, כמו כל ערוץ, צריך להביא מאסה מינימלית של צופים, והתוכנית של אילה מביאה יותר צופים מהתוכנית ששודרה שם לפניה. הכול בסדר. זה לא אתנן פוליטי. אם הייתה קונספירציה שנעשה דברים כדי לרצות את השלטון אז זה צריך להות יותר מתוכנית אחת. זה נון אישו".

ולגופן של טענות, אתה יכול להבין את קרעי?

"אני מסוגל להבין את הסנטימנט, הכי קל לי להגיד הכול שטויות. ואני אומר כן - התקשורת כולה צריכה לפתוח טיפה יותר את השורות, ברמה של נגיד 20%. אתן לך דוגמה, ביום שישי בערב, אנחנו, עמית שהם (עורך התוכנית ד.ו) ואנוכי עושים מאמצים גדולים מאד להביא לפאנל פובליציסטים תומכי רפורמה, וזה לא בא בקלות. ויש עוד דברים לעשות. אבל הביקורת של קרעי היא לקחת את ה-20% האלו ולהפוך אותם ל-200% ובדברים שהם לא רציונליים ולא ענייניים.

"יש אנשים שבמשך המון שנים לא ראו את עצמם על המסך, וזו אחריותנו לתת להם מקום. בתוכניות שיש להן פאן פובליציסטי, בסוף אם כל מי שהיה יושב היה עם אותה עמדה - זה לא מעניין. היום זו רפורמה משפטית, מחר זו נסיגה מעזה וכיוצ'. וצריך שיהיה פה ביטוי למגוון העמדות".

אפשר להביא גם הומואים והומופובים שידונו יחד כדי שיהיה מעניין. למה צריך לתת עוד מקום לתומכי דיקטטורה?

"זו השוואה דמגוגית, ואתה מוציא את דבריי מהקשרם. זה לא הוגן. מה שחשוב זה שאם יש נושא שהוא במחלוקת בציבור והוא לא מחוץ לגבולות הלגיטימיות - להגיד שאתה בעד סקילת נשים, זה לא לגיטימי - אז אני אגיד לך שלי חשוב שיהיו עוד דעות. להגיד שאין שום קהל כזה, זה לא נכון מקצועית. יכול להיות שציבור גדול תומך בו כי הוא לא מכיר את הרפורמה, אז בוא תפרק את זה עיתונאית.

"אני רוצה להגיד עוד משהו אני חושב שבתקופה כזאת לא נכון להיות בית למחנה אחד בלבד. תיבת תהודה למחנה אחד - ימני או שמאלני. אנשים הרי אוהבים ומחפשים לשמוע את עצמם. זה האתגר בתקופה מקוטבת כזאת. זה לא רק אתגר - זו גם שליחות".

ורדי נחשב לאחד מעיתונאי תחום החוץ המרכזיים בישראל עם ידע נרחב על גאו-פוליטיקה אזורית ועולמית. בין הסיקורים הבולטים שלו בנושא תחום החוץ היו גם סיקור המחאה העממית במצרים (שם אף נעצר בידי המשטרה המצרית ונחקר); תיעוד של המהפכה באוקראינה ופלישת רוסיה לחצי האי קרים ב-2014; תיעוד מיוחד בעיראק של המלחמה נגד דאע"ש; ועוד.

במהלך המונדיאל האחרון בקטאר ורדי קיים ריאיון בלעדי עם הזמר מאלומה, ריאיון שהתפוצץ בגלל סירובו של הזמר לענות לשאלה בנושא זכויות אדם בקטאר, הריאיון הפך ויראלי בכל העולם.

"מצחיק", הוא אומר. "מאלומה הוא כוכב פופ לטיני והוא הגיע כדי להופיע שם עם המנון המונדיאל, ובמסגרת קידום יחסי הציבור קיבלנו אפשרות לראיין אותי. לי היה ברור שאי אפשר לדבר איתו בלי לשאול על מצב זכויות האדם. היו הרבה אנשים שלא באו כי לא רצו לבוא כדי להלבין את הפשעים בקטאר. האמת היא שחשבתי שהוא ייצא מזה באלגנטיות, אבל הוא פוצץ את הריאיון. קם והלך. זה נעשה מאד ויראלי. אני חושב שהייתי חוטא לתפקידי אם לא הייתי שואל אותו על זה. ואז התחיל המון לחץ מצד פיפא לא לשדר. מבחינתם הוא עשה להם פיגוע. אני שמח מאד שכולם בתאגיד לא מצמצו וגיבו אותי בזה".

ובמעבר חד, תסתכן בניחוש: ביידן או טראמפ?

"קצת קשה, הבחירות עוד שנה וחצי... מה שאני יכול לומר הוא שביידן נבחר בגלל מה שהוא לא. הוא לא סוכן הכאוס, הוא האדם המתון שיכול לעשות סדר. יחד עם זאת, הביטוי של עניין הגיל אצל ביידן מאד נוכח. השאלה היא מה יגבר - הסנטימנט הזה או התחושה שטראמפ יכול לעשות שינוי, בכלכלה לדוגמה. אם הבחירות היו מתקיימות היום הייתי מהמר על ביידן".

רבים משווים בין האופן בו פוטין לא זיהה את עוצמת ההתנגדות האוקראינית טרם יציאתו למלחמה - להבדיל אלפי הבדלות - לנתניהו שלא זיהה את גודל ההתנגדות בציבור להפיכה משטרית.

"לא הייתי משווה בין חקיקה למלחמה, אויב שהורג אותך הוא לא כמו מישהו שמפגין נגדך. אבל אם אתה מדבר על הנקודה המודיעינית - יכול להיות שכן".

אז הנה עוד השוואה: מרבים לחשוב שאנחנו לא נגיע למצבן של הונגריה ופולין, משום שלאזרחי ישראל יש תודעה יותר דמוקרטית. כמי שמכיר היטב את הפוליטיקה במזרח אירופה, אתה מסכים עם התפיסה הזו?

"כן, אני חושב שזה נכון. בחודשים האחרונים הוכח שמה שעצר את החקיקה זה המאבק ברחובות והאנשים שיצאו לקפלן. ראית את ההמחשה של תודעה דמוקרטית, במזרח ארופה התודעה הזאת הרבה יותר מצומצמת. אבל שוב, אין ערובה. זה תלוי באינסטינקט שקשה לכמת או להורות עליו. בסוף - נתניהו מפטר את גלנט ואנשים קופצים מהכורסה. זה מושתת על משהו אינסטינקטיבי שאתה מעריך שימשיך להיות קיים. האם הוא יהיה קיים לנצח? לא יודע. האם אפשר יהה להעביר דברים דומים בשיטת הסלאמי? אולי. אבל כרגע ההוכחה היא שיש פה אינסטיקנטים טובים. ואתה יודע מה, אתה רואה שאפילו ליכודינקים רבים לא תומכים ברפורמה, ואתה מבין שיש פה משהו אחר".